וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית, משבט לֵוִי, וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי,בת ראש השבט.

וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא.כבר עם לידתו נראה הילד מיוחד או מושלם. וַתִּצְפְּנֵהוּ, אמו הסתירה אותו בעקבות הגזרה על הבנים שְׁלֹשָׁה יְרָחִים,חודשים.

וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

משעבר זמן וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ,להחביאו, משום שכשגדל קולו התחזק והיה עלול להסגירו באוזני סוכני המלך או באוזני מלשינים אחרים, ועל כן נשקפה לו סכנת חיים. כיוון שהאשה לא נכנעה לגזרה, היא עשתה מעשה חריג ומורכב — וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא,תיבה העשויה מקליעתם של קנים הצומחים ביאור. ולשם איטומה ממים — וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת.ציפתה אותה בפנים בחמר ובחוץ בזפת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד. וַתָּשֶׂם בַּסּוּף,בין קני הסוף הגדלים עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹהגדולה, שהיתה צעירה מאוד. מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.היא לא יכלה לעשות דבר כנגד הגזרה, אך היא עקבה כדי לדעת מה יקרה לילד. אולי מפני ייחודו של התינוק הזה ציפו ממנו לגדולות, והיא ביקשה לראות אם הציפיות יתממשו.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ

באותו זמן — וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹהמארמונה, לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ, משרתותיה הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹרלרחוץ במימיו, או ללוות ולשרת את בת המלך. וַתֵּרֶאבת פרעה אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף.המראה היה חריג, ועל כן — וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ,המשרתת שלה, וַתִּקָּחֶהָ— את התיבה.

וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃

וַתִּפְתַּחבת פרעה את התיבה וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶדשבתיבה, וְהִנֵּה נַעַר, בן קטן בֹּכֶה,משום שהיה רעב או מסיבה אחרת. וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.אולי שיערה כי אשה מצרית לא היתה משאירה תינוק במקום כזה, ואולי זיהתה שהוא עברי בשל תווי פניו או צבע עורו.

וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃

מן הסתם נוצרה מהומה סביב התינוק. אחותו, שעמדה עד כה מרחוק, ראתה את התקהלות הבנות סביב התיבה, והתקרבה אליהן. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת, וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?כנראה בת פרעה החזיקה את הילד על ידיה, אך לא יכלה להשתיק את בכיו. הוא היה קטן מכדי להזינו באוכל, והיא לא יכלה להיניק אותו. אם רצתה להשאיר עמה את הילד, הרי היתה צריכה למצוא מינקת. אחותו הציעה מינקת עברייה, לאו דווקא משום שהילד עברי, אלא משום שהעבריות הן כוח עבודה זול, במיוחד לאור העובדה שהרבה ילודים הומתו על ידי המצרים, ועל כן בוודאי ישמחו בעבודה זו.

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃

בת פרעה היתה אדישה לזהותה של המינקת — וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: לֵכִי.וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָההצעירה, שגם אם מזהים אותה עם מרים, לא ידוע ההפרש המדויק בין גילה לבין גיליהם של אחיה. וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.המעשה המתבקש מכל הבחינות, שכן אמו עכשיו מסוגלת להיניק, ובת פרעה אינה מכירה אותה.

וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃

וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: הֵילִיכִי, הוליכי, קחי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה, וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ.אֵם הילד קיבלה אותו לידיה, כילד שבת פרעה מעוניינת בו — וכך היה מוגן מגזרת פרעה. היא תטפל בו כמו קודם לכן, ואף תקבל שכר הנקה. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ.

וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד,וכשנגמל יכלה גם אשה שאינה מינקת לטפל בו — וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּהילד הזה לְבֵן.היא התקשרה אליו ואימצה אותו. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, והסבירה את השם : כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה,כנראה בשנות העשרה שלו, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו,מתוך סקרנות ומתוך הזדהות, שכן ביקש להכיר את קבוצת המוצא שלו, העברים, שמפאת מעמדם הנחות לא הגיעו לחצרו של מלך מצרים. וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.בסבל שסבלו. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיוהעבריים, שעתה משה הזדהה עמם.

וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה,משה פנה לכאן ולכאן, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ.המקום נראה לו מבודד — אם כי כנראה לא בדק היטב, כמו שנראה להלן — וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי,והרג אותו בדרך נס או הודות לחוסן רוחו וגופו. לאחר מכן — וַיִּטְמְנֵהוּ,קבר אותו בַּחוֹל,וחשב שבכך נגמר העניין.

וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃

משה חזר הביתה — וַיֵּצֵאשוב בַּיּוֹם הַשֵּׁנִיאל אחיו, שאותם עדיין לא הכיר היטב, אלא רק חש כי הם משפחתו. וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים,מתקוטטים. כנראה הם לא רק העליבו זה את זה; לפחות אחד מהם הכה את חברו, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע,למכֶּה, למתנפל : לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?!

וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃

וַיֹּאמֶרהמכֶּה : מִי שָׂמְךָ, מינה אותך לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, שאתה מוצא לנכון לשפוט אותי?! מכיוון שאין לך שררה ומעמד של שופט — מה אתה יכול לעשות לי?! אכן, אני מודע לכוחך — הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר,מתכוון, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?!וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.משה חשש מפני שידע שלא נהג לפי החוק, ונדמה היה לו שאיש לא ראה את מעשיו, והנה מתברר שהדבר נודע.

וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.אותו עברי אולי הפסיק להכות את רעהו, אך לא שתק, ודבר המעשה הגיע לאוזני פרעה. לא ידוע כיצד התייחס פרעה לאסופי שהביאה בתו אל ביתו. ייתכן שהיה סובלני כלפיו, כסובלנותו של הורה כלפי גור חתולים שמביא ילדו מן השוק. על כן כששמע שהילד שגידל בביתו, הסתבך בעניינים כאלו — וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה.הוא ביקש להשמידו, כפי שאולי היה הורה מגיב כלפי חיית המחמד של בנו לאחר שהתברר כי החלה להזיק לסביבתה. וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן, השוכנת במדבריות חצי־האי ערב, כנען או עבר הירדן הדרומי. כיוון שהיה זר גמור במקום — וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר,שהיא מקום מפגש לא פורמלי.

וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃

וּלְכֹהֵןהדת של מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת,שהיו רועות את צאנו, מכיוון שלא היה עשיר, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָהמים מן הבאר וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים,השקתות שמהן הצאן שותה, לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.

וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם.וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן.שוב התגלתה רגישותו הגבוהה של משה כלפי עוול. למרות שלא הכיר את הבנות הללו כלל, הגיב לעוולה שנעשתה לעיניו. ולא רק הושיע אותן, אלא גם — וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.חרף היותו זר גמור השתדל לסייע ככל שהיה יכול.

וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם׃

הבנות הללו לא ניהלו שיחה ארוכה עם משה — וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן.וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם?משאֵלתו ניכר כי גירוש הבנות בידי הרועים לא היה מאורע חד־פעמי. בדרך כלל היו מאחרות לשוב לביתן, משום שהיו ממתינות עד לאחר שהרועים השקו את צאנם. אביהן כנראה לא יכול היה לעשות הרבה למענן.

וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃

וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי. כנראה דיבר אתן מצרית או שהיה לבוש בבגדים מצריים. בתור מדייניות, לא יכלו לעמוד על ההבדלים הדקים בינו לבין מי שנולד לעם המצרי. מכל מקום האיש הזר הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְיתר על כן, גַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.

וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃

וַיֹּאמֶררעואל אֶל בְּנֹתָיו: וְאַיּוֹ?היכן הוא? לאחר שהזר נלחם בעבורכן וסייע לכן בהשקיית הצאן, לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ?! קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.בוודאי הוא ממתין ליד הבאר לפתוח בשיחה עם אדם. לפחות הזמינו אותו לאכול עמנו.

וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה׃

וַיּוֹאֶל, החליט או רצה, מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת, עם הָאִישׁ,שהרי קיבלו אותו יפה, ואולי גם משום אישיותם של המארחים. מסתבר שהיו למארח גם סיבות נוספות לקבלת משה — וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.

וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃ (פ)

וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה— כלומר גר שָׁם.

וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, כנראה המלך שבתו גידלה את משה. כיוון שהעבודה נעשתה מטעם המלכות ולצרכיה, מותו של המלך היה יכול לעורר אצל העברים תקווה לרווחה כלשהי, אך אירע ההיפך – וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם, צעקתם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם,אנחתם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת, עם אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב,אבותיהם.

וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃ (ס)

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים,התקשר והתקרב אליהם.