menu
small logo

חזור

דברים

פרק כג

לֹא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃ (ס)

לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו,גם אחרי מות אביו או אחרי גירושיו, וְלֹא יְגַלֶּהאת כְּנַף, שולי בגדו של אָבִיו,לא יגלה את ערוותו.

רש"י

לא יקח.אֵין לוֹ בָּהּ לִקּוּחִין וְאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ (עי' קידושין ס"ז):

ולא יגלה כנף אביו.שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הָרְאוּיָה לְאָבִיו, וַהֲרֵי כְּבָר הֻזְהַר עָלֶיהָ מִשּׁוּם עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ (ויקרא י"ח) אֶלָּא לַעֲבֹר עַל זוֹ בִּשְׁנֵי לָאוִין, וְלִסְמֹךְ לָהּ לֹא יָבֹא מַמְזֵר, לְלַמֵּד שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כָּרֵתוֹת, וְקַל וָחֹמֶר מֵחַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, שֶׁאֵין בָּעֲרָיוֹת מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת (יבמות מ"ט):

לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)

לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה, מי שאשכיו נפצעו וּכְרוּת שָׁפְכָה, מי שאבר מינו נכרת או נפגע באופן חמור בִּקְהַל ה'.אסור לו לשאת בת ישראל.

רש"י

פצוע דכה.שֶׁנִּפְצְעוּ אוֹ שֶׁנִּדְכְּאוּ בֵיצִים שֶׁלּוֹ:

וכרות שפכה.שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד וְשׁוּב אֵינוֹ יוֹרֶה קִלּוּחַ זֶרַע אֶלָּא שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹתֵת וְאֵינוֹ מוֹלִיד (ספרי; יבמות ע'):

לֹא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)

לֹא יָבֹא מַמְזֵר, ילד שנולד מאיסורי ביאה חמורים, בין על ידי ניאוף – צאצא של אשת איש שלא מבעלה, ובין על ידי גילוי עריות במשפחה , בִּקְהַל ה'.אסור לו לשאת את בת ישראל הכשרה. ויתרה מזו, גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי, כלומר לעולם לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'.לממזר לא תהיה תקנה אף פעם. אמנם הוא אינו מוּצָא מכלל ישראל לכל עניין אחר, אך רק בדרכים מסוימות יוכל לשאת לו אשה, כגון אשה ממזרת.

רש"י

לא יבא ממזר בקהל ה'.לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:

לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', וכאן מפרש הכתוב עצמו ואומר שמשמעו – עַד עוֹלָם,

רש"י

לא יבא עמוני.לֹא יִשָּׂא יִשְׂרְאֵלִית:

עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.העמונים והמואבים לא שיתפו פעולה עם ישראל. הם לא הגישו לישראל אפילו סיוע אנושי פשוט ונמנעו מכל מגע עמם. ועוד – אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.זה היה כלי הנשק החזק ביותר שיכלו להשיג כנגדכם.

רש"י

על דבר.עַל הָעֵצָה שֶׁיָּעֲצוּ אֶתְכֶם לְהַחֲטִיאֲכֶם:

בדרך.כְּשֶׁהֱיִיתֶם בְּטֵרוּף (ספרי):

וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וְאולם, לֹא אָבָה, רצה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶלקללות בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. על אף רצונו ומאמציו לקלל יצאו מפיו דברי ברכה מפליגים לכבוד ישראל, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ,אבל אין הדבר גורע מאשמתם של העמונים ושל המואבים.

לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃ (ס)

בגלל רצונם של מואב ועמון להתרחק מישראל ולפגוע בהם במזימותיהם השפלות, לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם.אין להם תקנה, ואף לא ראוי לעזור להם.

רש"י

לא תדרש שלמם.מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ יָכוֹל אַף זֶה כֵּן, תַּ"לֹ לא תדרש שלמם (עי' ספרי):

לֹֽא־תְתַעֵ֣ב אֲדֹמִ֔י כִּ֥י אָחִ֖יךָ ה֑וּא (ס) לֹא־תְתַעֵ֣ב מִצְרִ֔י כִּי־גֵ֖ר הָיִ֥יתָ בְאַרְצֽוֹ׃

מנגד, לֹא תְתַעֵבלגמרי אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא.מבחינה משפחתית האדומים הם העם הקרוב ביותר לישראל. העמונים והמואבים הם בניו של לוט שקרבתו הגנאולוגית עמנו רחוקה יותר מאשר אדום: לוט היה בן אחי אברהם, ואילו אדום, הוא עשו, היה אחיו של יעקב ובנם של יצחק ורבקה. כמו כן, לֹא תְתַעֵב מִצְרִי,אך מסיבה אחרת – כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ.אף על פי שהמצרים שיעבדו את ישראל שנים רבות, הם מתחילה אירחו אותנו בארצם והיטיבו עמנו, ועל כך עם ישראל יכול להכיר להם טובה. כשם שעליך לזכור את התנהגותם של העמונים והמואבים, כך עליך לזכור לנצח את היחס המעורב של המצרים.

