וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃

וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ,הוצא ויחד אותם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ, לכהן לִי, להיות בעבורי כהנים — אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן.אמנם מונתה משפחה זו בכללה, אך פירוט שמות בניה מורה שכל אחד מהם היה ראוי לתפקיד גם ללא השתייכותו זו.

וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃

משה נדרש לבטא את המינוי הזה גם במעשים: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ,בתור הכהן הגדול. הבגדים הללו הם בגדי שירות שעליו ללבשם לצורך עבודת הקודש, אך הם גם — לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת,בגדי שרד הנושאים ערך חברתי, בהדגישם את הכהונה לעיני כול.

וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃

וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָהכדי למלא אחר הדרישות המיוחדות שבעשיית הבגדים. וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹכדי לְכַהֲנוֹ לִי.אחת הדרכים לקדש את אהרן היתה עצם לבישת הבגדים.

וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: חֹשֶׁן, מין טבלה התלוייה על החזה וְאֵפוֹד, מעין מעיל קצר תחתון דמוי סינר וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץהעשויה בתבניות אריגה מיוחדות, מִצְנֶפֶתעל ראשו, וְאַבְנֵט,חגורה מיוחדת. וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי.

וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ (פ)

וְהֵם,בעלי המלאכה, יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ,שרק מהם יוכנו הבגדים הללו.

וְעָשׂ֖וּ אֶת־הָאֵפֹ֑ד זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן תּוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵֽׁב׃

וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹדמאריג העשוי מהחומרים הללו: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ, פשתן. הכול מָשְׁזָר,קלוע, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב.גם עשיית הבגדים צריכה להיות מלאכת מחשבת.

שְׁתֵּ֧י כְתֵפֹ֣ת חֹֽבְרֹ֗ת יִֽהְיֶה־לּ֛וֹ אֶל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָ֖יו וְחֻבָּֽר׃

שְׁתֵּי כְתֵפֹת, כתפיות חֹבְרֹת, מחוברות זו לזו בחלקו העליון של הבגד יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר,האפוד יחובר לכתפות לאחר עשייתן.

וְחֵ֤שֶׁב אֲפֻדָּתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו כְּמַעֲשֵׂ֖הוּ מִמֶּ֣נּוּ יִהְיֶ֑ה זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָֽר׃

וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ, החגורה אֲשֶׁר עָלָיו, על האפוד כְּמַעֲשֵׂהוּ, מִמֶּנּוּ יִהְיֶה. החשב שבו ייקשר האפוד, ייארג כחלק בלתי נפרד מן האפוד ומאותם חומרים: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר.

וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֶת־שְׁתֵּ֖י אַבְנֵי־שֹׁ֑הַם וּפִתַּחְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֔ם שְׁמ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם,אבני חן שלא היו יקרות מאוד. אולי הן אבן האוניקס. וּפִתַּחְתָּ, וחרטת עֲלֵיהֶםאת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,השבטים. האבנים צריכות להיות גדולות דיין לחריטה זו. גם מכך מסתבר שלא מדובר באבנים היקרות ביותר.

שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃

שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָםיפותחו עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת, וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית — כְּתוֹלְדֹתָם,בהתאם לסדר לידתם.

מַעֲשֵׂ֣ה חָרַשׁ֮ אֶבֶן֒ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֗ם תְּפַתַּח֙ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֔ים עַל־שְׁמֹ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֻסַבֹּ֛ת מִשְׁבְּצ֥וֹת זָהָ֖ב תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃

החריטה תהיה מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן,כדרך שעושים מלטשי האבנים, פִּתּוּחֵי חֹתָם, חריטה עדינה ומדויקת, מעין אומנות יצירת החותמות. לא ברור אם מדובר בתבליט, כמו בחותם, או בחריטה. תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל, בשביל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מֻסַבֹּת, מסובבות, מוקפות ב מִשְׁבְּצוֹת, מסגרות זָהָב תַּעֲשֶׂה אֹתָם,כדי להחזיקן ולקבען.

