וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּלכיוון מצרים וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מקום שהיה מפורסם בשעתו. השם פִּי הוא במצרית. בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם— ים סוף לִפְנֵיהאליל בַּעַל צְפֹן. נִכְחוֹ, מולו תַחֲנוּ עַל הַיָּם.בדרכם לכנען לא היו ישראל צריכים לחצות את ים סוף. מעברו המזרחי של הנילוס היתה הדרך לארץ פתוחה בפניהם, גם אם ים סוף הגיע צפונה יותר מכפי שהוא היום. אף על פי כן הורה ה' למשה לסטות מכיוון הליכתם ולחנות על הים.

וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃

וְאָמַר, ואז יאמר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, על בני ישראל : "נְבֻכִים, תועים הֵם בָּאָרֶץ.הם איבדו את דרכם, ועתה חוזרים על עקבותיהם. סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּרואינו מניח להם לצאת".

וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה. אחרי המכות, האבדן והשממה שלקה בהם, יתחזק עתה בפעם האחרונה — וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, וְאז אִכָּבְדָה, אהיה מכובד בְּאמצעות פַרְעֹה וּבְאמצעות כָל חֵילוֹ, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'משום שיתרחש דבר פלאי יותר ממכות מצרים.וַיַּעֲשׂוּישראל כֵן.

וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ׃

ומצדו של פרעה — וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם.הרי עברו כבר שלושת הימים שאותם הגדירו מראש; אף לא נראה שפניהם מועדות ליעד מסוים. וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ: מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ?!עַם עבדים שלם מילא תפקיד משמעותי בכלכלתנו והיה חלק ממרקם החיים שלנו. לא התכוונו לשלחם לחפשי, אלא להעניק להם חופשה בלבד.

וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ׃

וַיֶּאְסֹראֶת רִכְבּוֹ. פרעה הורה לרתום את סוסיו למרכבתו הפרטית, וְאֶת עַמּוֹ, חייליו לָקַח עִמּוֹ.

וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃

וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, מובחר, רכבי המלחמה הטובים ביותר. זה היה גדוד העילית המצרי, שגודלו כאוגדת טנקים לפחות. וְכֹלשאר רֶכֶב מִצְרָיִם, שהיה לו תפקיד דומיננטי בכוחה הצבאי של מצרים, וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ.לכל רכב הצטרף איש מלחמה שלישי, מעבר לרכָּב, שבידו היו המושכות, והלוחם, שהחזיק בנשק (בעיקר הקשת, כפי שרואים בציורים המצריים).

וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה,לא כנמלטים.

וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם, כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיווְחֵילוֹ, עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן.

וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃

וּפַרְעֹה הִקְרִיב,התקרב למחנה ישראל. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם, וְהִנֵּהצבא מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם. וַיִּירְאוּ מְאֹד.הם נבהלו מאוד בראותם צבא של מדינה שלמה מתקדם לקראתם. חרף כל האבדות שהיו לצבא המצרי בדֶּבר ובשאר המכות, עדיין נותרו להם מספיק בהמות. וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'.

וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!אם אנו עומדים למות כאן — הרי יכולנו למות בבית, ולא היה טעם בטרחה הזאת. מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?!— גם הם תמהים ומתחרטים באותו מטבע של פרעה ששילחם.

הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃

הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר: "חֲדַל מִמֶּנּוּלהסית אותנו להזות בהזיות בלתי מציאותיות — לצאת ממצרים, ללכת לארץ טובה ורחבה. וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם, כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.כבר במצרים אמרנו לך להניח לנו בעבדותנו ולא להחדיר לראשינו רעיונות שאינם ניתנים ליישום; והנה אתה רואה שחלומותיך מתבדים".

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ הִֽתְיַצְב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛יפוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ! הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם. כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם,אתם אמנם רואים אותם כעת, אבל לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם.ישועת ה' תחסל את איומם מעליכם.

יְהוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישֽׁוּן׃ (פ)

ה' יִלָּחֵם לָכֶם,בשבילכם, ועליכם לא מוטל לעשות דבר, אלא אַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן,תשתקו.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי?אין זה זמן מתאים להאריך בתפילה; יש לפעול. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — וְיִסָּעוּ.נראה היה שלא נמצא לישראל מוצא — אחורנית לא יכלו לנסוע, משום שמשם התקרב אליהם המחנה המצרי; אולי יכלו לברוח לצדדים, וייתכן שחלקם חשבו לעשות זאת ואולם קרוב לוודאי שהצבא המצרי ישיגם; ה' פקד עליהם לנסוע קדימה, לתוך הים.

וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃

וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ.ובכך תגרום להיבקעותו, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.תחילה ישראל יצעדו אל תוך הים, אך הוא יהפוך ליבשה.

וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם.אילו היו המצרים שוקלים את צעדיהם באופן רציונלי, הם היו נזהרים ולא צועדים בים בעקבות ישראל, שהרי כבר נפגעו במכות הנסיות הסלקטיביות. רק מכיווון שאחזק את לבם, הם ייכנסו לים. וְאִכָּבְדָה, אתכבד בְּמפלתו של פַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.כאן רוכז כל הכוח המצרי, וכשאשבור אותו, יגדל כבודי בעיני המצרים שיישארו בחיים וישמעו על כך.

וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵלוַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם — וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, שביום גילם את מלאך האלוקים, והיה מצוי תמיד בקדמת המחנה, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם,בסוף המחנה.

וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃

וַיָּבֹאהענן בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְבתווך, בין המחנות, וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה.ייתכן שבתוך עמוד הענן היה עמוד האש, או שעמוד הענן הפך להיות עמוד אש, וכך האיר את הלילה. מצד אחד, העמוד החשיך והסתיר את ישראל מעיני המצרים; ומצד שני, הוא האיר. וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, המחנה המצרי אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה,בשל הערפל הסמיך ששרר ביניהם.

וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה. וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה,באמצעות הרוח יובש הים, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.

וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם,בקרקעיתו, אך עברו בַּיַּבָּשָׁה,במקום יבש. וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.הים לא נעלם, אלא נוצר בתוכו מעבר, ואולי כמה מעברים. אמנם אף בעתות שפל אפשר למצוא לפעמים שורות של יבשה בין לשונות הים, אלא שכאן נמשכו המים כלפי מעלה, וכשישראל עברו ביבשה המים ניצבו כחומה משני צדיהם.

וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. קרוב לוודאי שלקראת הבוקר עמוד הענן ועמוד האש הסתלקו, המצרים ראו את ישראל הנכנסים לים, ושבו לרדוף אחריהם. כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, חיל הפרשים והמרכבות רכבו אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר,בשליש האחרון של הלילה וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִםופגע בהם בְּאמצעות עַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן,שהתקרבו לעבר המחנה, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה, ה' חולל מהומה במחנה מִצְרָיִם.

וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (פ)

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. עמוד האש ועמוד הענן גרמו להפרדת גלגלים ממרכבותיהם. גם אם לא כל הגלגלים נשרו, המרכבות נטו על צדן, והסוסים לא יכלו למשוך אותן. כך נוצרה מהומה גדולה. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת.ללא גלגלים משיכת המרכבות נעשתה בכבדות רבה. כך המצרים לא יכלו לנוע, ובוודאי לא להילחם. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה, הבה נברח מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.עכשיו אין ספק כי כוח עליון עומד לימינם. מכיוון שהמקום מוזר, מסוכן ואולי טובעני, כדאי שנימלט מכאן.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּםשוב, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.

וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם,שכביכול שבת והפך ליבשה בלבד במשך כמה שעות, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ,לתוקפו הראשון. מאחר שמי הים ניצבו משני צדיו של המסלול היבש, עתה הם זרמו לתוך דרכם של המצרים הנמלטים מהאזור היבש, המסתורי והמפחיד לכיוון החוף, וכך אירע ש מִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ,לקראת הים. וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם.

וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד׃

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִםלמקומם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם.חומות המים התמוטטו על המצרים בעצמה רבה ששטפה את כל מחנה מצרים. לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.הרכבים, הפרשים והחיִל נעלמו. כולם טבעו במים סוערים ביותר, בתנועת מים שאינה כדרך הטבע.

וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

ובשעה שטבעו המצרים — וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.מסתבר שחומה זו היא שהדריכה אותם והורתה להם לאן ללכת.

וַיּ֨וֹשַׁע יְהוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם.וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.ישראל חזו בגוויות הרבות של הצבא המצרי שנפלטו אל החוף.

וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃ (פ)

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד, הגבוּרה הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם.עתה נוכחו באופן חד־משמעי בנסיו של ה' — השינויים בזרימתם הטבעית של המים, גורל המצרים וגאולתם שלהם. וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה',פחדו מה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ,שכן ראו במו עיניהם שמשה פעל לפי רצונו של ה', וה' שינה את פעולות מערכות הטבע לפי פעולתו של משה.וכינויי המושא החבורים: יְכַסְיֻמוּ, יֹאכְלֵמוֹ, כִּסָּמוֹ, תִּמְלָאֵמוֹ, תּוֹרִישֵׁמוֹ, יֹאחֲזֵמוֹ, תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ.