וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃

וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, מצוות הקשורות להסדרת חיי חברה תקינים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם.נראה שמשה מסר את הדברים לישראל מיד לאחר מתן תורה, ולפני שעלה להר לזמן ממושך, משום שהמבנה הכולל של חיי החברה, העומד במרכזם של המשפטים, דחוף יותר מעניינים אחרים.

כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃

כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, מי שנמצא במצב כלכלי כה קשה, שאין ביכולתו להתקיים מרכושו שלו, והוא מוכר את עצמו לעבד כדי להתפרנס באופן כלשהו; או מי שחויב בתשלום על גנבה שגנב, ולא היה מסוגל לשלמו אלא בהימכרותו לעבד – שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד.עבודתו מוגבלת בזמן, ובכך אין הוא הופך לקניין גמור של אדונו. וּבַשנה ה שְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם,לא נדרש ממנו לפדות עצמו בכסף בתום תקופת עבודתו.

אִם־בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃

אִם בְּגַפּוֹ, לבדו, ללא אשה וילדים יָבֹא,נכנס לעבדות, בְּגַפּוֹ יֵצֵא,ישתחרר. אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּאהיה בכניסתו, הרי שהאדון נעזר למעשה בשירותיה של המשפחה, בין אם זו סייעה לו בעבודות שונות למרות שאינה חייבת מבחינה משפטית, כגמול על המזונות שהיא מקבלת מן האדון, שהרי אין לה מפרנס אחר; ובין שמלכתחילה דובר על כך כחלק מהעסקה. . כאשר העבד העברי משתחרר — וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃

ואולם אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה,ברור מההקשר שאין מדובר באשה עברייה שהאדון שידך לעבדו, אלא בשפחה נכרית העובדת בביתו שאותה נתן לו האדון מתוך דאגה לרווחת העבד, או מטעמי כדאיות. וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת— הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ,היא תישאר שפחה, וילדיה יישארו עבדים ילידי בית, שהרי אין היא אשתו הגמורה של העבד, אלא מעין הטבה זמנית שקיבל מאדונו. וְהוּא —העבד, יֵצֵא בְגַפּוֹ,לבדו.

וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃

וְאִםלאחר שש השנים, כאשר כבר נולדו לו ילדים מן האשה שקיבל, והגיע זמנו לצאת בגפו, אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד: אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי,שעד כה חייתי כחלק ממשפחתו, אֶת אִשְׁתִּישנתן לי אדוני וְאֶת בָּנָישנולדו לי ממנה, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.אני רוצה להישאר במקומי ובמעמד של עבד על אף המגבלות הכרוכות בכך.

וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃ (ס)

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיובאופן טקסי אֶל הָאֱלֹהִים,הדיינים, וְהִגִּישׁוֹהאדון אֶל הַדֶּלֶתהעומדת בפתח הבית אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה,המבנה התוחם את הדלת משני צדיה, וְרָצַע, חורר אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ,סימן לכך שוויתר על חירותו, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.לפי מסורת חכמים — עד שנת היובל.

וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃

וְכִי יִמְכֹּר אִישׁמישראל אֶת בִּתּוֹהקטינה לְאָמָה,למשרתת — לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִיםהנכרים. מעמדה של אמה עברייה גבוה ממעמד של שפחה נכרית, כהבדל שבין מעמדו של עבד עברי למעמדו של מי שמכונה 'עבד' סתם, שהוא עבד שאינו עברי.

אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־לא [ל֥וֹ] יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃

אִם רָעָההיא בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ.כחלק מקניית אמה צריך האדון להביא בחשבון שמצווה עליו לשאתה לאשה או להשיאה לאחד מבניו. אם בכל זאת אין היא מוצאת חן בעיניו — וְהֶפְדָּהּ,הוא יעזור לה להיפדות ולשוב לביתה, אם היא מעוניינת בכך ומוכנה לשלם את מחיר עבודתה שנשארה חייבת לו, או: לאפשר לה להיפדות על ידי אדם אחר שהיא רוצה להיכנס תחת חסותו. אולם לְעַם נָכְרִי, למשפחה זרה לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ.אין הוא רשאי לסחור בה, בְּבִגְדוֹ, יש בכך משום בגידה בָהּ.היא הגיעה לביתו מתוך ההנחה שתינשא לאחד מבני המשפחה. אם הנישואין הללו אינם יוצאים אל הפועל, אין להפקירה אלא לשחררה.

