וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי?אין זה זמן מתאים להאריך בתפילה; יש לפעול. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — וְיִסָּעוּ.נראה היה שלא נמצא לישראל מוצא — אחורנית לא יכלו לנסוע, משום שמשם התקרב אליהם המחנה המצרי; אולי יכלו לברוח לצדדים, וייתכן שחלקם חשבו לעשות זאת ואולם קרוב לוודאי שהצבא המצרי ישיגם; ה' פקד עליהם לנסוע קדימה, לתוך הים.

וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃

וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ.ובכך תגרום להיבקעותו, וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה.תחילה ישראל יצעדו אל תוך הים, אך הוא יהפוך ליבשה.

וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם.אילו היו המצרים שוקלים את צעדיהם באופן רציונלי, הם היו נזהרים ולא צועדים בים בעקבות ישראל, שהרי כבר נפגעו במכות הנסיות הסלקטיביות. רק מכיווון שאחזק את לבם, הם ייכנסו לים. וְאִכָּבְדָה, אתכבד בְּמפלתו של פַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה, בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.כאן רוכז כל הכוח המצרי, וכשאשבור אותו, יגדל כבודי בעיני המצרים שיישארו בחיים וישמעו על כך.

וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃

וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵלוַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם — וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן, שביום גילם את מלאך האלוקים, והיה מצוי תמיד בקדמת המחנה, מִפְּנֵיהֶם, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם,בסוף המחנה.

וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃

וַיָּבֹאהענן בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְבתווך, בין המחנות, וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה.ייתכן שבתוך עמוד הענן היה עמוד האש, או שעמוד הענן הפך להיות עמוד אש, וכך האיר את הלילה. מצד אחד, העמוד החשיך והסתיר את ישראל מעיני המצרים; ומצד שני, הוא האיר. וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה, המחנה המצרי אל מחנה ישראל כָּל הַלָּיְלָה,בשל הערפל הסמיך ששרר ביניהם.

וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָ֣ה ׀ אֶת־הַ֠יָּם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים, מזרחית עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה. וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה,באמצעות הרוח יובש הים, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם.

וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם,בקרקעיתו, אך עברו בַּיַּבָּשָׁה,במקום יבש. וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם.הים לא נעלם, אלא נוצר בתוכו מעבר, ואולי כמה מעברים. אמנם אף בעתות שפל אפשר למצוא לפעמים שורות של יבשה בין לשונות הים, אלא שכאן נמשכו המים כלפי מעלה, וכשישראל עברו ביבשה המים ניצבו כחומה משני צדיהם.

וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם. קרוב לוודאי שלקראת הבוקר עמוד הענן ועמוד האש הסתלקו, המצרים ראו את ישראל הנכנסים לים, ושבו לרדוף אחריהם. כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, חיל הפרשים והמרכבות רכבו אֶל תּוֹךְ הַיָּם.

וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר,בשליש האחרון של הלילה וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִםופגע בהם בְּאמצעות עַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן,שהתקרבו לעבר המחנה, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה, ה' חולל מהומה במחנה מִצְרָיִם.

וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (פ)

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. עמוד האש ועמוד הענן גרמו להפרדת גלגלים ממרכבותיהם. גם אם לא כל הגלגלים נשרו, המרכבות נטו על צדן, והסוסים לא יכלו למשוך אותן. כך נוצרה מהומה גדולה. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת.ללא גלגלים משיכת המרכבות נעשתה בכבדות רבה. כך המצרים לא יכלו לנוע, ובוודאי לא להילחם. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה, הבה נברח מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.עכשיו אין ספק כי כוח עליון עומד לימינם. מכיוון שהמקום מוזר, מסוכן ואולי טובעני, כדאי שנימלט מכאן.