וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת, וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים?לא דווח לי שהילדים מתים בהמוניהם, ומכאן שלא מילאתן את פקודתי.

וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃

בשל מעמדו הרם הן נקטו תירוץ — וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת,הנשים העבריות שונות מן הנשים המצריות המוכָּרות לך — כִּי חָיוֹת הֵנָּה.הן מלאות חיוניות. הנשים המצריות מפונקות וחלושות, ולכן פעמים רבות הן עייפות ואינן מצויות בהכרה מלאה בעת הלידה. לעומתן, הנשים העבריות ערניות ופעילות, ו בְטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת — וְיָלָדוּ,ועל כן איננו יכולות לעשות דבר. הוולדות מגיעים לידינו רק לאחר שאמותיהם ראו אותם.

וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃

במצרים המלך לא היה רק שליט בלתי מוגבל, אלא נחשב בעיני עמו כאל או כחצי אל אפילו בחייו. על כן הסירוב לציית להוראתו היה חריג ביותר. כשכר על אומץ לִבן — וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.מספרם של הילדים לא התמעט, ולא זו בלבד — הוא גדל עוד ועוד.

וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים — וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים.משפחותיהן הפכו למשפחות גדולות, נכבדות ומיוחסות.

וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃ (ס)

כיוון שפרעה לא הצליח לעשות את מה שביקש באמצעות המיילדות — וַיְצַו פַּרְעֹהישירות לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹדלעברים — הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.בין שהדבר הוסדר ומוּסד בבירוקרטיה המצרית, ובין שההוראה הופנתה לכל המוצא ילד קטן בין העברים — כל תינוק עברי נדון להטבעה מידית ביאור.והן מתכונתו האישית — אדם שלבו פתוח ורגיש כלפי הנאנקים בסבלותיהם.

וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית, משבט לֵוִי, וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי,בת ראש השבט.

וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן. וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא.כבר עם לידתו נראה הילד מיוחד או מושלם. וַתִּצְפְּנֵהוּ, אמו הסתירה אותו בעקבות הגזרה על הבנים שְׁלֹשָׁה יְרָחִים,חודשים.

וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

משעבר זמן וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ,להחביאו, משום שכשגדל קולו התחזק והיה עלול להסגירו באוזני סוכני המלך או באוזני מלשינים אחרים, ועל כן נשקפה לו סכנת חיים. כיוון שהאשה לא נכנעה לגזרה, היא עשתה מעשה חריג ומורכב — וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא,תיבה העשויה מקליעתם של קנים הצומחים ביאור. ולשם איטומה ממים — וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת.ציפתה אותה בפנים בחמר ובחוץ בזפת, וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד. וַתָּשֶׂם בַּסּוּף,בין קני הסוף הגדלים עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃

וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹהגדולה, שהיתה צעירה מאוד. מֵרָחֹק, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.היא לא יכלה לעשות דבר כנגד הגזרה, אך היא עקבה כדי לדעת מה יקרה לילד. אולי מפני ייחודו של התינוק הזה ציפו ממנו לגדולות, והיא ביקשה לראות אם הציפיות יתממשו.

וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ

באותו זמן — וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹהמארמונה, לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ, משרתותיה הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹרלרחוץ במימיו, או ללוות ולשרת את בת המלך. וַתֵּרֶאבת פרעה אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף.המראה היה חריג, ועל כן — וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ,המשרתת שלה, וַתִּקָּחֶהָ— את התיבה.

וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃

וַתִּפְתַּחבת פרעה את התיבה וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶדשבתיבה, וְהִנֵּה נַעַר, בן קטן בֹּכֶה,משום שהיה רעב או מסיבה אחרת. וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה.אולי שיערה כי אשה מצרית לא היתה משאירה תינוק במקום כזה, ואולי זיהתה שהוא עברי בשל תווי פניו או צבע עורו.

וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃

מן הסתם נוצרה מהומה סביב התינוק. אחותו, שעמדה עד כה מרחוק, ראתה את התקהלות הבנות סביב התיבה, והתקרבה אליהן. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת, וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?כנראה בת פרעה החזיקה את הילד על ידיה, אך לא יכלה להשתיק את בכיו. הוא היה קטן מכדי להזינו באוכל, והיא לא יכלה להיניק אותו. אם רצתה להשאיר עמה את הילד, הרי היתה צריכה למצוא מינקת. אחותו הציעה מינקת עברייה, לאו דווקא משום שהילד עברי, אלא משום שהעבריות הן כוח עבודה זול, במיוחד לאור העובדה שהרבה ילודים הומתו על ידי המצרים, ועל כן בוודאי ישמחו בעבודה זו.

וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃

בת פרעה היתה אדישה לזהותה של המינקת — וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: לֵכִי.וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָההצעירה, שגם אם מזהים אותה עם מרים, לא ידוע ההפרש המדויק בין גילה לבין גיליהם של אחיה. וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.המעשה המתבקש מכל הבחינות, שכן אמו עכשיו מסוגלת להיניק, ובת פרעה אינה מכירה אותה.

וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃

וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: הֵילִיכִי, הוליכי, קחי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה, וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ.אֵם הילד קיבלה אותו לידיה, כילד שבת פרעה מעוניינת בו — וכך היה מוגן מגזרת פרעה. היא תטפל בו כמו קודם לכן, ואף תקבל שכר הנקה. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ.

וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד,וכשנגמל יכלה גם אשה שאינה מינקת לטפל בו — וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה, וַיְהִי לָהּהילד הזה לְבֵן.היא התקשרה אליו ואימצה אותו. וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, והסבירה את השם : כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.