menu
small logo

חזור

כִּי תִשָּׂא

עלייה ד

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ— להיות אתה ועמך מופלים, אֶעֱשֶׂה, כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם,אני מכבד אותך ומעריך את ייחודך. שמך חקוק לפני.

רש"י

גם את הדבר הזה.שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עוֹד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אעשה, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל בִּלְעָם עַל יְדֵי שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה, אֶלָּא "נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" כְּגוֹן וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב (איוב ד') – שׁוֹמְעִין עַ"יְ שָׁלִיחַ:

וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃

וַיֹּאמַרמשה : הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ.קודם ביקש שה' יודיע לו את דרכיו, כלומר את סוד הנהגותיו הנסתרות. עכשיו משה מבקש בקשה נוספת, מרחיקת לכת — לראות את כבוד ה', לדעת אותו כפי שהוא. כלומר הוא רוצה להגיע להכרה פנימית ומהותית של ה', מעבר לנבואה ולשליחות.

רש"י

ויאמר הראני נא את כבדך.רָאָה מֹשֶׁה שֶׁהָיָה עֵת רָצוֹן וּדְבָרָיו מְקֻבָּלִים, וְהוֹסִיף לִשְׁאֹל לְהַרְאוֹתוֹ מַרְאִית כְּבוֹדוֹ:

וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃

וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ.יתר על כן — וְקָרָאתִי בְשֵׁם ה', שם ההוויה לְפָנֶיךָ.אתה תשמע ותקלוט דרגה גבוהה יותר של הוויתי, ומכוחה — וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.כך תכיר לא רק את הצד החיצוני של הנהגתי — צד החוק והדין, אלא גם את צדה הפנימי — צד החסד והחנינה, שמעבר לגבול ולמידה.

רש"י

ויאמר אני אעביר וגו'.הִגִּיעָה שָׁעָה שֶׁתִּרְאֶה בִּכְבוֹדִי מַה שֶּׁאַרְשֶׁה אוֹתְךָ לִרְאוֹת, לְפִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה וְצָרִיךְ לְלַמֶּדְךָ סֵדֶר תְּפִלָּה; שֶׁכְּשֶׁנִּצְרַכְתָּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל הִזְכַּרְתָּ לִי זְכוּת אָבוֹת, כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁאִם תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת אֵין עוֹד תִּקְוָה, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל מִדַּת טוּבִי לְפָנֶיךָ עַל הַצּוּר וְאַתָּה נָתוּן בַּמְּעָרָה:

וקראתי בשם ה' לפניך.לְלַמֶּדְךָ סֵדֶר בַּקָּשַׁת רַחֲמִים אַף אִם תִּכְלֶה זְכוּת אָבוֹת, וְכַסֵּדֶר זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי – מְעֻטָּף וְקוֹרֵא י"ג מִדּוֹת – הֱוֵי מְלַמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְעַ"יְ שֶׁיַּזְכִּירוּ לְפָנַי "רַחוּם וְחַנּוּן" יִהְיוּ נַעֲנִין – כִּי רַחֲמַי לֹא כָלִים:

וחנתי את אשר אחון.אוֹתָן פְּעָמִים שֶׁאֶרְצֶה לָחֹן:

ורחמתי.עֵת שֶׁאֶחְפֹּץ לְרַחֵם; עַד כָּאן לֹא הִבְטִיחוֹ אֶלָּא עִתִּים אֶעֱנֶה וְעִתִּים לֹא אֶעֱנֶה, אֲבָל בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית (שמות ל"ד) – הִבְטִיחוֹ שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם:

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃

וַיֹּאמֶרה' לו עוד : לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי,את מהותי, כפי שביקשת. כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם — וָחָי.אי אפשר לראות את פני ולהישאר בחיים. רק בעת היציאה מן העולם הזה יוכל אדם לפגוש בי במישרין.

רש"י

ויאמר לא תוכל וגו'.אַף כְּשֶׁאַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ אֵינִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לִרְאוֹת אֶת פָּנַי:

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל־הַצּֽוּר׃

לפיכך — וַיֹּאמֶר ה': הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי.אעשה לך מקום שממנו תראה ככל שאתה מסוגל לראות בלי שתתאיין. וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר,הסלע,

רש"י

הנה מקום אתי.בָּהָר אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ תָמִיד, יֵשׁ מָקוֹם מוּכָן לִי לְצָרְכְּךָ שֶׁאַטְמִינְךָ שָׁם שֶׁלֹּא תִזֹּק, וּמִשָּׁם תִּרְאֶה מַה שֶּׁתִּרְאֶה, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, עַל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שָׁם מְדַבֵּר, וְאוֹמֵר הַמָּקוֹם אִתִּי, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֲנִי בַמָּקוֹם, שֶׁהַקָּבָּ"ה מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ (תנחומא):

וְהָיָה֙ בַּעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי׃

וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי,כאשר כבודי יתגלה, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר,אעביר אותך ממקומך שעל הצור אל תוך החור, הנקבה שבתוכו. וְשַׂכֹּתִי, אסוכך ואגן ב כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי,עד שאעבור. אמנם לא תראה את פני ה', אך תעמוד כה קרוב, שתזדקק לחסות ולהסתרה מיוחדים, כדי שתישאר חי.

רש"י

בעבר כבדי.כְּשֶׁאֶעֱבֹר לְפָנֶיךָ:

בנקרת הצור.כְּמוֹ הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר (במדבר ט"ז), יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל (משלי ל'), אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם (מלכים ב' יט, כד; ישעיה לז, כה), גִּזְרָה אַחַת לָהֶם, נִקְרַת הַצּוּר: כְּרִיַּת הַצּוּר:

ושכתי כפי.מִכָּאן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים לְחַבֵּל, וְתַרְגּוּמוֹ "וְאָגֵין בְּמֵימְרִי" כִּנּוּי הוּא לְדֶרֶךְ כָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְסוֹכֵךְ עָלָיו בְּכַף מַמָּשׁ:

וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ׃ (ס)

ולאחר מכן — וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי, ותהיה התגלות כלשהי — וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, צדדַי החיצוניים יותר, ואולם פָנַי, פנימיותי, מציאותי כפי שהיא, לֹא יֵרָאוּ.ההתגלות הקרובה ביותר שאדם יוכל לעמוד בה, ורק משה הגיע אליה, היא ראיית כבוד ה' מאחור, שאולי היא השגת העולם הפועל בעקבות הרצון האלוקי ומסתעף ממנו. מעבר לה האדם מתמזג עם הקדושה והופך לאין. על כן נזקק משה להגנה.

רש"י

והסרתי את כפי.וְאַעֲדֵי יָת דִּבְרַת יְקָרִי – כְּשֶׁאֲסַלֵּק הַנְהָגַת כְּבוֹדִי מִנֶּגֶד פָּנֶיךָ, לָלֶכֶת מִשָּׁם וּלְהַלָּן:

וראית את אחרי.הֶרְאָהוּ קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין (ברכות ז'):