וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה׃

וְשַׂמְתִּי פְדֻת, הבדל, או: הצלה בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ. לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב׃

וַיַּעַשׂ ה' כֵּןלמחרת, וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו, הערוב הגיע בתחילה לביתו של המלך, ומשם התפשט בשאר הבתים — וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב.החיות הרעות הסתובבו משולחות רסן וזרעו נזקים ופחד בארץ.

וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵֽאלֹהֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ׃

המכות הראשונות לא עוררו את פרעה לשנות את דרכיו, ואילו מכת ערוב מביאה אותו לשלב חדש: הוא הסכים לדון בדרישתם של משה ואהרן. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר: לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ,במצרים. הוא העניק להם חופש דת להקריב קרבנות לאלוהיהם בארצו.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת־תּוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁהלפרעה : לֹא נָכוֹן, ראוי לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּיאת תּוֹעֲבַת, אלוהי מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ.קרבנותינו הם אלילי מצרים. הֵן, האם נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!הייתכן שנחלל במעשינו את כבוד אלוהיהם של המצרים, והם לא יגיבו בסקילתנו?!

דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֙חְנוּ֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ׃

דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר,נתרחק מן המצרים, וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ,על פי חוקיו.

וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לַיהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹא־תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּעֲדִֽי׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת.הַעְתִּירוּ, התפללו ובקשו בַּעֲדִישהערוב יוסר.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל־יְהוָ֔ה וְסָ֣ר הֶעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵעֲבָדָ֥יו וּמֵעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל־יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה',וכתוצאה מכך — וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר, רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'.מכיוון שפרעה לא קיים בעבר את הבטחותיו, משה הזהיר אותו שהפעם עליו לעמוד בדיבורו.

וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה,משום שארמונו לא היה מקום ראוי לתפילה, וַיֶּעְתַּר אֶל ה'.

וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֙סַר֙ הֶעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵעֲבָדָ֣יו וּמֵעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד׃

וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה. וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד.

וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת־לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)

וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָםלמרות הבטחתו.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה,וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃

כִּי אִם מָאֵן, מסרב אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם,

הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

הִנֵּה יַד ה', החזקה והמסוגלת לפגוע הוֹיָה,הוֹוָה, כבר עתה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה — בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן — דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד,מחלה קשה הפוגעת בחיות הבית.

וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃

וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, וְלֹא יָמוּת מִכָּלהבהמות השייכות לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃

לשם הבהירות — וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד,זמן, לֵאמֹר: מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ.משה הזהיר את פרעה מן המכה העתידה להתרחש, וציפה להמשך סרבנותו. על כן לא נשא ונתן אתו ולא המתין לתגובתו.

וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃

וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת. וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם,אבל מִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.

וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹהלבדוק, וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד.עובדה זו היתה אמורה להוכיח לחלוטין כי יד ה' היא המכה אותו, ושאין מדובר במחלה טבעית. אולם, וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה,מן הסתם שוב תלה את הדבר במעשה כשפים, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, מַלאו את שתי הידיים הצמודות של כל אחד מכם פִּיחַ כִּבְשָׁן,אפר תנור, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.

וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְהָיָההפיח לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.כאשר מפזרים כמות כזאת של פיח אפילו במקום קטן — הפיח נמוג ואינו ניכר כלל לעין; ואילו כאן הוא יתפשט בכל הארץ. וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָהל שְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת, מחלת עור בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃

וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה, וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃

לא רק שהחרטומים לא היו מסוגלים לעשות דבר כנגד המכה — וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּיםאפילו לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם, ועל כן התביישו במראה גופם, חשו אי נוחות בעורם המגורה או שעסקו בגירוד, וּבְכָל מִצְרָיִם.

וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ (ס)

פרעה ראה בסבלם של החרטומים, ושמא אף הוא עצמו נדבק בשחין. אולי היה חוזר בו כי כבר לא היה בו עצמו הכוח להתעקש, אלא — וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי,

כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃

כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.

כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃

כִּי עַתָּהכבר שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וָאַךְ, והכיתי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ.הדֶּבר היה מסוגל להדביק גם בני אדם, ואתה וצבאך הייתם עלולים להישמד במכה זו, ואז איש לא היה נותר להתנגד להוצאת ישראל ממצרים ולהכרה במלכות ה'.

וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃

וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ,קיימתי אותך, השארתי אותך בחיים — בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, כדי שתיוודע ממשלתי בְּכָל הָאָרֶץ.