כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בעירה [בְּעִיר֔וֹ] וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ (ס)

כִּי יַבְעֶר אִישׁיניח לבהמותיו לרעות ב שָׂדֶה אוֹב כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ, בהמותיו וּבִעֵר, השחית, אכל בִּשְׂדֵה אַחֵר, בשדה של אדם אחר בגלל חוסר זהירות או בכוונה — מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.אם המזיק אינו משלם בכסף, הניזק רשאי לבחור לעצמו את הערך המקביל לנזק מתוך השדה או הכרם הטובים ביותר של המזיק בתור פיצוי.

כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃ (ס)

כִּי תֵצֵא אֵשׁ, תתפשט ממקום הבערתה וּמָצְאָה קֹצִים, וכתוצאה מכך נֶאֱכַל גָּדִישׁ, ערֵמת תבואה אוֹ הַקָּמָה, יבול התבואה אוֹנחרכה אדמת הַשָּׂדֶהעצמו, ונגרם נזק — שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה,את כל הנזקים הללו.

כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר,וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ,אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב —יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם.דין התשלום הכפול שהוזכר קודם אינו מוגבל לגנבת בעלי חיים, אלא הוא חל על כל דבר גנוב.

אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־הַבַּ֖יִת אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃

אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב,ושומר הפיקדון טוען שהדבר נעלם בלא ידיעתו, מתעוררת השאלה שמא לא היתה גנבה כלל. על כן — וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים,הדיינים, אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת, בחפץ רֵעֵהוּכדי לאשר את טענתו.

עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מוֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כָּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ (ס)

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע,טענת שקר כאילו נגנב החפץ, או על כל גנבה עצמה — עַל שׁוֹר, עַל חֲמוֹר, עַל שֶׂה, עַל שַׂלְמָה,בגד, עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה,שבעל האבדה יכול להצביע עליו ולטעון שזו אבדתו, עַד הָאֱלֹהִים, הדיינים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם,ובבית הדין יפסקו. השומר אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים, הדיינים — יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ,למפקיד.

כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכָל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת, והבהמה מתה אוֹ נִשְׁבַּר, שברה יד או רגל אוֹ נִשְׁבָּה,נפלה בשבי, ו אֵין רֹאֶה,לא היו עדים למקרה ולתוצאותיו,

שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃

שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.מכיוון שאחד טוען שמסר חפץ ביד חברו, והשני טוען טענת פטור, שהרי אין השומר אחראי על אונסים, ההכרעה ביניהם תיעשה באמצעות שבועתו של שומר הפיקדון. אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ,שלא השתמש בפיקדון שלא ברשות, וְלָקַח בְּעָלָיושל החפץ שנעלם את השבועה, כלומר עליו להאמין לה. או: ייקח את השברים או את הנבלה, וְהשומר שנשבע לֹא יְשַׁלֵּם.

וְאִם־גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃

וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ, מיד השומר — יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו,מכיוון שהוא אחראי לשמירתו.

אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ (פ)

אִם טָרֹף יִטָּרֵףעל ידי חיה רעה — יְבִאֵהוּ עֵד. השומר יצטרך להביא עדות לטרפה, שרידי בעלי החיים שנטרף, כגון כרעיים או בדל אוזן, ובמקרה זה על הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם.

וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃

וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּכלי או בעל חיים על מנת להשתמש בו, וְנִשְׁבַּרהחפץ השאול או נפגעה הבהמה שנשאלה אוֹ מֵת,כיוון ש בְּעָלָיושל החפץ אֵיןנמצא עִמּוֹ – שַׁלֵּם יְשַׁלֵּםהשואל. אחריותו של השואל גדולה יותר משל השומר שכן קיבל את החפץ כטובה. על כן עליו לשלם לא רק על נזקי אבדה וגנבה, אלא גם על אונס.

אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃ (ס)

אִם בְּעָלָיושל החפץ נמצא עִמּוֹ — לֹא יְשַׁלֵּם,שכן נוכחות הבעלים מסייעת לקבוע שהשואל לא השתמש באופן לא ראוי בחפץ. אִם שָׂכִיר הוּא,והחפץ לא הושאל לו כטובה אלא הוא מוחזק אצלו לשימוש תמורת תשלום — ההפסד בָּא, הלך ושולם בִּשְׂכָרוֹ.לעומת השואל, השוכר אינו חייב בכל הפיצויים על הנזק.

וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה, פנויה וְשָׁכַב עִמָּהּ — מָהֹר יִמְהָרֶנָּה, ייתן לה מוהר, נדוניה ויישא אותה לּוֹ לְאִשָּׁה.העונש על הפיתוי מתבטא בחובת נישואין. אולם האב רשאי לסרב לכך:

אִם־מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃ (ס)

אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ —המפתה לא יישא אותה, אך כֶּסֶף יִשְׁקֹלישלם כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת,התשלום הקבוע שנהגו לשלם בנישואי בתולה.

מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃ (ס)

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה,יש להמיתה. חטא הכישוף חמור מפני שייכותו לעבודה זרה שאיסורה הוא עיקר גדול בתורה.

כָּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (ס)

כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה — מוֹת יוּמָת,בין אם האדם סביל או פעיל, בין שהוא גבר או אשה.

זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יָֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃

זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, לכל הכוחות שאינם ה'; בין שזהו אליל מעץ ואבן ובין שזהו כוח מופשט, מלאך — יָחֳרָם,ייהרג, בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ.מותר לזבוח אך ורק לה'.

וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וְגֵר לֹא תוֹנֶה,לא תצער, או: לא תרמה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם,וכיוון שהכרתם מניסיונכם את מצבו של הגר, עליכם להיזהר ביותר שלא לצער את הגרים החיים ביניכם.

כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן׃

כיוצא בזה, כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּןמשום שאף הם מוגנים פחות ופגיעים יותר.

אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ,דע לך כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי — שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ,כיוון שאין לו חסות אחרת, אני הוא אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת.

וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ (פ)

וכשאשמע צעקתם — וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים, מידה כנגד מידה.

אִם־כֶּ֣סֶף ׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ,הדין מתייחס לכל העם, אך חמור הוא במיוחד כלפי העני. לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה,כבעל חוב הדוחק בלווה בתקיפות. אזהרה נוספת: לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ,ריבית.

אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃

אִם חָבֹל תַּחְבֹּל, תקח למשכון את שַׂלְמַת רֵעֶךָ,בגד חברך, עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.עליך לדאוג להחזיר לו עד הלילה.

כִּ֣י הִ֤וא כסותה [כְסוּתוֹ֙] לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ (ס)

כִּי הִיא כְְסוּתֹה לְבַדָּהּ,לבושו היחיד. הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ. בַּמֶּה יִשְׁכָּב?!אם אין ממשכנים דברי מותרות מהלווה, אלא את בגדיו, מן הסתם הוא עני. ביום הוא יסתפק בבגדו הבסיסי, אך בלילה, אם הוא נאלץ להשתמש בשמלתו כשמיכה, והיא ממושכנת — לא יהיה לו במה להתכסות. וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַימתוך מצוקתו, וְשָׁמַעְתִּי, כִּי חַנּוּן אָנִי.אין זו טענה מצד הדין, אך מצבו מעורר רחמים. לכן בערב יש להחזיר את המשכון ללווה.