וְאִם־לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־לָּֽהּ׃

וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה,ישיא אותה, אל לו ואל לבנו לנהוג בה כברכוש — כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ.מבחינה משפטית מכירתה היא כעין התקשרות ראשונית, המקבילה לקידושין באשה אחרת. למרות שלא נישאה בדרכים הרגילות, אף זו נחשבת דרך מדרכי הנישואין, ולכן עליו לנהוג בה כבכל בת מבנות ישראל.

אִם־אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃

אִםאשה אַחֶרֶת יִקַּח לוֹהבן, לאחר שהאמה הפכה לאשתו — אל לו לפגוע במעמדה של אמה זו. הוא מחויב לקיים את החובות הפורמליות כלפיה, כאשתו לכל דבר: שְׁאֵרָהּ, מזונה, כְּסוּתָהּ, הבגדים הראויים לה וְעֹנָתָה, הקפדה על קיום יחסי אישות בזמנים קבועים — מכל הזכויות הללו לֹא יִגְרָע,גם אם נשא אשה אחרת על פניה.

וְאִם־שְׁלָ֨שׁ־אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃ (ס)

וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה— שלוש האפשרויות האמורות: לקיחתה לעצמו, פדיונה או ייעודה לבנו, לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ — וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף,וכל החובות שהיו לה כלפי האדון בטלו.

מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃

מַכֵּה אִישׁ,מי שמכה את חברו בכל דרך שהיא, וחברו מֵתמחמת המכה — מוֹת יוּמָת.עונשו של המכה הוא עונש מוות.

וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃ (ס)

וההורג אֲשֶׁר לֹא צָדָה,שלא זמם להרוג את חברו בזדון ובערמה, אלא — וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ.אירעה תאונה שבאה מכוח עליון — אין להמיתו. וְשַׂמְתִּי, אקבע לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה,שאליו יברח המכה בשגגה, כפי שיפורט בהמשך.

וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃ (ס)

וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה,בזדון ובכוונה תחילה, ועל כן יש להמיתו. אפילו מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת.היו אנשים שנאחזו בפועל בקרנותיו של המזבח, מעין בקשת חסות מאלוקים, כדי להתגונן מפגיעת החוק. יש בכך רק הגנה מידית וזמנית, שכן גם אם לא יהרגו אותו במקום הקודש, הוא יילקח משם, יועמד לדין ויידון למוות, מפני שהמזבח אינו מגן מפני העונש.

וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹלאו דווקא למוות. עצם הכאתם היא עברה חמורה ביותר, באשר היא היפוכה של החובה לכבדם. על כן — מוֹת יוּמָת.

וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)

וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ,החוטף את זולתו כדי למכרו לעבד, וְנִמְצָאהחטוף בְיָדוֹ, גם אם לא הספיק למכרו – מוֹת יוּמָת.זהו אחד מפירושיו המצמצמים של איסור הגנבה שבעשרת הדיברות. אמנם זהו איסור כללי ורחב, אך חכמים הבינו שהוא מתייחס בעיקר לגנבת אדם — שעליה חייבים מיתה.

וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)

וּמְקַלֵּל, המאחל רע ל אָבִיו וְאִמּוֹ, או לאמו — מוֹת יוּמָת.

וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים,ומתוך הקטטה וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹףמכה העלולה לגרום למוות, וְעם זאת, לֹא יָמוּת, וְנָפַל לְמִשְׁכָּב,נעשה חולה מחמת המכות.

