וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן־בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם׃

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם— לאהרן ולבניו, לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי: לְקַח, קח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, פר בשנתו השלישית לחייו, וְאֵילִם — שְׁנַיִם. הפר והאילים צריכים להיות תְּמִימִם,שלמים, בלי מום.

וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃

וְלֶחֶםכיכרות שאינם מהוקצעים. חכמים דרשו מן הכתובים שמדובר על מין מאפה שחולטים אותו תחילה במים רותחים או מטגנים אותו בשמן, רביכה של מַצּוֹת,שלא החמיצה, וְחַלֹּת, כיכרות אפויות בעלות צורה מוקפדת, מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי, מיני מאפה דקים מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.אלו הן צורות שונות של מאפים שלא החמיצו. סֹלֶת חִטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

וְנָתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל־סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת־הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָאֵילִֽם׃

וְנָתַתָּ אוֹתָם, את המאפים הללו עַל סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל, וְאֶת הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִםתקריב עמהם. בהמשך ייאמר למשה מה עליו לעשות בכל אחד מן הפריטים הללו.

וְאֶת־אַהֲרֹ֤ן וְאֶת־בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃

וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְרָחַצְתָּ, וטבול אֹתָם בַּמָּיִם.

וְלָקַחְתָּ֣ אֶת־הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָאֵפֹ֔ד וְאֶת־הָאֵפֹ֖ד וְאֶת־הַחֹ֑שֶׁן וְאָפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָאֵפֹֽד׃

וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֶת הַכֻּתֹּנֶת ומעליה הלבש אֵת מְעִיל הָאֵפֹד וְאֶת הָאֵפֹד, החגור על המעיל וְאֶת הַחֹשֶׁן, וְאָפַדְתָּ לוֹ, חגור אותו בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.

וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וְנָתַתָּ֛ אֶת־נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל־הַמִּצְנָֽפֶת׃

וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ, וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, הציץ עַל הַמִּצְנָפֶת.

וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָצַקְתָּ֖ עַל־רֹאשׁ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ׃

וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹעוד קודם לכן, כי את השמן יש ליצוק על הראש ולא על המצנפת, וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ.

וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם כֻּתֳּנֹֽת׃

וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב, וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת.

וְחָגַרְתָּ֩ אֹתָ֨ם אַבְנֵ֜ט אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֗יו וְחָבַשְׁתָּ֤ לָהֶם֙ מִגְבָּעֹ֔ת וְהָיְתָ֥ה לָהֶ֛ם כְּהֻנָּ֖ה לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמִלֵּאתָ֥ יַֽד־אַהֲרֹ֖ן וְיַד־בָּנָֽיו׃

וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט, חגורה גם ל אַהֲרֹן וּבָנָיו,שכן חגירת אהרן שהוזכרה קודם היתה בחגורה הפנימית יותר — בחשב האפוד. וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם— לבני אהרן מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם,לדורות. המעשים הנעשים כאן, הלבשת הכהנים ומשיחתם, אינם מקדשים את הכהנים המסוימים האלה בלבד, אלא את כל צאצאיהם שמכאן ואילך לדורותם. וּמִלֵּאתָאת יַד אַהֲרֹן וְאת יַד בָּנָיו.בכך תמנה אותם לכהונה.

וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֔ר לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּֽר׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד. וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם. עליהם להישען בכוח באמצעות ידיהם עַל רֹאשׁ הַפָּר,בין קרניו.

וְשָׁחַטְתָּ֥ אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְלָֽקַחְתָּ֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְנָתַתָּ֛ה עַל־קַרְנֹ֥ת הַמִּזְבֵּ֖חַ בְּאֶצְבָּעֶ֑ךָ וְאֶת־כָּל־הַדָּ֣ם תִּשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַלכל קרן וקרן מ קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַהגדול שיעמוד בחצר המשכן בְּאֶצְבָּעֶךָ. וְאֶת כָּלשארית הַדָּםשנותרה בכלי, תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

וְלָֽקַחְתָּ֗ אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֮ הַֽמְכַסֶּ֣ה אֶת־הַקֶּרֶב֒ וְאֵ֗ת הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֖לֶב אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֑ן וְהִקְטַרְתָּ֖ הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב, השומן הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, האברים הפנימיים של הגוף וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד,הסרעפת, הסמוכה לכבד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, וְהִקְטַרְתָּ, ושרוף עד שכל זה יעלה עשן הַמִּזְבֵּחָה.חלקים אלו מן הקרבן, יכונו בלשון חכמים 'אימורים'.

וְאֶת־בְּשַׂ֤ר הַפָּר֙ וְאֶת־עֹר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ תִּשְׂרֹ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃

וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ, הזבל שנמצא במעיו, שלרוב מנוקה לאחר השחיטה, תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. חַטָּאת הוּא.זהו קרבן חטאת שדמו ניתן על המזבח החיצון, אך שלא כשאר חטאות חיצוניות, בשרו אינו נאכל כלל, וכל חלקיו מלבד החלקים המוקטרים נשרפים מחוץ למחנה.

וְאֶת־הָאַ֥יִל הָאֶחָ֖ד תִּקָּ֑ח וְסָ֨מְכ֜וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃

וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד תִּקָּח, וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.

וְשָׁחַטְתָּ֖ אֶת־הָאָ֑יִל וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְזָרַקְתָּ֥ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל, וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.כאן, כמו בכל קרבנות העולה, הדם לא יימרח באצבע כמו בקרבן החטאת, אלא ייאסף במזרק, ומתוכו ייזרק על זוויות המזבח, כך שיגיע לכל סביבותיו.

וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל תְּנַתֵּ֖חַ לִנְתָחָ֑יו וְרָחַצְתָּ֤ קִרְבּוֹ֙ וּכְרָעָ֔יו וְנָתַתָּ֥ עַל־נְתָחָ֖יו וְעַל־רֹאשֽׁוֹ׃

וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו, וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ, את חלקיו הפנימיים, לאחר שהוצאו מגופו, וּכְרָעָיו, רגליו, וְנָתַתָּאותם עַל, עם נְתָחָיו וְעַל, ועם רֹאשׁוֹ,שנחתכו קודם לכן.

וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת־כָּל־הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֥ה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה רֵ֣יחַ נִיח֔וֹחַ אִשֶּׁ֥ה לַיהוָ֖ה הֽוּא׃

וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה הוּא לַה'.לעומת החטאת, קרבן העולה עולֶה כולו לה'. לאחר הפשטת עורו מנתחים אותו לחלקים, והקרבן כולו נשרף על המזבח. רֵיחַ נִיחוֹחַ, ריח שגורם נחת רוח, ריח נעים, אִשֶּׁה, קרבן אש לַה' הוּא.