Yitro

יִתְרוֹ

Even in those days, Egypt maintained an organized hierarchy and a large bureaucracy. Why then was Moses, who grew up in the Egyptian royal palace, apparently unaware of the need for such organization himself, such that his father-in-law, who may also have served in Pharaoh’s court at one point (see Pirkei deRabbi Eliezer 39; Sota 11a), felt compelled to suggest it to him? It should have been obvious to Moses that the leader of several million people, including women and children, cannot mediate every argument between two neighbors over a goat or each minor quarrel between a husband and wife. Nevertheless, Yitro urged his son-in-law to change the structure of government and the judicial system. He understood that there was no way for Moses, even with the greatest kindness and devotion, to listen to everyone in need. When Moses heard his father-in-law’s suggestion, which he may have considered himself previously, he reacted enthusiastically, as he trusted his advice as one who was on the one hand, an objective outsider, and on the other, a person who had affection for Moses and cared for his welfare. Presumably Moses also subsequently received divine sanction for his father-in-law’s plan (see Rashi and commentary on Deuteronomy 1:9).

Moses heeded the voice of his father-in-law

DISCUSSION

לדעת מקצת מן החכמים אין מדובר רק בשנאת ממון המגיע שלא כדין אלא באנשים שצבירת ממון בכלל זרה להם. (רבי אלעזר המודעי, במכילתא. וראו רמב"ן על אתר; רד"ק שמואל א' ח,ג וישעיה לג,טו). וכך הם דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין ב,ז): "'שונאי בצע' — אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין לקבץ הממון".

שֹׂנאי בצע

הרחבות

Moses heeded the voice of his father-in-law <notes|d 1/>and did everything that he said.

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.

וַיִּשְׁמַ֥ע מֹשֶׁ֖ה לְק֣וֹל חֹתְנ֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר אָמָֽר׃

Moses selected capable men from all Israel. No mention is made, however, of the other qualities outlined by Yitro above. Perhaps Moses was unable to find enough leaders with all of those qualities, and those who were capable had to suffice. <endnote_marker|10 />And he set them to be heads over the people, leaders of thousands, leaders of hundreds, leaders of fifties, and leaders of tens. Moses established the hierarchy according to their merit, despite the fact that all the candidates were fundamentally qualified for the positions.

וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל. שמא לא מצא די אנשים שנֵּיחַנו בכל המעלות האמורות, ועל כן הסתפק בתכונה זו בלבד,
 
 וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם: שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.הוא בנה את ההיררכיה לפי כשרונותיהם למרות שבאופן עקרוני היו כולם ראויים לתפקיד.

וַיִּבְחַ֨ר מֹשֶׁ֤ה אַנְשֵׁי־חַ֙יִל֙ מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עַל־הָעָ֑ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃

Even centuries later, after the details of the Oral Torah have become more established, not everything is sufficiently clear, and a question must often be taken to a higher authority. This was true even more so at the outset, when the Torah had just been given, and the Oral Torah was chiefly a general framework which had to be fleshed out during the years in the wilderness and thereafter. Therefore, all the difficult inquiries were brought to Moses, who would turn directly to God if he did not know how to resolve them himself.