רש"י

לא תתעב אדמי.לְגַמְרֵי, וְאַעַ"פִּ שֶׁרָאוּי לְךָ לְתַעֲבוֹ שֶׁיָּצָא בַּחֶרֶב לִקְרָאתֶךָ:

לא תתעב מצרי.מִכֹּל וָכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁזָּרְקוּ זְכוּרֵיכֶם לַיְאוֹר. מַה טַּעַם? שֶׁהָיוּ לָכֶם אַכְסַנְיָא בִּשְׁעַת הַדְּחָק. לְפִיכָךְ —

בָּנִ֛ים אֲשֶׁר־יִוָּלְד֥וּ לָהֶ֖ם דּ֣וֹר שְׁלִישִׁ֑י יָבֹ֥א לָהֶ֖ם בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)

כתוצאה מכך, בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם, למצרים ולאדומים – דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.לפי ההלכה, רק נכדי הגרים יוכלו להיכלל בעם ישראל על ידי נישואין.

רש"י

בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו'.וּשְׁאָר אֻמּוֹת מֻתָּרִים מִיָּד, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּחֲטִיא לָאָדָם קָשֶׁה לוֹ מִן הַהוֹרְגוֹ, שֶׁהַהוֹרְגוֹ הוֹרְגוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה וְהַמַּחֲטִיאוֹ מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא, לְפִיכָךְ אֱדוֹם שֶׁקִּדְּמָם בַּחֶרֶב לֹא נִתְעַב, וְכֵן מִצְרַיִם שֶׁטִּבְּעוּם, וְאֵלּוּ שֶׁהֶחֱטִיאוּם נִתְעֲבוּ (ספרי):

כִּֽי־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע׃

כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָוְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע.בהקשרים צבאיים ומלחמתיים נוטים אנשים לירידה רוחנית ומוסרית, לשחרור מעצורים ולפריצת נורמות התנהגות. על כן דווקא שם נצרכת שמירת הטהרה והקדושה.

רש"י

כי תצא וגו' … ונשמרת.שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (תלמוד ירושלמי שבת ב'):

כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְךָ֙ אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֛ר לֹא־יִהְיֶ֥ה טָה֖וֹר מִקְּרֵה־לָ֑יְלָה וְיָצָא֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה לֹ֥א יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶֽה׃

אחד הדברים שיכולים לקרות הוא – כִּי יִהְיֶה בְךָ, בתוך המחנה אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹרמחמת מִקְּרֵה לָיְלָה,קרי, פליטת זרע בלתי מכוונת העלולה להתרחש בלילה במיוחד אצל צעירים – וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,כשיתעורר ויגלה את הדבר. לֹא יָבֹא אֶל תוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

רש"י

מקרה לילה.דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה (ספרי):

ויצא אל מחוץ למחנה.זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה:

לא יבא אל תוך המחנה.זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (שם), וְאָסוּר לִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה, וְכָל שֶׁכֵּן לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה (עי' פסחים ס"ח):

וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶה׃

וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶבבאותו יום יִרְחַץ, יטבול בַּמָּיִם, וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ, כשיגיע הלילה יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה.טומאת קרי היא טומאת יום אחד. כיוון שכך, לאחר שהטמא טבל והגיע הלילה – מיד הוא נטהר. חכמים פירשו שמכיוון שארון הקודש היה מתלווה אל מחנה הצבא, על הטמא בקרי לילה לצאת מהמקום, וכן לדורות – במקום הארון ('מחנה שכינה') ומסביבו ('מחנה לוויה') אסור לטמא כזה להימצא, אבל מ'מחנה ישראל' אין הוא צריך לצאת.

רש"י

והיה לפנות ערב.סָמוּךְ לְהֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ יִטְבֹּל, שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר בְּלֹא הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ (עי' ספרי):

וְיָד֙ תִּהְיֶ֣ה לְךָ֔ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָצָ֥אתָ שָׁ֖מָּה חֽוּץ׃

וְיָד, מקום מוגדר תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ.מחוץ למחנה ייקבע מקום מסוים לעשיית צרכים.

