וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃

וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה',אל המקום שבו היה כבוד ה' ונראו האש והענן בהר, אַתָּה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, בניו הגדולים של אהרן, וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,כפי שייבחרו. כאן זהותם עדיין לא הוגדרה. וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם —אבל מֵרָחֹק.

וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃

וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה', וְאילו הֵם, אהרן, נדב, אביהוא והזקנים לֹא יִגָּשׁוּ, ובוודאי שאר הָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.

וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

וַיָּבֹא מֹשֶׁהאל העם וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'.ייתכן שחזר באוזניהם על עשרת הדיברות, וְכן אֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִיםשנאמרו לו. וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד,בהסכמה מלאה וַיֹּאמְרוּ:את כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' — נַעֲשֶׂה.

וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה', את עשרת הדיברות ואת המשפטים ששם לפניהם. וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת, לרגלי הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, אבנים לאות זיכרון לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,מצבה אחת לכל שבט.

וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃

וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,אנשים צעירים מבני ישראל, או: משרתי ה', שהיו אז הבכורות, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, קרבנות העולים ונשרפים כליל על המזבח, וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, קרבנות שגם המקריבים אוכלים מהם, לַה' — פָּרִים.

וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּםשל הפרים, שכן הדם הוא תמצית הכפרה, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת,כעין קערות עגולות גדולות הדומים למזרקים שיוזכרו להלן, וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ,כדמם של כל הקרבנות.

וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃

וַיִּקַּחמשה את סֵפֶר הַבְּרִית,המכיל את כל דברי ה' שכתב קודם לכן, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם.בתחילה אמר להם את הדברים על פה, ועתה קראם מן הכתב. וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' — נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.מעבר להסכמתם שכבר הביעו קודם לכן, לציית לחובות ששמעו, עתה הם מתחייבים גם למה שישמעו בהמשך, ולא רק כציות מעשי, אלא גם כקבלה פנימית.

וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּםשהיה באגנות, וַיִּזְרֹק עַל הָעָם. וַיֹּאמֶר: הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל,

וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃

וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,במעין ראייה נבואית. וְתַחַת רַגְלָיויש דבר שהוא כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת, לובן או: צורת לבֵנה כלומר תבנית מרובעת של אבן הַסַּפִּיר,מין אבן חן, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר,ייתכן שאף ביטוי זה מתייחס לצבעו של הדבר הנעלם שנראה תחת רגלי אלוקי ישראל.

וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ (ס)

וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,אהרן, נדב ואביהוא וזקני ישראל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ,פגע בהם, למרות שהתקרבו. וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים,עד כמה שהדבר אפשרי, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּעם קרבנות השלמים, סעודה משותפת כביכול עם האלוקים. היו שהסבירו שהכתוב הדגיש שאצילי בני ישראל לא נפגעו, למרות שהבטתם אל האלוקים לא היתה מלֻווה ביראה ובצמצום הראויים, כפי שעולה אולי מאכילתם ושתייתם בנסיבות אלה. פירוש אחר: חוויית ראיית ה' הזינה אותם כמאכל וכמשקה. בעקבות השובע הזה לא נזקקו עוד לדבר.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה,גבוה יותר בהר, וֶהְיֵה, שְהה שָׁם. וְאֶתְּנָה לְךָשם אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, לוחות הברית שייזכרו לאחר מכן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם.

וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃

וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ.הזקנים, אהרן ובניו חזרו אל העם, ואילו יהושע לבדו ליווה את משה. יהושע הוא משרתו האישי של משה, והוא הקרוב אליו ביותר, על כן ייבדל מן העם וימשיך עוד עם משה. אולם — וַיַּעַל מֹשֶׁהלבדו אֶל הַר הָאֱלֹהִים,ויהושע שהה במקום כלשהו בדרך.

וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃

וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַרמשה קודם לכן : שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה,חכו עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם. וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי בַעַל דְּבָרִים, מי שיש לו סכסוכים עם חברו יִגַּשׁ אֲלֵהֶםלבוררות.

וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃

וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר,ולאחר שהתחיל לעלות — וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר.

וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃

וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי. וַיְכַסֵּהוּ- את ההר, או: את משה, הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים,שבהם משה התקדש כדי להגיע למדרגה הראויה.וַיִּקְרָאה' אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן.

וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה'התגלה על ההר כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.ההתגלות שלה זכו ישראל נראתה כענן המכסה הר ובראשו אש אוכלת.

וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (פ)

וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל הָהָרגבוה יותר, כך שמעטה הענן — המגלם את הכבוד האלוקי — אפף אותו. וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.