וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר: לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה'כולכם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג,יישאר פה כעירבון. גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.הפעם אאפשר גם לגברים, גם לנשים וגם לילדים לצאת.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:אין בכוונתנו להשאיר את צאננו, ולא זו בלבד אלא שאנחנו מצפים ש גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּבהמות כדי לזבוח בהן זְבָחִים וְעֹלוֹת, וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ.

וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃

וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה,פרסת רגל של בהמה משלנו במצרים. כִּי מִמֶּנּוּ,מבקרנו ומצאננו נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַעב מה נַּעֲבֹד אֶת ה' —באיזה אופן, באילו כמויות, ובאיזה מין ממיני בעלי החיים — עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה.רק כאשר נגיע למדבר, ה' יתגלה אלינו ויורה לנו את דרכי עבודתו.

וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא אָבָה, רצה לְשַׁלְּחָם,למרות אימת החושך הקשה.

וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃

וַיֹּאמֶר לוֹ— למשה פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי! הִשָּׁמֶר לְךָ — אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי, כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת.שוב גירש פרעה את משה, אך הפעם חתם את הגירוש באיום על חייו של משה אם יעז להגיע אליו שוב.

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃ (פ)

כיוון שמשה כבר שמע את העתיד להתרחש, כפי שיסופר בעניין הבא, הוא יודע שהוא כבר לא יצטרך ליזום את הגעתו אל ארמונו של פרעה. על כן הוא מאשר את דבריו — וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֵּן, נכון דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁהאחרי מכת חושך : עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם. אַחֲרֵי כֵןבוודאי יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה,מכאן. כְּשַׁלְּחוֹ,כאשר הוא ישלח אתכם, כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶםיגרש את כולכם מִזֶּה.

דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃

אשר על כן, עליכם להתכונן לבאות. דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּהמצרי וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּהמצרית כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.אף על פי שהעברים היו משועבדים, הם לא נודו מן החברה המצרית. ה' ציווה עליהם או ביקש מהם לשאול ממכריהם המצרים חפצים יקרים.

וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ (ס)

אפשר היה לצפות שהמצרים יכעסו מאוד על העברים, שבעטיים באו עליהם המכות הללו, אך בפועל — וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם.חל שינוי במעמדם של העברים. ממושאים להתעללות ולגערות הפכו בני ישראל למי שהמצרים מבקשים את קרבתם, שכן נוכחו לדעת שמאחוריהם עומד כוח גדול. גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁהכבר לא היה אורח שהגיע למצרים אלא הפך להיות גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.