חזור
כִּי תִשָּׂא
עלייה גוַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': רְאֵה, אַתָּה אֹמֵר אֵלַי "הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה", וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי.אמרת שתשלח מלאך, אך לא פירטת כיצד הדבר יקרה. וְאַתָּה אָמַרְתָּ "יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם,חיבבתי אותך במיוחד, וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי".הביטוי 'ידיעה בשם' לא הופיע במפורש קודם לכן, אך הבחירה המיוחדת במשה וחנו בעיני ה' עולים בבירור מתוך ביטויים שונים שהוזכרו.
רש"י
ראה אתה אמר אלי.רְאֵה – תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל דְּבָרֶיךָ:
אתה אמר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו'.וַאֲשֶׁר אָמַרְתָּ לִי הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ, אֵין זוֹ הוֹדָעָה, שֶׁאֵין אֲנִי חָפֵץ בָּהּ:
ואתה אמרת ידעתיך בשם.הִכַּרְתִּיךָ מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם בְּשֵׁם חֲשִׁיבוּת, שֶׁהֲרֵי אָמַרְתָּ לִי הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן וְגוֹ' וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (שמות י"ט):
וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃
וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ — הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ,כשם שאתה ידעתני מקרוב, אף אני מבקש לדעת את דרכיך, וְאז אֵדָעֲךָמתוך הכרה וביתר שאת, כנבחר שלך. לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָמשה ביקש קשר פנימי ועמוק יותר מן הקשר שהיה לו עד כה עם ה'. עד עתה קיבל בעיקר הוראות, וכעת הוא רוצה לדעת את הסוד הנסתר, שבאמצעותו יוכל להתאחד עם ה'. כפי הידיעה שידע את ה', כך תהיה קרבתו אליו. וּרְאֵה כִּי עַמְּךָהוא הַגּוֹי הַזֶּה.
רש"י
ועתה וגו'.אִם אֱמֶת שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הודעני נא את דרכך. מַה שָּׂכָר אַתָּה נוֹתֵן לְמוֹצְאֵי חֵן בְּעֵינֶיךָ:
ואדעך למען אמצא חן בעיניך.וְאֵדַע בָּזוֹ מִדַּת תַּגְמוּלֶיךָ – מַה הִיא מְצִיאַת חֵן שֶׁמָּצָאתִי בְּעֵינֶיךָ; וּפִתְרוֹן למען אמצא חן – לְמַעַן אַכִּיר כַּמָּה שְׂכַר מְצִיאַת הַחֵן:
וראה כי עמך הגוי הזה.שֶׁלֹּא תֹאמַר וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְאֶת אֵלֶּה תַּעֲזֹב, רְאֵה כִּי עַמְּךָ הֵם מִקֶּדֶם, וְאִם בָּהֶם תִּמְאַס, אֵינִי סוֹמֵךְ עַל הַיּוֹצְאִים מֵחֲלָצַי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, וְאֶת תַּשְׁלוּם הַשָּׂכָר שֶׁלִּי בָּעָם הַזֶּה תּוֹדִיעֵנִי; וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דף ז'), וַאֲנִי לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָאוֹת עַל אָפְנֵיהֶם וְעַל סִדְרָם בָּאתִי:
וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ׃
וַיֹּאמַר:לא מלאך אחר ילך, אלא פָּנַי יֵלֵכוּ. פנימיותי תלך אתכם, ובכך — וַהֲנִחֹתִי לָךְ,תהיה לך מנוחה. בקשתו של משה התקבלה — במקום לשלוח מלאך פני ה' ילכו בקרב העם.
רש"י
ויאמר פני ילכו.כְּתַרְגּוּמוֹ – לֹא אֶשְׁלַח עוֹד מַלְאָךְ, אֲנִי בְעַצְמִי אֵלֵךְ, כְּמוֹ וּפָנֶיךָ הוֹלְכִים בַּקְּרָב (שמואל ב י״ז:י״א):
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה׃
וַיֹּאמֶר אֵלָיומשה: אכן אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים, אילו לא היית הולך עמנו — אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה,לא היה טעם ולא היתה תכלית למסענו.
רש"י
ויאמר אליו.בְּזוֹ אֲנִי חָפֵץ, כִּי עַל יְדֵי מַלְאָךְ אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:
וּבַמֶּ֣ה ׀ יִוָּדַ֣ע אֵפ֗וֹא כִּֽי־מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲנִ֣י וְעַמֶּ֔ךָ הֲל֖וֹא בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלֵ֙ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (פ)
וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ — הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָאתה בעצמך עִמָּנוּ. אין ערך בכך שננחל את הארץ אם לא תהיה עמנו. ונוסף לכך — וְנִפְלִינוּ, נובדל, נובחן אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם, העמים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,בהיותנו העם המיוחד לך.
רש"י
ובמה יודע אפוא.יִוָּדַע מְצִיאַת הַחֵן, הלוא בלכתך עמנו. וְעוֹד דָּבָר אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ, שֶׁלֹּא תַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עוֹד עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
ונפלינו אני ועמך.וְנִהְיֶה מֻבְדָּלִים בַּדָּבָר הַזֶּה מִכָּל הָעָם (ברכות ז'), כְּמוֹ וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שמות ט'):