וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, את האורות הלוהטים כלפידים, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן. וַיַּרְא הָעָםאת התופעות הללו וַיָּנֻעוּ, הזדעזעו ונרתעו אחורנית באופן אינסטינקטיבי, ואז — וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.בעבר הכירו את הנביא בתור המדבר בשם ה', אך עתה לראשונה טעמו משהו מתהליך קבלתה ושמיעתה של הנבואה, וחשו את הפחד המלווה אותו.

וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃

על כן — וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת.

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ.אלוקים לא עומד להמשיך לדבר אליכם כך בכל יום. כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת, כדי לנסות אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים.בניסיון זה אתם נבחנים אם בכוחכם לעמוד בדבריו של אלוקים ולקבלם. הניסיון הוא גם מלשון נס, דגל — מי שעומד בניסיון מתנוסס ועולה, שכן הצליח לעמוד במפגש הישיר עם אלוקים ולשמוע את קולותיו ודבריו. וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.מי ששמע אישית את קולו, ומי שזוכר את חוויתו הישירה, יתקשה יותר לחטוא.

וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים׃ (פ)

ולבסוף — וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק,האנשים התרחקו יותר, וּלעומת זאת, מֹשֶׁה נִגַּשׁקרוב יותר אל מקום הברקים והעשן — אֶלתוך הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.בוודאי גם משה פחד, אך תשוקתו להתקרב אל ה' והידיעה שהוא נציגם של ישראל גברו על אימתו.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם,מן המופשט דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם׃

כיוון שלא ראיתם כל דמות או צורה במפגש עמי, לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי, וגם בעבורי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.אל תנסו לייצג אותי באמצעות דמות או צורת גוף. ובכל זאת מותר לעבוד את ה' גם בפולחן ממשי הכרוך באמצעים פיזיים, אלא שאלו צריכים לעמוד בהגדרות מסוימות:

מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ, אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ. בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר, אעשה שאזכר, בכך שאבחר לשכון שם, ועל ידי כן אתם תזכירו אֶת שְׁמִי — אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.אפשרות פרשנית אחרת: כאשר אתה, האדם, תתפלל אלי ותעבוד אותי, יגרום הדבר לכך שאני, ה', אזכיר את שמי ואנכח. הנוכחות האלוקית והברכה אינן מוגבלות למקום מסוים. זוהי הצהרה כוללת לגבי התפילה והזכרת ה' שאינן תחומות במקום.

וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ׃

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי,ולא מזבח מאדמה, כפי שתואר קודם וכפי שייבנה לצורך המשכן, לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית.אבניו לא יהיו גזוזות, מסותתות, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ — וַתְּחַלְלֶהָ.מקובל לפרש כי האיסור להשתמש באבנים אלו נובע מכך שהתורה לא רצתה שכלי המשחית העשויים ברזל, דוגמת החרב, ייטלו חלק בהכנת המזבח המכפר ומתקן.

וְלֹֽא־תַעֲלֶ֥ה בְמַעֲלֹ֖ת עַֽל־מִזְבְּחִ֑י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־תִגָּלֶ֥ה עֶרְוָתְךָ֖ עָלָֽיו׃ (פ)

וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, במדרגות עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.באותם זמנים לבשו חלוקים באורכים שונים, ובגדים תחתונים לא היו מצויים כלל. משום כך, עלייה במדרגות היתה עלולה לחשוף את הגוף. ולכן גם אם בפועל הגוף לא נחשף, שהרי הכהנים לובשים מכנסיים מתחת הכתונת — העלייה נתפשת כך לצופה מן הצד.