וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה,כנראה בשנות העשרה שלו, וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו,מתוך סקרנות ומתוך הזדהות, שכן ביקש להכיר את קבוצת המוצא שלו, העברים, שמפאת מעמדם הנחות לא הגיעו לחצרו של מלך מצרים. וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.בסבל שסבלו. וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיוהעבריים, שעתה משה הזדהה עמם.

וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה,משה פנה לכאן ולכאן, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ.המקום נראה לו מבודד — אם כי כנראה לא בדק היטב, כמו שנראה להלן — וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי,והרג אותו בדרך נס או הודות לחוסן רוחו וגופו. לאחר מכן — וַיִּטְמְנֵהוּ,קבר אותו בַּחוֹל,וחשב שבכך נגמר העניין.

וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃

משה חזר הביתה — וַיֵּצֵאשוב בַּיּוֹם הַשֵּׁנִיאל אחיו, שאותם עדיין לא הכיר היטב, אלא רק חש כי הם משפחתו. וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים,מתקוטטים. כנראה הם לא רק העליבו זה את זה; לפחות אחד מהם הכה את חברו, וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע,למכֶּה, למתנפל : לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?!

וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃

וַיֹּאמֶרהמכֶּה : מִי שָׂמְךָ, מינה אותך לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ, שאתה מוצא לנכון לשפוט אותי?! מכיוון שאין לך שררה ומעמד של שופט — מה אתה יכול לעשות לי?! אכן, אני מודע לכוחך — הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר,מתכוון, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?!וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר.משה חשש מפני שידע שלא נהג לפי החוק, ונדמה היה לו שאיש לא ראה את מעשיו, והנה מתברר שהדבר נודע.

וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃

וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.אותו עברי אולי הפסיק להכות את רעהו, אך לא שתק, ודבר המעשה הגיע לאוזני פרעה. לא ידוע כיצד התייחס פרעה לאסופי שהביאה בתו אל ביתו. ייתכן שהיה סובלני כלפיו, כסובלנותו של הורה כלפי גור חתולים שמביא ילדו מן השוק. על כן כששמע שהילד שגידל בביתו, הסתבך בעניינים כאלו — וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה.הוא ביקש להשמידו, כפי שאולי היה הורה מגיב כלפי חיית המחמד של בנו לאחר שהתברר כי החלה להזיק לסביבתה. וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן, השוכנת במדבריות חצי־האי ערב, כנען או עבר הירדן הדרומי. כיוון שהיה זר גמור במקום — וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר,שהיא מקום מפגש לא פורמלי.

וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃

וּלְכֹהֵןהדת של מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת,שהיו רועות את צאנו, מכיוון שלא היה עשיר, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָהמים מן הבאר וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים,השקתות שמהן הצאן שותה, לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן.

וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃

וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם.וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן.שוב התגלתה רגישותו הגבוהה של משה כלפי עוול. למרות שלא הכיר את הבנות הללו כלל, הגיב לעוולה שנעשתה לעיניו. ולא רק הושיע אותן, אלא גם — וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם.חרף היותו זר גמור השתדל לסייע ככל שהיה יכול.

וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם׃

הבנות הללו לא ניהלו שיחה ארוכה עם משה — וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן.וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם?משאֵלתו ניכר כי גירוש הבנות בידי הרועים לא היה מאורע חד־פעמי. בדרך כלל היו מאחרות לשוב לביתן, משום שהיו ממתינות עד לאחר שהרועים השקו את צאנם. אביהן כנראה לא יכול היה לעשות הרבה למענן.

וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃

וַתֹּאמַרְןָ: אִישׁ מִצְרִי. כנראה דיבר אתן מצרית או שהיה לבוש בבגדים מצריים. בתור מדייניות, לא יכלו לעמוד על ההבדלים הדקים בינו לבין מי שנולד לעם המצרי. מכל מקום האיש הזר הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים, וְיתר על כן, גַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן.

וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃

וַיֹּאמֶררעואל אֶל בְּנֹתָיו: וְאַיּוֹ?היכן הוא? לאחר שהזר נלחם בעבורכן וסייע לכן בהשקיית הצאן, לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ?! קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.בוודאי הוא ממתין ליד הבאר לפתוח בשיחה עם אדם. לפחות הזמינו אותו לאכול עמנו.

וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה׃

וַיּוֹאֶל, החליט או רצה, מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת, עם הָאִישׁ,שהרי קיבלו אותו יפה, ואולי גם משום אישיותם של המארחים. מסתבר שהיו למארח גם סיבות נוספות לקבלת משה — וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה.

וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃ (פ)

וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה— כלומר גר שָׁם.

וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, כנראה המלך שבתו גידלה את משה. כיוון שהעבודה נעשתה מטעם המלכות ולצרכיה, מותו של המלך היה יכול לעורר אצל העברים תקווה לרווחה כלשהי, אך אירע ההיפך – וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם, צעקתם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם,אנחתם, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת, עם אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב,אבותיהם.

וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃ (ס)

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים,התקשר והתקרב אליהם.