The difficult matter they would bring to Moses

כבר באותם ימים היה ידוע כי במצרים פועלת היררכיה מסודרת ובירוקרטיה גדולה. מדוע משה, אשר גדל בבית המלוכה המצרי, לא הגיע לתובנה ארגונית זו בעצמו, ונזקק לשמעה מחותנו (שהיה אף הוא בעל מעמד ותפקיד במלכות פרעה שבמצרים — ראו פרקי דרבי אליעזר לט; סוטה יא ע"א)? הרי גם הוא הבין שמנהיגם של כמה מליוני אנשים אינו יכול להתפנות לסכסוך שפרץ בין שני שכנים המתווכחים על עז או לקטטות בין איש לאשתו. משה לא היה בטוח שהוא רשאי לבנות סדרי ממשל הדומים לאלו הקיימים בשאר מדינות, לא רק מחמת ענוותנותו, אלא גם משיקולים ערכיים: שמא מכיוון שעם ישראל איננו עם רגיל, אלא צבאותיו של ה' ובנו בכורו, אף דרכי הנהגתו צריכות להיות שונות מן המקובל. אולי כשם שאלוקים מצוי לכל דורשיו, אף מנהיגם של ישראל חייב להיות נגיש ופנוי לכול תמיד. יתרו חותנו דחק בו לשנות את המבנה השלטוני והשיפוטי, כיוון שהבין שמשה אינו מסוגל לשמוע אל כל מי שזקוק לו כאלוקים. גם אם יגייס את כוחות החסד והמסירות הרבים ביותר — הוא לא יוכל לעמוד בכך. כשמשה שמע את עצת יתרו, שאולי בינו לבין עצמו הביאהּ בחשבון כאחת האפשרויות, הוא הקשיב לה ביתר אהדה, שכן בטח ביתרו שדבריו נאמרים מצד אחד כאדם אובייקטיבי וזר, ומצד שני כמי שרוחש כלפיו חיבה ואכפתיות. מן הסתם הדבר לֻווה בסופו של דבר גם בהסכמה אלוקית. (ראו רש"י על אתר; הרחבה לדברים א,ט).

וישמע משה לקול חֹתנו

וְדָיְנִין יָת עַמָּא:

ושפטו.

יביאון.

כְּמוֹ יִשְׁפְּטוּ, וְכֵן "לֹא תַעֲבוּרִי" (רות ב'), כְּמוֹ לֹא תַעַבְרִי, וְתַרְגּוּמוֹ דָּיְנִין אִינּוּן; מִקְרָאוֹת הָעֶלְיוֹנִים הֵם לְשׁוֹן צִוּוּי, לְכָךְ מְתֻרְגָּמִין וִידוּנוּן, יַיְתוּן, יְדוּנוּן, וּמִקְרָאוֹת הַלָּלוּ לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה:

ישפוטו הם.

They would judge the people at all times. Since there were now many judges, they could handle all small matters, and the litigants no longer had a long wait. The difficult matter they would bring to Moses, <notes|d 1/>and any minor matter they would adjudicate themselves.

וְשָׁפְטוּהאנשים הללו
 אֶת הָעָם בְּכָל עֵת.כיוון שמונו שרים רבים, הם יכלו לטפל בעסקים הקטנים בכל עת, ואנשים לא הצטרכו לעמוד ולחכות עד שיתפנו אליהם. 
 אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה,
 וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ, ישפטו
 הֵם.אך היא סוגרת את עניינו של יתרו.

וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּכָל־עֵ֑ת אֶת־הַדָּבָ֤ר הַקָּשֶׁה֙ יְבִיא֣וּן אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפּוּט֥וּ הֵֽם׃

This happened a considerable time after the giving of the Torah. It is unclear whether following his return Yitro remained in his home in Midyan or if he subsequently returned to the wilderness and joined the Israelite camp (see Numbers 10:29–32), as it is related that Yitro’s descendants resided with the Israelites in the Land of Israel several generations later (see Judges 1:16). It is possible that Moses’ father-in-law intended to join the Israelite nation, but in order to do so he first had to return home to make the necessary arrangements for his conversion.

Moses sent forth his father-in-law, and he went to his land

גם דורות רבים לאחר מכן, כשכבר סודרה תורה שבעל פה על פירושיה ופרטותיה, לא הכול נהיר; ופעמים רבות נזקקים לשאלתו של חכם גדול יותר. כל שכן באותו זמן — גם אם היה הדבר לאחר מתן תורה — כאשר עדיין היו רק מסגרות כלליות, שעוד ילכו ויתמלאו במשך שנות השהות במדבר ולאחריהן. לכל הבירורים והקשיים יש לפנות אל משה, וכאשר תתעורר בעיה שמשה לא ידע לפתור, הוא יפנה ישירות אל ה'.

את הדבר הקשה יביאון אל משה

לְגַיֵּר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ (מכילתא):

וילך לו אל ארצו.

Moses sent forth his father-in-law, and he went to his land. <notes|d 1/>Although this occurred at a later time than the previous narrative, <endnote_marker|11 />it is mentioned here because it concludes the account of Yitro’s visit.

וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ.

וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ (פ)

Moses heeded the voice of his father-in-law and did everything that he said. 