וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם,בנוכחות העם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'.

וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' — נַעֲשֶׂה.אנחנו מקבלים על עצמנו לבוא בברית אתו, ולהיות ממלכת כהניו וגוי קדוש. משום כך, כמובן, נעשה את כל הדברים.וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.מכיוון שמשה נשלח להשמיע באוזני ישראל את דברי ה', מחמת דרך נימוס הוא עלה והתקרב אל ה' — קרבת מקום או קרבת נפש — כדי לספר לו את תגובת העם, למרות שבוודאי היתה ידועה לשולחו.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָלהתגלות לך בְּעַב, בעובי הֶעָנָן.הענן הוא מין תיווך חומרי שיאפשר להופעתי להיקלט. בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ.לעומת יתר הנבואות המתחוללות ביני לבין פנימיות נפשו ומוחו של הנביא, התגלותי זו בענן תאפשר גם לאחרים לשמוע את דברַי. וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם,אמונה מוצקה יותר.וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.משה דיווח שהעם הסכים בהתלהבות.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם, זַמֵּן והכן אותם הַיּוֹם וּמָחָרלקראת המעמד, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָםכחלק מתהליך הטהרה המקובל בישראל,

וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃

וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי.

וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃

בנוסף לכך, וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב; לֵאמֹר,גבול זה יסמן בפני העם את האיסור — הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר ואפילו נְגֹעַ בְּקָצֵהוּ. כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר — מוֹת יוּמָת.מי שייגש אל התחום המקודש ייענש במוות.

לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃

אולם לֹא תִגַּע בּוֹ, באדם הניגש אל המקום האסור, יָד, כִּיאם ירדפו אחריו לתפסו, ייכנסו אל ההר אנשים נוספים. על כן, סָקוֹל יִסָּקֵל, יומת ברגימת אבנים מרחוק, אוֹ יָרֹה יִיָּרֶהבחצים ובקשת. אִם בְּהֵמָהתועה בדרך, אִם אִישׁ — לֹא יִחְיֶה.רק אחרי זמן, בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל, כאשר תשמעו קול ארוך של שופר, או: כשייפסק אותו קול, ויינתן בכך אות ההרגעה, הֵמָּה, כל הרוצים לעשות זאת, יַעֲלוּ, יורשו לטפס בָהָר.

וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃

וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם, וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם.

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָעָ֔ם הֱי֥וּ נְכֹנִ֖ים לִשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל־תִּגְּשׁ֖וּ אֶל־אִשָּֽׁה׃

וַיֹּאמֶר אֶל הָעָםכחלק מתהליך ההתקדשות : הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.הימנעו מיחסי מין כדי להתרכז, להתייחד ולהתכונן לקראת המאורע.

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַדכָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה.

וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה.למרות השמירה מפני קרבת יתר למוקד ההתרחשויות, ראוי שהעם יתקרב אל המקום המותר. וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר,לרגלי ההר.

וְהַ֤ר סִינַי֙ עָשַׁ֣ן כֻּלּ֔וֹ מִ֠פְּנֵי אֲשֶׁ֨ר יָרַ֥ד עָלָ֛יו יְהוָ֖ה בָּאֵ֑שׁ וַיַּ֤עַל עֲשָׁנוֹ֙ כְּעֶ֣שֶׁן הַכִּבְשָׁ֔ן וַיֶּחֱרַ֥ד כָּל־הָהָ֖ר מְאֹֽד׃

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ,התמלא בעשן, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ,והאש העלתה עשן. וַיַּעַל עֲשָׁנוֹהסמיך והמרוכז כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן,כעשן העולה מאש גדולה המכונסת במקום אחד. וַיֶּחֱרַדהזדעזע גם כָּל הָהָר מְאֹד.

וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃

וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָרהחזק, שנשמע קודם עם הקולות, עתה הוא — הוֹלֵךְ וְחָזֵק, ומתחזק מְאֹד.ובתוך כך, מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.וישראל שמעו את השיחה שבין משה ובין האלוקים.