רש"י

ויד תהיה לך.כְּתַרְגּוּמוֹ, כְּמוֹ אִישׁ עַל יָדוֹ (במדבר ב'):

מחוץ למחנה.חוּץ לֶעָנָן:

וְיָתֵ֛ד תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ עַל־אֲזֵנֶ֑ךָ וְהָיָה֙ בְּשִׁבְתְּךָ֣ ח֔וּץ וְחָפַרְתָּ֣ה בָ֔הּ וְשַׁבְתָּ֖ וְכִסִּ֥יתָ אֶת־צֵאָתֶֽךָ׃

ויתרה מזו, יָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ,נלווה לכלי הזיין שלך – חרב, רומח וכיוצא בהם. וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץלעשות את צרכיך, וְחָפַרְתָּהבור קטן באדמה בָהּ– ביתד שבה תצטייד, וְשַׁבְתָּאחרי שגמרת וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ,צואתך.

רש"י

על אזנך.לְבַד מִשְּׁאָר כְּלֵי תַּשְׁמִישְׁךָ:

אזנך.כְּמוֹ כְּלִי זַיִן:

כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ ׀ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ לְהַצִּֽילְךָ֙ וְלָתֵ֤ת אֹיְבֶ֙יךָ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְהָיָ֥ה מַחֲנֶ֖יךָ קָד֑וֹשׁ וְלֹֽא־יִרְאֶ֤ה בְךָ֙ עֶרְוַ֣ת דָּבָ֔ר וְשָׁ֖ב מֵאַחֲרֶֽיךָ׃ (ס)

והטעם לכל דיני המלחמה הללו – כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָניגפים לְפָנֶיךָ.מחנה ישראל נלחם בשמו של ה' השוכן בתוכו, ועל כן – וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא, כדי שלא יִרְאֶה בְךָה' עֶרְוַת דָּבָר,דבר מגונה כלשהו – וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ,והדבר יגרום לו להסתלק ממך.

רש"י

ולא יראה בך.הַקָּבָּ"ה ערות דבר:

לֹא־תַסְגִּ֥יר עֶ֖בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר־יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃

לֹא תַסְגִּיר עֶבֶדכנעני הבורח אל ארצך אֶל אֲדֹנָיו,בין שאדוניו מישראל ובין שאינו מישראל, אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו,גם אם יהיו לאדון תביעות על עבדו.

רש"י

לא תסגיר עבד.כְּתַרְגּוּמוֹ; דָּ"אַ — אֲפִלּוּ עֶבֶד כְּנַעֲנִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּרַח מִחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (גיטין מ"ה):

עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃ (ס)

עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ,בתוך ישראל, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בַּמקום שהוא טּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ.אל תפגע בו, ואל תסב לו כאב.

לֹא־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵל׃

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה, אשה העוסקת בזנות, ובמיוחד זנות פולחנית, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ, גבר הממלא תפקיד דומה – בין בשביל נשים ובין למשכב זכר – מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רש"י

לא תהיה קדשה.מֻפְקֶרֶת מְקֻדֶּשֶׁת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְנוּת:

ולא יהיה קדש.מְזֻמָּן לְמִשְׁכַּב זְכוּר; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "לָא תְהֵא אִתְּתָא מִבְּנָת יִשְׂרָאֵל לִגְבַר עָבֵד", שֶׁאַף זוֹ מֻפְקֶרֶת לִבְעִילַת זְנוּת הִיא, מֵאַחַר שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין לוֹ בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ לַחֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר" – עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר, וְלָא יִסַּב גַּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּתָא אָמָה, שֶׁאַף הוּא נַעֲשֶׂה קָדֵשׁ עַל יָדָהּ, שֶׁכָּל בְּעִילוֹתָיו בְּעִילוֹת זְנוּת, שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין לוֹ בָּהּ (עי' קידושין ס"ח):

לֹא־תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכָל־נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃

לֹא תָבִיא אֶתְנַן, מתנה שהתקבלה כתשלום ל זוֹנָה,או מְחִירשקיבלת בעד כֶּלֶבאל בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר,כמילוי התחייבות שקיבלת על עצמך כאשר נדרת לבית ה', כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.אתנן הזונה ומחיר הכלב בזויים בעיני ה'. לפיכך אל תביאם למקדשו.

רש"י

אתנן זונה.נָתַן לָהּ טָלֶה בְּאֶתְנַנָּהּ פָּסוּל לְהַקְרָבָה:

ומחיר כלב.הֶחֱלִיף שֶׂה בְכֶלֶב (ספרי; תמורה כ"ט):

גם שניהם.לְרַבּוֹת שִׁנּוּיֵיהֶם, כְּגוֹן חִטִּים וַעֲשָׂאָן סֹלֶת (שם ל'):

לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ׃

לֹא תַשִּׁיךְ, תלווה בריבית לְאָחִיךָ, בן עמך נֶשֶׁךְ כֶּסֶףשהולווה, נֶשֶׁךְ אֹכֶלאו נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ,כל שְׁווה כסף. הריבית, או סוג מסוים שלה, מכונה נשך, משום שבאמצעותה המלווה נושך ממה שאינו שייך לו.