אִם־יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃ (ס)

אִם יָקוּםהאיש המוכה ממיטת חוליו, וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ,על מקל ההליכה שלו, כלומר נראה שהוא הולך ומתרפא, והוא יכול להתהלך בכוחות עצמו בלא צורך להסתייע באחרים — וְנִקָּה הַמַּכֶּהמעונש המיתה שבו חייב מכה אדם שהרגוֹ, אשר הוזכר קודם לכן. רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן.עליו לתת למוכה את ערך ביטול הזמן שנגרם לו משום שהיה מושבת, ונוסף לכך — וְרַפֹּא יְרַפֵּא.המכה צריך לשלם לו את דמי הטיפול הרפואי.

וְכִֽי־יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃

אולם — וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹשאינם מישראל, ומעמדם נמוך בהרבה מזה של עבד ואמה מישראל, בַּשֵּׁבֶט,במגלב, בשוט, וּמֵתהעבד תַּחַת יָדוֹמרוב המכות — נָקֹם יִנָּקֵם,הריהו חייב מיתה, מכיוון שהרג אדם, גם אם לא היה בן חורין.

אַ֥ךְ אִם־י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃ (ס)

אַךְ אִםלמרות שהכה אותו מכות קשות מאוד, יוֹם אוֹ יוֹמַיִםהעבד יַעֲמֹד,ימשיך לחיות — לֹא יֻקַּם, בית הדין לא יהרוג את האדון המכה, כִּימקנת כַסְפּוֹ הוּא— העבד, ועל כן אחריות האדון לתוצאות הכאתו פחותה מפני שהכה אותו כדרך שהיו רודים בעבדים. זאת שלא כדינו של מי שמכה את חברו שאינו עבדו הכנעני, והמוכה מת מן המכות רק לאחר זמן; במקרה זה, כיוון שאינו עבדו — עונשו מוות.

וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃

וְכִי יִנָּצוּ, יתקוטטו אֲנָשִׁים,ומסביבם מתגודדים אנשים נוספים, וְתוך כדי המריבה נָגְפוּ אִשָּׁה הָרָהשהיתה במקום. אחד מהם, שהתכוון להכות את חברו, הכה אותה בטעות, וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ,והמכה גרמה לה להפיל, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן, האשה עצמה לא מתה — עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁהמכה כַּאֲשֶׁר יָשִׁית, יטיל עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן בִּפְלִלִים,בבית דין. בעל האשה יכול לתבוע תשלומים על הוולדות, אך אם הם אינם מגיעים לעמק השווה, בית הדין הוא שיקבע את הסכום המדויק.

וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃

וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה,האשה תמות — וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.מתוך ההקשר נראה שאין משמעות הביטוי דין מוות, אלא חובה לשלם כסף בעבור נפשה, שהרי אין זה רצח מכוון, אלא גרימת מוות מתוך רשלנות.

עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃

ודומה לכך, אם אדם גרם נזק קבוע לאשה או לגבר תוך כדי מריבה או באופן אחר, עליו לשלם עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל,

כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃ (ס)

כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַעפתוח זב דם תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, מכה יבשה תַּחַת חַבּוּרָה.

וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃ (ס)

וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹהכנעניים, שמעמדם נחות, וכתוצאה מן המכה שִׁחֲתָהּ, קלקל את העין, הוציאהּ מכלל שימוש, והיא חשוכת מרפא — לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ.העבד יצא לחופשי כתמורה לעין הפגועה.

וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃ (פ)

וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל.גם אם האדון רק מוציא שן מפיו — לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹבתור קנס.

וְכִֽי־יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃

וְכִי יִגַּח שׁוֹרהשייך לאדם מסוים אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה — וָמֵת,האיש או האשה מתו בעקבות נגיחתו. סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְיותר מזה — לֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ.אסור להשתמש בבשרו משעה שהוא נידון למוות, אפילו לפני הסקילה, וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי,מעונש נוסף מלבד אבדן השור שהיה ברשותו, שהרי הוא לא היה אשם.

וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃

וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם.אם אין הדבר מתרחש לראשונה, וכבר ראו בעבר שהוא נוגח אדם ומסכנו כמה פעמים, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו,וכבר אנשים העידו על כך בבעליו, ורשויות המשפט הזהירוהו שהשור מסוכן, ובכל זאת הבעלים לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִיתהשור הזה אִישׁ אוֹ אִשָּׁה — הַשּׁוֹר יִסָּקֵלעל אשר הרג אדם, כאמור, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת.יש לדייק שכאן לא ננקט הניסוח החוזר ונשנה בעניין לציון עונש מוות מחוייב — מוֹת יוּמָת. מכאן למדו שראוי הוא למות בשל רשלנותו הפושעת,

אִם־כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃

אך אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו,אם יוטל על בעל השור לשלם כסף — וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ,בעל השור יפדה את עצמו; במקום שיומת, הוא משלם כופר תמורת עצמו, או: הוא משלם את פדיון נפשו של הנהרג, לפי קנה מידה אובייקטיבי להערכת אדם. כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיובבית הדין.

אוֹ־בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃

אוֹ בֵן, ילד יִגָּח אוֹ בַת, ילדה יִגָּח — כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ.אין המשפט על ההריגה או הרציחה תלוי בגילו של הנרצח.

אִם־עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃ (ס)

אִם עֶבֶדכנעני יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָהכנענית, שאין להם מעמד גמור של אזרחים — כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּןבעל השור לַאדֹנָיושל העבד או האמה, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל,כמו בכל מקרה של הריגת אדם.

וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃

וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹרשהיה עליו מכסה כראוי, אוֹ כִּי יִכְרֶה, יחפור אִישׁ בֹּרבעצמו, וְלֹא יְכַסֶּנּוּ, וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹראו כל בעל חיים אחר.

בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)

בַּעַל הַבּוֹר, הפותח או הכורה את הבור יְשַׁלֵּםפיצויים, כי הוא אחראי לנזקים הללו. כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיושל השור או החמור, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.לאחר שישלם את דמי הנזק בשלמות, נותרה הנבלה שממנה אפשר עוד ליהנות, והוא יהיה רשאי לקחתה. לבעלים לא תהיה זכות על הנבלה משום שהם קיבלו את מלוא ערכו של השור.

וְכִֽי־יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־אִ֛ישׁ אֶת־שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃

וְכִי יִגֹּףיפגע בכל דרך שהיא, בנגיחה, בדחיפה או בדרך אחרת, שׁוֹרששייך ל אִישׁ אֶתה שׁוֹרששייך ל רֵעֵהוּ, וָמֵתהשור האחר בעקבות הנגיפה הזאת. וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי,המזיק, וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ,יחלקו את התשלום שקיבלו בעבורו לשניים, וְגַם אֶתמחירו של השור הַמֵּת,מחיר הנבלה יֶחֱצוּן,יחלקו לשניים. באופן זה בעל השור שהרג משלם למעשה את חצי הנזק, כי הוא משלם מחצית מערך שורו, בניכוי מחצית משווי הנבלה. המכירה האמורה היא אפוא ביטוי לזכות המוקנית לבעל השור שמת בחלק מהשור החי.

א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ (ס)

אוֹ, אם נוֹדַעלבית הדין כִּי שׁוֹר נַגָּח, נוגח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם,וזו כבר לפחות הפעם השלישית או הפעם הרביעית שהוא נוגח, ובכל זאת לֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו, בעליו לא נקט בכל האמצעים הראויים לשמרו — שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹרשלם תַּחַת הַשּׁוֹרשנהרג, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ,לבעל השור הנוגח, כיוון שבעל השור המת קיבל את כל דמיו.

כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ. אין זו חמדנות פשוטה בלבד, אלא פשע מתמשך שמגיע עד אובדן הדבר הגנוב — חֲמִשָּׁה בָקָר, שוורים, פי חמש יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר,לעומת גנב רגיל המשלם כפליים מדמי הגנבה בתור קנס. ובמקרה של גנבת צאן אַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה,פי ארבע מערכו.