וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד,המעיל שהאפוד חגור מעליו ומהדקו. המעיל היה דומה במקצת למעיל המוכָּר לנו, אך מכיוון שאין מוזכרים כאן שרוולים, ייתכן שהיה דומה לגלימה המכסה את אחורי הגוף וצדדיו. מלפנים היה המעיל פתוח מבית הצוואר ולמטה, כך שהאפוד וחגורתו מצמידים את חלקיו הקדמיים שלא ייפתחו יותר מדי. כְּלִיל תְּכֵלֶת.כולו היה עשוי צמר צבוע תכלת.

וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃

וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ, הקצה העליון של האריג, שבו הכהן משחיל את ראשו, בְּתוֹכוֹ,מקופל פנימה. שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיומ סָבִיב,מכפלת מַעֲשֵׂה אֹרֵג,כהמשך האריג ולא כתוספת תפורה, כְּפִי, כקצה תַחְרָא, שריון, המקופל קצת פנימה כדי שלא לגרום תקלות או פציעות ללובש אותו. יִהְיֶה לּוֹ, וכתוצאה מכך המעיל לֹא יִקָּרֵעַ. פירוש אחר: כאן מופיע דין נוסף: האיסור לקרוע את המעיל.

וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃

וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיוקישוטים שצורתם כ רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, שייארגו וייסרגו בצבעים בולטים עַל שׁוּלָיו סָבִיב, לכל אורכם. וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם,בין הרימונים, סָבִיב.

פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃

פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב.הפעמונים והרימונים הופיעו לסירוגין על שולי המעיל, או: בתוך כל רימון היה פעמון זהב. לפי המסורת היו שבעים ושניים פעמונים במעילו של הכהן הגדול.

וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃ (ס)

וְהָיָההמעיל עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת. וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ. אמנם זהב הוא מתכת רכה, ועל כן צלילי הפעמונים עדינים, אך בגלל מספרם הגדול נשמע קול הכהן בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ, וְלֹא יָמוּת.

וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר,תכשיט זהב המונח לאורך המצח, מעין כתרו של הכהן הגדול. וּפִתַּחְתָּ, חרוֹט עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם,בכתיבה עיטורית מפוארת את שתי המלים: קֹדֶשׁ לַה'.

וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִהְיֶֽה׃

וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת,כדי לקשור את הציץ, שלא הקיף את הראש כולו. וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת,סמוך למצנפת שעל ראש הכהן. יש מפרשים שבחורים שבקצות הציץ היו נתונים כמה פתילים; חלקם נקשרו כלפי מעלה לכיוון המצנפת וחלקם נכרכו סביב הראש. אֶל מוּל פְּנֵי, קדמת הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶההציץ.

וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן. וְנָשָׂא, יכפר אַהֲרֹןבאמצעות הציץ אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם. לעתים מובאות מתנות טמאות — הציץ והמלים הכתובות עליו ישמשו לכפרה על חטא זה, וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, לְרָצוֹן לָהֶם— לישראל, לִפְנֵי ה'.

וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּעֲשֶׂ֖ה מַעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃

ומכאן — לבגדים הפשוטים יותר, הדומים לבגדי שאר הכהנים: וְשִׁבַּצְתָּאת הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ,פשתן. הכתונת, הצמודה אל הגוף, ארוגה בדגמים של משבצות.וְעָשִׂיתָ מִצְנֶפֶת שֵׁשׁ,בד פשתן ארוך הכרוך על הראש.וְאַבְנֵט, חגורה תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם,שייחגר מעל הכתונת. חז"ל מוסרים כי אורך האבנט היה ל"ב אמות, בין חמישה עשר לתשעה עשר מטרים. החומרים שמהם ייעשה יפורטו בהמשך.

וְלִבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ תַּעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃

בגדי הקודש של בני אהרן מועטים ופשוטים יותר מבגדיהם של אהרן ושל הכהנים הגדולים שיבואו אחריו: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת. וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים, וּמִגְבָּעוֹת, כובעים מוגבהים ללא שוליים תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת,מדים מיוחדים שייחדו אותם משאר העם.

וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִהֲנ֥וּ לִֽי׃

וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם,את הבגדים הללו, אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ. וּמָשַׁחְתָּ אֹתָםבשמן המשחה, וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם, ומַנה אותם לתפקידם. וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם, וְכִהֲנוּ לִי, ואז יוכלו לשרת אותי.

וַעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִהְיֽוּ׃

וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד,פשתן מתחת לבגדיהם, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה.המכנסיים לא נמנו עם שאר הבגדים, מפני שהם אינם נראים לעין ואינם עשויים לכבוד ולתפארת. מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם, אולי הגיעו עד הברך, או עד מקום כלשהו באמצע הירך, יִהְיוּ.

וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (ס)

וְהָיוּ, המכנסיים, או: כל בגדי הכהונה עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ.לבישתם היא חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.אסור לכהן שאינו לובש את מדיו לשרת בקודש.