רש"י

לא תשיך.אַזְהָרָה לַלֹּוֶה שֶׁלֹּא יִתֵּן רִבִּית לַמַּלְוֶה (עי' ספרי) (וְאַחַר כָּךְ אַזְהָרָה לַמַּלְוֶה אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ):

לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ס)

לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ,מותר לך ללוות ולהלוות בריבית, אבל לְאָחִיךָ,לבן ישראל, לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

רש"י

לנכרי תשיך.וְלֹא לְאָחִיךָ, לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, עֲשֵׂה, לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוין וַעֲשֵׂה:

כִּֽי־תִדֹּ֥ר נֶ֙דֶר֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תְאַחֵ֖ר לְשַׁלְּמ֑וֹ כִּֽי־דָּרֹ֨שׁ יִדְרְשֶׁ֜נּוּ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

כִּי תִדֹּר נֶדֶר להביא לבית ה' אֱלֹהֶיךָלֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ.שלם אותו בזמן קצוב. חכמים דנו על משך זמן זה, ומסקנת ההלכה היא שהוא מחזור של שלושה רגלים. עם זאת, מצווה לשלם את הנדר כבר ברגל הראשון שלאחריו. כִּיאם תאחר לשלם את התחייבותך, בסופו של דבר דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ חֵטְא,חיסרון או פגם.

רש"י

לא תאחר לשלמו.שְׁלוֹשָׁה רְגָלִים, וּלְמָדוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָא (ראש השנה ד'):

וְכִ֥י תֶחְדַּ֖ל לִנְדֹּ֑ר לֹֽא־יִהְיֶ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃

וְכִי תֶחְדַּל, אם תימנע מ לִנְדֹּרלֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא.אינך חייב לנדור. אין חטא בכך שהמקדש לא קיבל ממך כסף. החטא הוא באי–עמידה בדיבור ובעיכוב התשלום המובטח.

מוֹצָ֥א שְׂפָתֶ֖יךָ תִּשְׁמֹ֣ר וְעָשִׂ֑יתָ כַּאֲשֶׁ֨ר נָדַ֜רְתָּ לַיהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נְדָבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ בְּפִֽיךָ׃ (ס)

על כן, מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר, כפי ש נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ, נְדָבָה, מרצונך הטוב אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ.ועליו לתת לו לאכול מתבואת השדה שבו הוא עובד, כך אין מונעים מן האדם העובד בכרם ובשדה ליהנות מתנובתם. אולם עליו לזכור כי אין הוא הבעלים אלא פועל שכיר, ועל כן הנאתו מן הפֵּרות והתבואה מוגבלת.

רש"י

מוצא שפתיך תשמר.לִתֵּן עֲשֵׂה עַל לֹא תַעֲשֶׂה (שם ו'):

כִּ֤י תָבֹא֙ בְּכֶ֣רֶם רֵעֶ֔ךָ וְאָכַלְתָּ֧ עֲנָבִ֛ים כְּנַפְשְׁךָ֖ שָׂבְעֶ֑ךָ וְאֶֽל־כֶּלְיְךָ֖ לֹ֥א תִתֵּֽן׃ (ס)

כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָכפועל וְאָכַלְתָּ, מותר לך לאכול עֲנָבִים כְּפי אוות נַפְשְׁךָעד שָׂבְעֶךָ, וְאולם אֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן,אסור לך לשים.

רש"י

כי תבא בכרם רעך.בְּפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

כנפשך.כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה:

שבעך.וְלֹא אֲכִילָה גַסָּה (בבא מציעא פ"ז):

ואל כליך לא תתן.מִכָּאן שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁעַת הַבָּצִיר, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֶלְיוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת (ספרי; בבא מציעא פ"ט), אֲבָל אִם בָּא לַעֲדֹר וּלְקַשְׁקֵשׁ אֵינוֹ אוֹכֵל (שם פ"ז):

כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃ (ס)

וכמו כן, כִּי תָבֹא בְּקָמַת,שדה התבואה של רֵעֶךָכדי לעבוד וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת, שיבולים בשלות בְּיָדֶךָ, וְאולם חֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ.אינך רשאי לקצור לעצמך באמצעות כלי.אך הן מוגבלות למה שאפשר ללקוט בשדה בלי לאגור ולהביא הביתה.

רש"י

כי תבא בקמת רעך.אַף זוֹ בְּפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר: