וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם׃

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם— לאהרן ולבניו, לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי: לְקַח, קח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, פר בשנתו השלישית לחייו, וְאֵילִם — שְׁנַיִם. הפר והאילים צריכים להיות תְּמִימִם,שלמים, בלי מום.

וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃

וְלֶחֶםכיכרות שאינם מהוקצעים. חכמים דרשו מן הכתובים שמדובר על מין מאפה שחולטים אותו תחילה במים רותחים או מטגנים אותו בשמן, רביכה של מַצּוֹת,שלא החמיצה, וְחַלֹּת, כיכרות אפויות בעלות צורה מוקפדת, מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי, מיני מאפה דקים מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.אלו הן צורות שונות של מאפים שלא החמיצו. סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם׃

וְנָתַתָּ אוֹתָם, את המאפים הללו עַל סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל, וְאֶת הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִםתקריב עמהם. בהמשך ייאמר למשה מה עליו לעשות בכל אחד מן הפריטים הללו.

וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃

וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְרָחַצְתָּ, וטבול אֹתָם בַּמָּיִם.

וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃

וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת ומעליה הלבש אֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד, החגור על המעיל וְאֶת הַחֹשֶׁן, וְאָפַדְתָּ לוֹ, חגור אותו בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.

וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת׃

וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, הציץ עַל הַמִּצְנָפֶת.

וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ׃

וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹעוד קודם לכן, כי את השמן יש ליצוק על הראש ולא על המצנפת, וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ.

וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃

וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב, וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת.

וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו׃

וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט, חגורה גם ל אַהֲרֹן וּבָנָיו,שכן חגירת אהרן שהוזכרה קודם היתה בחגורה הפנימית יותר — בחשב האפוד. וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם— לבני אהרן מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם,לדורות. המעשים הנעשים כאן, הלבשת הכהנים ומשיחתם, אינם מקדשים את הכהנים המסוימים האלה בלבד, אלא את כל צאצאיהם שמכאן ואילך לדורותם. וּמִלֵּאתָאת יַד אַהֲרֹן וְאת יַד בָּנָיו.בכך תמנה אותם לכהונה.

וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד. וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם. עליהם להישען בכוח באמצעות ידיהם עַל רֹאשׁ הַפָּר,בין קרניו.

וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַלכל קרן וקרן מ קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַהגדול שיעמוד בחצר המשכן בְּאֶצְבָּעֶךָ. וְאֶת כָּלשארית הַדָּםשנותרה בכלי, תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

וְלָֽקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב, השומן הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, האברים הפנימיים של הגוף וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד,הסרעפת, הסמוכה לכבד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, וְהִקְטַרְתָּ, ושרוף עד שכל זה יעלה עשן הַמִּזְבֵּחָה.חלקים אלו מן הקרבן, יכונו בלשון חכמים 'אימורים'.

וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃

וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ, הזבל שנמצא במעיו, שלרוב מנוקה לאחר השחיטה, תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. חַטָּאת הוּא.זהו קרבן חטאת שדמו ניתן על המזבח החיצון, אך שלא כשאר חטאות חיצוניות, בשרו אינו נאכל כלל, וכל חלקיו מלבד החלקים המוקטרים נשרפים מחוץ למחנה.

וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃

וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח, וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.

וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל, וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.כאן, כמו בכל קרבנות העולה, הדם לא יימרח באצבע כמו בקרבן החטאת, אלא ייאסף במזרק, ומתוכו ייזרק על זוויות המזבח, כך שיגיע לכל סביבותיו.

וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ׃

וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו, וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ, את חלקיו הפנימיים, לאחר שהוצאו מגופו, וּכְרָעָיו, רגליו, וְנָתַתָּאותם עַל, עם נְתָחָיו וְעַל, ועם רֹאשׁוֹ,שנחתכו קודם לכן.

וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא׃

וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה הוּא לַה'.לעומת החטאת, קרבן העולה עולֶה כולו לה'. לאחר הפשטת עורו מנתחים אותו לחלקים, והקרבן כולו נשרף על המזבח. רֵיחַ נִיחוֹחַ, ריח שגורם נחת רוח, ריח נעים, אִשֶּׁה, קרבן אש לַה' הוּא.

וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֑י וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃

וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי, וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.

וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל, וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה, ונתת מן הדם עַל תְּנוּךְ. אין ודאות לגבי זיהוי התנוך. חכמים נחלקו אם התנוך הוא החלק הקשה שבאוזן, חלקה הרך, כפי שהתקבל בעברית החדשה, או אמצעה, של אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית, עַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית,ולאחר מכן — וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּםשנשאר בכלי עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

וְלָקַחְתָּ֞ מִן־הַדָּ֨ם אֲשֶׁ֥ר עַֽל־הַמִּזְבֵּחַ֮ וּמִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָה֒ וְהִזֵּיתָ֤ עַֽל־אַהֲרֹן֙ וְעַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וְקָדַ֥שׁ הוּא֙ וּבְגָדָ֔יו וּבָנָ֛יו וּבִגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃

וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ, וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ.

וְלָקַחְתָּ֣ מִן־הָ֠אַיִל הַחֵ֨לֶב וְהָֽאַלְיָ֜ה וְאֶת־הַחֵ֣לֶב ׀ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּ֗רֶב וְאֵ֨ת יֹתֶ֤רֶת הַכָּבֵד֙ וְאֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֗ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן וְאֵ֖ת שׁ֣וֹק הַיָּמִ֑ין כִּ֛י אֵ֥יל מִלֻּאִ֖ים הֽוּא׃

וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִלאת הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה, הזנב המעובה בשומן, כדרך שמצוי ברוב מיני הכבשים, וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, כִּי אֵיל מִלֻּאִים, הקרבן החד־פעמי של מינוי הכהנים הוּא.

וְכִכַּ֨ר לֶ֜חֶם אַחַ֗ת וַֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד מִסַּל֙ הַמַּצּ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְקח גם כִכַּר לֶחֶם אַחַתמתוך לחם המצות שלקחת לעיל, וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַתמתוך החלות הבלולות בשמן וְרָקִיק אֶחָד מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'.

וְשַׂמְתָּ֣ הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְשַׂמְתָּ הַכֹּל, את חלקי הקרבן ואת המצות עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם, הרם את ידיהם המלאות תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'.

וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ מִיָּדָ֔ם וְהִקְטַרְתָּ֥ הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה לְרֵ֤יחַ נִיח֙וֹחַ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהוָֽה׃

וְלָקַחְתָּ אֹתָם, את חלקי האיל ותרומת המצות מִיָּדָם, וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָהנוסף עַל הָעֹלָה,הוא האיל הראשון, לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה', אִשֶּׁה, קרבן אש הוּא לַה'.

וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הֶֽחָזֶ֗ה מֵאֵ֤יל הַמִּלֻּאִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן וְהֵנַפְתָּ֥ אֹת֛וֹ תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֥ה לְךָ֖ לְמָנָֽה׃

וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', וְהָיָההחזה לְךָ, משה לְמָנָה.זהו קרבן שלמים.

וְקִדַּשְׁתָּ֞ אֵ֣ת ׀ חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוּנַ֖ף וַאֲשֶׁ֣ר הוּרָ֑ם מֵאֵיל֙ הַמִּלֻּאִ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר לְאַהֲרֹ֖ן וּמֵאֲשֶׁ֥ר לְבָנָֽיו׃

וְקִדַּשְׁתָּ, הפרש אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים. כאן, בקרבן המילואים, החזה ניתן לך ושוק התרומה הוקטרה על המזבח, אבל בעצם הם מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו.בכל קרבנות השלמים החזה והשוק שייכים לכהנים.

וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחָק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהוָֽה׃

וְהָיָההחזה והשוק מעתה והלאה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי תְרוּמָה, חלק המורם מהקרבן הוּא, וּתְרוּמָה יִהְיֶה, חלק זה יוּרם ויופרש מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶםהניתנים להם לאכילה, תְּרוּמָתָם לַה'.התרומה לה' מתבטאת בנתינתה למשרתיו הכהנים.

וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא־בָ֖ם אֶת־יָדָֽם׃

וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו, לְמָשְׁחָה בָהֶם, להתגדל בהם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם.באמצעות לבישת הבגדים הם ימונו לתפקידם.

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יִלְבָּשָׁ֧ם הַכֹּהֵ֛ן תַּחְתָּ֖יו מִבָּנָ֑יו אֲשֶׁ֥ר יָבֹ֛א אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לְשָׁרֵ֥ת בַּקֹּֽדֶשׁ׃

שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם, את בגדי הכהן הגדול הַכֹּהֵןשיבוא תַּחְתָּיו, במקום אהרן מִבָּנָיו, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ.כל אחד מהכהנים הגדולים הבאים יצטרך ללבוש את הבגדים שבעת ימים קודם שירותו, בתור הכנה לשירותו בקודש.

וְאֵ֛ת אֵ֥יל הַמִּלֻּאִ֖ים תִּקָּ֑ח וּבִשַּׁלְתָּ֥ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בְּמָקֹ֥ם קָדֹֽשׁ׃

וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח, וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ, בחצר אוהל מועד.

וְאָכַ֨ל אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר הָאַ֔יִל וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ל פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁרנשאר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.בעתיד ייאכל חלק זה של קרבן השלמים על ידי בעלי הקרבן, אבל כאן הכהנים הם הנחשבים כבעלי הקרבן, ולכן הם אוכלים אותו.

וְאָכְל֤וּ אֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר כֻּפַּ֣ר בָּהֶ֔ם לְמַלֵּ֥א אֶת־יָדָ֖ם לְקַדֵּ֣שׁ אֹתָ֑ם וְזָ֥ר לֹא־יֹאכַ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֵֽם׃

וְאָכְלוּ אֹתָם— את החלקים הללו, הכהנים אֲשֶׁר כֻּפַּרלהם בָּהֶם— בקרבנות הללו. הכהנים בהקדשתם התנקו מכל דבר תיעוב כדי לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם. וְזָר לֹא יֹאכַלאת החלקים הללו כִּי קֹדֶשׁ הֵם.

וְֽאִם־יִוָּתֵ֞ר מִבְּשַׂ֧ר הַמִּלֻּאִ֛ים וּמִן־הַלֶּ֖חֶם עַד־הַבֹּ֑קֶר וְשָׂרַפְתָּ֤ אֶת־הַנּוֹתָר֙ בָּאֵ֔שׁ לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל כִּי־קֹ֥דֶשׁ הֽוּא׃

וְאִם יִוָּתֵר, יישאר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶםשאוכלים הכהנים עַד הַבֹּקֶר — וְשָׂרַפְתָּ, עליך לשרוף אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ. לֹא יֵאָכֵל, כִּי קֹדֶשׁ הוּא.דין הבשר הנותר מן הקרבן חוזר ומופיע כמה פעמים בתורה.

וְעָשִׂ֜יתָ לְאַהֲרֹ֤ן וּלְבָנָיו֙ כָּ֔כָה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּ֖יתִי אֹתָ֑כָה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תְּמַלֵּ֥א יָדָֽם׃

וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה,אותך, שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם.

וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃

וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹםבכל יום מימי המילואים יש להביא את הפר שהוזכר לעיל עַל הַכִּפֻּרִים,לשם כפרה, וְחִטֵּאתָ עַל, טַהר את הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו,כאשר תתן עליו את דם הפר. וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ.וכך הוא יתקדש.

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תְּכַפֵּר֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְקִדַּשְׁתָּ֖ אֹת֑וֹ וְהָיָ֤ה הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֔ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בַּמִּזְבֵּ֖חַ יִקְדָּֽשׁ׃ (ס)

שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ, וְהָיָהמאז יהיה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים,קדוש מאוד, כָּלדבר הראוי להיקרב כקרבן הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ, שעלה עליו — יִקְדָּשׁ,ויהיו חייבים לשרפו שם.

וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַכקרבן קבוע : כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה,בתוך שנתם הראשונה, שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד —

אֶת־הַכֶּ֥בֶשׂ הָאֶחָ֖ד תַּעֲשֶׂ֣ה בַבֹּ֑קֶר וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֥ין הָעַרְבָּֽיִם׃

אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה, תקריב בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, אחר הצהריים.

וְעִשָּׂרֹ֨ן סֹ֜לֶת בָּל֨וּל בְּשֶׁ֤מֶן כָּתִית֙ רֶ֣בַע הַהִ֔ין וְנֵ֕סֶךְ רְבִעִ֥ית הַהִ֖ין יָ֑יִן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃

וְהבא גם מנחה שתלווה את הקרבן: עִשָּׂרֹן, עשירית האיפה. היא מידת נפח של יבש. במידות ימינו העישרון הוא למעלה משני ליטר. סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית,מופק באמצעות כתישה שכמותו היא רֶבַע הַהִין. הין היא מידת נוזלים השווה ל-12 לוגים, כ-4 ליטר. שמן ברבע מכמות זו ייבלל עם עישרון הסולת. וְנֵסֶךְשל יין — אף הוא רְבִעִית הַהִין יָיִן.אלה הן התוספות המלוות לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד.

וְאֵת֙ הַכֶּ֣בֶשׂ הַשֵּׁנִ֔י תַּעֲשֶׂ֖ה בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם כְּמִנְחַ֨ת הַבֹּ֤קֶר וּכְנִסְכָּהּ֙ תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֔הּ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, כְּמִנְחַת הַבֹּקֶרשל הסולת והשמן וּכְנִסְכָּהּשל המנחה תַּעֲשֶׂה לָּהּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה, קרבן אש לַה'.שניהם קרבנות עולה הנשרפים לה'.

עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר אִוָּעֵ֤ד לָכֶם֙ שָׁ֔מָּה לְדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ שָֽׁם׃

עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם,שתקריבו אותה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אוהל התוועדות, מפגש לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם, אפגש אתכם, עם העם וביותר עם נציגיו, הכהנים, שָׁמָּה,ומעבר לכך זה יהיה אוהל ההתוועדות שלי אתך, משה, לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם.

וְנֹעַדְתִּ֥י שָׁ֖מָּה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִקְדַּ֖שׁ בִּכְבֹדִֽי׃

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִקְדַּשׁהאוהל בִּכְבֹדִי.גם לאחר ביצוע כל הטקסים של מילוי ידי הכהנים וכפרת המזבח, אין המשכן מתקדש אלא מחמת נוכחות כבודו של ה'.

וְקִדַּשְׁתִּ֛י אֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־אַהֲרֹ֧ן וְאֶת־בָּנָ֛יו אֲקַדֵּ֖שׁ לְכַהֵ֥ן לִֽי׃

וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי.

וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.במשכן ובמקדש תנכח השכינה ותתגלה בעם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.

וְיָדְע֗וּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֧אתִי אֹתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְשָׁכְנִ֣י בְתוֹכָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ (פ)

וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם.ה' איננו רק מי שגאל את ישראל בעבר, אלא גם מי שישרה במשכן, בקרב ישראל באופן קבוע. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.