וְשַׂמְתָּ֞ אֶת־שְׁתֵּ֣י הָאֲבָנִ֗ים עַ֚ל כִּתְפֹ֣ת הָֽאֵפֹ֔ד אַבְנֵ֥י זִכָּרֹ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְנָשָׂא֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־שְׁמוֹתָ֜ם לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה עַל־שְׁתֵּ֥י כְתֵפָ֖יו לְזִכָּרֹֽן׃ (ס)

וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִיםהללו עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹדהרחבות בתור אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן.

וְעָשִׂ֥יתָ מִשְׁבְּצֹ֖ת זָהָֽב׃

וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב.אולי ציווי זה כולל משבצות זהב נוספות, שיהיו על החושן, כפי שיפרט בהמשך.

וּשְׁתֵּ֤י שַׁרְשְׁרֹת֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִגְבָּלֹ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת וְנָתַתָּ֛ה אֶת־שַׁרְשְׁרֹ֥ת הָעֲבֹתֹ֖ת עַל־הַֽמִּשְׁבְּצֹֽת׃ (ס)

וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר, מִגְבָּלֹת, בגבולות המשבצת, בקצותיה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מַעֲשֵׂה עֲבֹת,פיתול וקליעה. ולאחר עשייתן וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת, הקלועות עַל הַמִּשְׁבְּצֹת.חבֵּר את השרשרות למשבצות.

וְעָשִׂ֜יתָ חֹ֤שֶׁן מִשְׁפָּט֙ מַעֲשֵׂ֣ה חֹשֵׁ֔ב כְּמַעֲשֵׂ֥ה אֵפֹ֖ד תַּעֲשֶׂ֑נּוּ זָ֠הָב תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃

וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן, תכשיט, מעין טבלה המונחת על החזה, שישמש כלי לעשיית מִשְׁפָּט. אפשרות אחרת: בגד שיסמן את מעמדך כשופט. מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ.באותו אופן ומאותם מחומרים יקרים: זָהָב, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ. הכול מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.

רָב֥וּעַ יִֽהְיֶ֖ה כָּפ֑וּל זֶ֥רֶת אָרְכּ֖וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּֽוֹ׃

רָבוּעַ יִהְיֶההחושן הנראה לעין, אך הוא ייעשה ממלבן כָּפוּל.קיפול זה ייצור מעין כיס, שכנראה נועד לאורים והתומים, כדלהלן. זֶרֶת, כחצי אמה, למעלה מ-20 ס"מ. המרחק שבין קצה הזרת לקצה האגודל, כאשר האצבעות פרושות ככל האפשר. זה יהיה אָרְכּוֹ, וְזֶרֶת — רָחְבּוֹ.

וּמִלֵּאתָ֥ בוֹ֙ מִלֻּ֣אַת אֶ֔בֶן אַרְבָּעָ֖ה טוּרִ֣ים אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָאֶחָֽד׃

וּמִלֵּאתָ בוֹ, הכן בחושן משבצות לשם מִלֻּאַת אֶבֶן,כדי שיהיו אבנים ממלאות אותן — אַרְבָּעָה טוּרִים, שורות אָבֶן, ובכל אחד מהם ייקבעו שלוש אבנים יקרות שונות, שקשה לזהותן בוודאות. ב טוּרהאחד קבועות האבנים : אֹדֶם,שהיום יש המזהים אותה עם הרוּבּי. פִּטְדָה וּבָרֶקֶת — הַטּוּר הָאֶחָד.

וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י נֹ֥פֶךְ סַפִּ֖יר וְיָהֲלֹֽם׃

וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי: נֹפֶךְ, סַפִּיר, שנזכרה גם בביטוי 'לבנת הספיר', אך זיהוייה אינו ודאי, וְיָהֲלֹם,שאין וודאות אם הוא היהלום שבפינו.

וְהַטּ֖וּר הַשְּׁלִישִׁ֑י לֶ֥שֶׁם שְׁב֖וֹ וְאַחְלָֽמָה׃

וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי: לֶשֶׁם, שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.

וְהַטּוּר֙ הָרְבִיעִ֔י תַּרְשִׁ֥ישׁ וְשֹׁ֖הַם וְיָשְׁפֵ֑ה מְשֻׁבָּצִ֥ים זָהָ֛ב יִהְי֖וּ בְּמִלּוּאֹתָֽם׃

וְהַטּוּר הָרְבִיעִי: תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה. מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם.בשל הקושי לחתוך וללטש את האבנים היקרות הללו, צריך להתאים את המשבצות לצורות האבנים שבהן ישובצו, כדי שהאבנים יוחזקו כראוי.

