וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יעקב הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, אֵת, עם יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:

רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃

רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה,

יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃

יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן,

דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃

דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.

וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃

וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ, וְעמם נמנה גם יוֹסֵף,שלא בא אתם מארץ כנען, אלא הָיָהכבר בְמִצְרָיִםעם משפחתו. במניין המדויק של שבעים נכלל גם יעקב עצמו.

וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃

וַיָּמָת יוֹסֵף, כפי שסופר בפסוק האחרון בספר בראשית, וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּאשל בני יעקב עצמם, ושל ילדיהם שחלקם נולדו עוד בכנען.

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (פ)

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, ההופכים כאן מבניו של האיש ישראל למעין שבט, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ. פועל זה מתאים יותר להתרבותם של בעלי חיים, ועל כן נדרש בו שנשות ישראל במצרים היו יולדות ילדים מרובים בבת אחת, שלא כדרכם של בני אדם. וַיִּרְבּוּ, מספרם גדל וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד,נוכחותם התעצמה. תוך זמן קצר הפכו שבעים נפש לשבט גדול. וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.מן ההמשך נראה שלא כולם ישבו בבידוד מן המצרים בגושן, והיו מהם שחיו בשכנוּת למצרִים באזורים אחרים.

וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ, משושלת חדשה עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף.מסתבר ששמע על דמותו של יוסף, על קורותיו ועל המהפכה שחולל במצרים, אך היה אדיש לעניינו ולגורל שבטו.

וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃

וַיֹּאמֶרהמלך הזה אֶל עַמּוֹ: הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.העם הזה מתרבה במהירות, והוא הופך לסכנה דמוגרפית לקיומנו.

הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ,עלינו למצוא דרך להגביל את התרבותו פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה, אם תפרוץ מִלְחָמָהבגבולנו הצפוני, וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.בני ישראל יעזבו את ארצנו, וכך יידלדל כוח העבודה במצרים. אפשרות פרשנית אחרת — פרעה אומר בלשון נקייה: כשעם זה יצטרף לאויבינו, אנחנו נעלה, כלומר נסולק, מן הארץ.

וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃

על כן — וַיָּשִׂימוּהמצרים עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, מס עובד לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם.במשטר הריכוזי שרווח במצרים המלך הוא שקבע הכול. פרעה העמיד ממונים וגִייס עברים רבים לעבודות ציבוריות לטובת מצרים. הוא קיווה כי החיים הקשים יגרמו להתמעטותם של בני ישראל ולשבירת רוחם. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, ערי אוצרות, ערים שנועדו לשמש מחסנים מלכותיים לְפַרְעֹה — אֶתהעיר פִּתֹם וְאֶתהעיר רַעַמְסֵס.

וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ — כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.אף על פי שחייהם היו קשים יותר, מספרם הלך וגדל. כיוון שישראל לא הסתגרו בתחום מושב מוגבל, המצרים צפו בהתרבותם — וַיָּקֻצוּ, המצרים חשו מיאוס מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃

וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ,בעבודה קשה השוברת את העובדים. ייתכן שכדי לשבר את רוחם לא סופקו להם האמצעים הטכנולוגיים שכבר היו בשימוש במצרים באותה עת.

וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃

וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים.את הבניינים המונומנטליים של מצרים בנו מאבן שנחצבה בעיקר בדרומה, ואת הבניינים השימושיים והפשוטים, בין שהיו בתי מגורים ובין שהיו מחסנים גדולים, בנו מִלבנים, שכן במצרים יש די אדמה מתאימה ליצירתן. וּמעבר לעבודות הבנייה שעשו ישירות לצורכי המלך, עבדו בְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה, בשדותיה של הממלכה ובשדות הפרטיים כדי לספק מזון לעצמם או לאחרים, אֵת, עם כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.ההדגשה החוזרת על העבודה המפרכת עשויה לרמוז ללחץ הזמן שנכפה עליהם או לכפיית עבודה שאינה מתאימה לכוחם או לכשרונם של העובדים, לשם שבירת גופם ורוחם.

וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת,האחראיות על מעשה היילוד, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.שמותיהן נזכרים כאן כי יתברר שהן לא היו רק כלים ביד פרעה, אלא היתה להן אישיות ודעה משלהן.

וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃

וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם,מושב האשה היולדת — אִםמתברר לכן שהיילוד בֵּן הוּא — וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ,הִרגו אותו, וְאִם בַּת הִיא — וָחָיָה,אפשרו לה להמשיך לחיות. פרעה הניח שללא בנים עבריים בנות ישראל ייטמעו במצרים, וישראל יחדלו לשמור על קיומם כעם לעצמו.

וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְעל כן לֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם,ובמקום למלא אחר פקודת המלך — וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.הן לא רק יילדו אותם, אלא אף טיפלו בילדים שהיו נתונים בסכנה.

וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים?לא דווח לי שהילדים מתים בהמוניהם, ומכאן שלא מילאתן את פקודתי.

וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃

בשל מעמדו הרם הן נקטו תירוץ — וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת,הנשים העבריות שונות מן הנשים המצריות המוכָּרות לך — כִּי חָיוֹת הֵנָּה.הן מלאות חיוניות. הנשים המצריות מפונקות וחלושות, ולכן פעמים רבות הן עייפות ואינן מצויות בהכרה מלאה בעת הלידה. לעומתן, הנשים העבריות ערניות ופעילות, ו בְטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת — וְיָלָדוּ,ועל כן איננו יכולות לעשות דבר. הוולדות מגיעים לידינו רק לאחר שאמותיהם ראו אותם.

וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃

במצרים המלך לא היה רק שליט בלתי מוגבל, אלא נחשב בעיני עמו כאל או כחצי אל אפילו בחייו. על כן הסירוב לציית להוראתו היה חריג ביותר. כשכר על אומץ לִבן — וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.מספרם של הילדים לא התמעט, ולא זו בלבד — הוא גדל עוד ועוד.

וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים — וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.משפחותיהן הפכו למשפחות גדולות, נכבדות ומיוחסות.

וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ (ס)

כיוון שפרעה לא הצליח לעשות את מה שביקש באמצעות המיילדות — וַיְצַו פַּרְעֹהישירות לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹדלעברים — הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.בין שהדבר הוסדר ומוּסד בבירוקרטיה המצרית, ובין שההוראה הופנתה לכל המוצא ילד קטן בין העברים — כל תינוק עברי נדון להטבעה מידית ביאור.והן מתכונתו האישית — אדם שלבו פתוח ורגיש כלפי הנאנקים בסבלותיהם.