וְ֠הָאֲבָנִים תִּֽהְיֶ֜יןָ עַל־שְׁמֹ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חוֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ תִּֽהְיֶ֕יןָ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃

וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל, למען, כנגד שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם.בכל אבן נחקק שמו של אחד השבטים. פִּתּוּחֵי חוֹתָם,חריטה כזו שעושים בחותמות, אִישׁ עַל שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי, לשנֵים עָשָׂר שָׁבֶט.

וְעָשִׂ֧יתָ עַל־הַחֹ֛שֶׁן שַֽׁרְשֹׁ֥ת גַּבְלֻ֖ת מַעֲשֵׂ֣ה עֲבֹ֑ת זָהָ֖ב טָהֽוֹר׃

עתה, בהקשר של החושן, חוזר הכתוב לציווי על השרשראות שהוזכרו קודם לכן. וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת, שרשראות, שאינן עשויות חוליות חוליות, גַּבְלֻת, קבועות בקצותיו של החושן, מַעֲשֵׂה עֲבֹת, קלועות ושזורות כמו חבל, זָהָב טָהוֹר.

וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃

וְעָשִׂיתָ עַל הַחֹשֶׁןבחלקו העליון שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב, וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁןמימין ומשמאל.

וְנָתַתָּ֗ה אֶת־שְׁתֵּי֙ עֲבֹתֹ֣ת הַזָּהָ֔ב עַל־שְׁתֵּ֖י הַטַּבָּעֹ֑ת אֶל־קְצ֖וֹת הַחֹֽשֶׁן׃

וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב, השרשראות הקלועות מזהב עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן.

וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל־שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָתַתָּ֛ה עַל־כִּתְפ֥וֹת הָאֵפֹ֖ד אֶל־מ֥וּל פָּנָֽיו׃

וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹתהאמורות לעיל במעשה האפוד, וְנָתַתָּהאותן עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אֶל מוּל פָּנָיו,בצדו הקדמי באזור הצוואר. כך ייתלה החושן על החזה.

וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל־שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל־עֵ֥בֶר הָאֵפֹ֖ד בָּֽיְתָה׃

וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָבנוספות, וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה, בצד הפנימי של החושן המקופל, זה הפונה אל האפוד.

וְעָשִׂיתָ֮ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל־שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֙טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מֶחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָאֵפֽוֹד׃

וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָבנוספות, וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה, בתחתית הכתפות מִמּוּל פָּנָיו, מאחור, לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ, ליד מקום חיבור הכתפות עם האפוד מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד, החגורה.

וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מטבעתו [מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו] אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃

כנגד שתי הטבעות שבצדו הפנימי של החושן, מעט מתחתן, יהיו שתי טבעות גם באפוד. וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹדהללו בִּפְתִיל, באמצעות חוט תְּכֵלֶת, לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד, וְלֹא יִזַּח, יינתק הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד.קיימת מצווה מיוחדת לשמור שהחושן יישאר צמוד לאפוד בכל עת.

וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל־לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד.אבני החושן אינן מיועדות ליופי ולהדר בלבד, אלא להזכרת ישראל לפני ה', כמו אבני האפוד.

וְנָתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְנָשָׂ֣א אַ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃ (ס)

וְנָתַתָּ אֶלהכיס שבין קפלי חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים,שמהותם מסתורית ואינה מבוארת בכתובים כלל. חכמים פירשו שאלה הם שמות קדושים, שבאמצעותם היו בוהקות אבני החושן כמענה לשאלות הקשורות לעתיד. וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה'. וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דרכם ומנהגם עַל לִבּוֹ,בתוך החושן, לִפְנֵי ה' תָּמִיד.

וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד,המעיל שהאפוד חגור מעליו ומהדקו. המעיל היה דומה במקצת למעיל המוכָּר לנו, אך מכיוון שאין מוזכרים כאן שרוולים, ייתכן שהיה דומה לגלימה המכסה את אחורי הגוף וצדדיו. מלפנים היה המעיל פתוח מבית הצוואר ולמטה, כך שהאפוד וחגורתו מצמידים את חלקיו הקדמיים שלא ייפתחו יותר מדי. כְּלִיל תְּכֵלֶת.כולו היה עשוי צמר צבוע תכלת.

וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃

וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ, הקצה העליון של האריג, שבו הכהן משחיל את ראשו, בְּתוֹכוֹ,מקופל פנימה. שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיומ סָבִיב,מכפלת מַעֲשֵׂה אֹרֵג,כהמשך האריג ולא כתוספת תפורה, כְּפִי, כקצה תַחְרָא, שריון, המקופל קצת פנימה כדי שלא לגרום תקלות או פציעות ללובש אותו. יִהְיֶה לּוֹ, וכתוצאה מכך המעיל לֹא יִקָּרֵעַ. פירוש אחר: כאן מופיע דין נוסף: האיסור לקרוע את המעיל.

וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃

וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיוקישוטים שצורתם כ רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, שייארגו וייסרגו בצבעים בולטים עַל שׁוּלָיו סָבִיב, לכל אורכם. וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם,בין הרימונים, סָבִיב.

פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃

פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב.הפעמונים והרימונים הופיעו לסירוגין על שולי המעיל, או: בתוך כל רימון היה פעמון זהב. לפי המסורת היו שבעים ושניים פעמונים במעילו של הכהן הגדול.

וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃ (ס)

וְהָיָההמעיל עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת. וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ. אמנם זהב הוא מתכת רכה, ועל כן צלילי הפעמונים עדינים, אך בגלל מספרם הגדול נשמע קול הכהן בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת.

וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר,תכשיט זהב המונח לאורך המצח, מעין כתרו של הכהן הגדול. וּפִתַּחְתָּ, חרוֹט עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם,בכתיבה עיטורית מפוארת את שתי המלים: קֹדֶשׁ לַה'.

וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃

וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת,כדי לקשור את הציץ, שלא הקיף את הראש כולו. וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת,סמוך למצנפת שעל ראש הכהן. יש מפרשים שבחורים שבקצות הציץ היו נתונים כמה פתילים; חלקם נקשרו כלפי מעלה לכיוון המצנפת וחלקם נכרכו סביב הראש. אֶל מוּל פְּנֵי, קדמת הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶההציץ.

וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן. וְנָשָׂא, יכפר אַהֲרֹןבאמצעות הציץ אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם. לעתים מובאות מתנות טמאות — הציץ והמלים הכתובות עליו ישמשו לכפרה על חטא זה, וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם— לישראל, לִפְנֵי ה'.

וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃

ומכאן — לבגדים הפשוטים יותר, הדומים לבגדי שאר הכהנים: וְשִׁבַּצְתָּאת הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ,פשתן. הכתונת, הצמודה אל הגוף, ארוגה בדגמים של משבצות.וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ,בד פשתן ארוך הכרוך על הראש.וְאַבְנֵט, חגורה תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם,שייחגר מעל הכתונת. חז"ל מוסרים כי אורך האבנט היה ל"ב אמות, בין חמישה עשר לתשעה עשר מטרים. החומרים שמהם ייעשה יפורטו בהמשך.

וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃

בגדי הקודש של בני אהרן מועטים ופשוטים יותר מבגדיהם של אהרן ושל הכהנים הגדולים שיבואו אחריו: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת. וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים, וּמִגְבָּעוֹת, כובעים מוגבהים ללא שוליים תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת,מדים מיוחדים שייחדו אותם משאר העם.

וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃

וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם,את הבגדים הללו, אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ. וּמָשַׁחְתָּ אֹתָםבשמן המשחה, וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם, ומַנה אותם לתפקידם. וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, וְכִהֲנוּ לִי, ואז יוכלו לשרת אותי.

וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃

וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד,פשתן מתחת לבגדיהם, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה.המכנסיים לא נמנו עם שאר הבגדים, מפני שהם אינם נראים לעין ואינם עשויים לכבוד ולתפארת. מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם, אולי הגיעו עד הברך, או עד מקום כלשהו באמצע הירך, יִהְיוּ.

וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (ס)

וְהָיוּ, המכנסיים, או: כל בגדי הכהונה עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ.לבישתם היא חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.אסור לכהן שאינו לובש את מדיו לשרת בקודש.