וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וַנָּ֥סָב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ (ס)

וַנֵּפֶן וַנִּסַּעחזרה הַמִּדְבָּרָהב דֶּרֶךְ יַם סוּף, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי, וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים.במשך שנים שהינו באזור הר שעיר ולא נסענו לכיוון כנען, עד שכל יוצאי מצרים מתו.

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַילאחר זמן לֵאמֹר:

רַב־לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה׃

רַב, די לָכֶם סֹב, לסובב אֶת הָהָר הַזֶּה– הר שעיר ולשהות באותו אזור. פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה.עתה צאו לכיוון מוגדר.

וְאֶת־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃

וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר: אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְיִירְאוּ, הם יפחדו מִכֶּם,כי אתם עם גדול, ואף על פי כן וְנִשְׁמַרְתֶּם, עליכם להיזהר מְאֹד.

אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר׃

אַל תִּתְגָּרוּ בָם, כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד, אפילו מִדְרַךְ כַּף רָגֶל, כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר.עשו זכה בהר שעיר כחלק מההבטחה הגדולה שניתנה לאברהם ולמשפחתו. אמנם לעתיד לבוא יעברו אדמות אלו אל בעליהן הקבועים – בני ישראל, אבל לפי שעה הן צריכות להישאר ברשות בני עשו, ונאסר על ישראל לנגוע בחלקם.

אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם׃

אשר על כן, אם תרצו לאכול, אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ, תקנו מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף– וַאֲכַלְתֶּם, וְגַם מַיִם תִּכְרוּ, תקנו מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף– וּשְׁתִיתֶם.

כִּי֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה ׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר׃

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, יָדַע, היה קרוב והכיר את מחסורך ב לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה. זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר.ומכיוון שהייתם מבודדים מכל תרבות ומסחר וצורכיכם סופקו במדבר, לא הוצרכתם להוציא כסף, ועתה תוכלו להשתמש בכסף שבידכם.

וַֽנַּעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵי־עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֙רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵאֵילַ֖ת וּמֵעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר (ס) וַנֵּ֙פֶן֙ וַֽנַּעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב׃

וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּבְנֵי עֵשָׂו. אזכור האחווה – כינוי שלא נמצא במקרא על עם אחר מלבד בני עשו, הקרוב אלינו ביותר מבחינה משפחתית – מחזק את האזהרה מפגיעה בנחלתם, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר– מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶרהסמוכה לאילת, וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹרצפונה דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י אֶל־תָּ֙צַר֙ אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: אַל תָּצַר אֶת, תטיל מצור על מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶתאזור עָרשבמואב יְרֻשָּׁה.

הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽים׃

הָאֵמִים, שם עם או שבט שנקראו כך אולי מפני שהיו מטילים אימה, לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ– באותה הארץ שבה יושבים עתה המואבים, עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים.

רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים׃

רְפָאִים, עם עתיק אחר, יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים,אלא ש הַמֹּאָבִים, שלשונם הייתה קרובה לעברית, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים,משום שעוררו אימה.

וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֮ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהוָ֖ה לָהֶֽם׃

וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים, ואולם בְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם, יָרשו את החורים וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם, כַּאֲשֶׁר, כמו ש עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ– ארץ סיחון ועוג אֲשֶׁר נָתַן ה' לָהֶם.למעשה בני עשו לא השמידו את התושבים כליל אלא התבוללו בתוכם. בני עשו היו השליטים בפועל, והחורים קיימו עמם יחסי שיתוף וקרבה.

עַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־נַ֣חַל זָ֑רֶד וַֽנַּעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל זָֽרֶד׃

עַתָּה,כשהגעתם כבר קרוב לגבול הארץ, אמר ה': קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד,שאולי קיבל את שמו מן העצים או הסבכים שבו. וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד.ונקודה זו נחשבת כנקודת מעבר מהנדודים במדבר אל הכניסה לתחום הארץ המובטחת.

וְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר־הָלַ֣כְנוּ ׀ מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר־עָבַ֙רְנוּ֙ אֶת־נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד־תֹּ֨ם כָּל־הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהוָ֖ה לָהֶֽם׃

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד– שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָהבהמתנה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר,כל אלה שנמנו במפקד הראשון בין אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה,שהיו אז גברים מבני עשרים עד שישים מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם.

וְגַ֤ם יַד־יְהוָה֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם׃

וְגַם יַד, התערבות ה' הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם, להשמידם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם.אם לא היה די בשלושים ושמונה שנים אלו שכולם ימותו בדרך הטבע, ה' האיץ תהליך זה.

וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כָּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם׃ (ס)

וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם– אז מתחיל למעשה המסע הגדול והישיר אל הארץ,

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר:

אַתָּ֨ה עֹבֵ֥ר הַיּ֛וֹם אֶת־גְּב֥וּל מוֹאָ֖ב אֶת־עָֽר׃

אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב, אֶת עָר.

וְקָרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה׃

וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן– אַל תְּצֻרֵם,תטיל עליהם מצור וְאַל תִּתְגָּר בָּם,תתגרה בהם, אל תקיים נגדם תגרות קרב. כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁהמכוחו של אברהם.

אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים׃

אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא– ארצם של בני עמון. רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם– לאותם אנשים – זַמְזֻמִּים.כל עבר הירדן היה בעָבר ארץ של רפאים, שהם עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים. וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם– מפני העמונים בני לוט, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.

עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִ֑ים וַיַּשְׁמִידֵ֤ם יְהוָה֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּירָשֻׁ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃

כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת־הַחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

כַּאֲשֶׁר עָשָׂהה' לִבְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר– אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.ארץ כנען היא ארץ מעבר, ובסביבתה ישבו מאז ומעולם עמים וגזעים שדיברו שפות שונות. כמו הרפאים בני הדורות הקדומים, כך ישבו בעבר הירדן גם החורים, שמקורם כנראה באסיה הקטנה, עד שבאו לשם בני עשו.

וְהָֽעַוִּ֛ים הַיֹּשְׁבִ֥ים בַּחֲצֵרִ֖ים עַד־עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִכַּפְתּ֔וֹר הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃

וְהָעַוִּים הַיּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים, יישובי קבע שאינם מוקפים חומה, עַד עַזָּהשבשפלת החוף של אזור הנגב – כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר,האי כרתים, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.הפלשתים יושבי החוף היו מבני כפתור.

ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֮ אֶת־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָדְךָ אֶת־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה׃

ועתה, לאחר התיאור ההיסטורי-גיאוגרפי – קוּמוּ, סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן. רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ– הָחֵל רָשׁ!מכאן אתם רשאים ומצֻווים להתחיל לרשת, וְלכן, הִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה.האדומים בני עשו וכן בני מואב ובני עמון שבאו מלוט הם ממשפחת אבות ישראל, ומכוח ההבטחה המשפחתית גם הם ירשו חלקים מעבר הירדן המזרחי, ומשום כך אל לישראל להתקיף אותם כדי לכבוש את ארצם. כלפי שאר האומות היחס שונה.

הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ׃

הַיּוֹם הַזֶּה, מעתה ואילך אָחֵלל תֵּתאת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ, וירעדו, ויפחדו מִפָּנֶיךָ.עד כה נתפס באזור עם ישראל כעם של נוודים כמעט אגדי, שסופרו עליו סיפורי נסים מלפני ארבעים שנה. מעתה יהפוך העם הזה לאיום ממשי.

וָאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל־סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר׃

וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת, המדבר המזרחי אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר.אף שה' אומר למשה שבסופו של דבר ישראל יצטרכו להילחם בסיחון, משה שלח לסיחון דברי שלום. יש בכך ביטוי לערך של הקדמת משא ומתן לפתיחה במלחמה.

אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ,ואני מבטיח ש בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ, רק בדרך הראשית אֵלֵךְ. לֹא אָסוּרלצדדים יָמִין וּשְׂמֹאול.

אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֙נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן־לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי׃

ושוב, אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי, תמכור לי וְאָכַלְתִּי, וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי, רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי.כל שאני מבקש הוא הרשות לעבור, ואני מבטיח שלא אזיק לסביבה, לאנשים או לבהמות. יתרה מזו, אין בכך אלא רווח בעבורכם, שכן אם נאכל כאן דבר – תקבלו את מחירו.

כַּאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃

כַּאֲשֶׁר, כמו ש עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר.ישראל לא נכנסו לארץ שעיר ואף לא לארץ מואב. נראה שהדברים רומזים ליחסי המסחר והידידות שהיו להם עם העמים הללו באותם מקומות. משה מבקש מסיחון סיוע דומה, עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ.איננו מעוניינים אלא לעבור דרך עבר הירדן.

וְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי־הִקְשָׁה֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת־לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ס)

וְלֹא אָבָה, רצה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹןל הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ, כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ, לְמַעַן תִּתּוֹ, כדי שיינתן בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י רְאֵ֗ה הַֽחִלֹּ֙תִי֙ תֵּ֣ת לְפָנֶ֔יךָ אֶת־סִיחֹ֖ן וְאֶת־אַרְצ֑וֹ הָחֵ֣ל רָ֔שׁ לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אַרְצֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ, כבוש לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹללא היסוס.

וַיֵּצֵא֩ סִיחֹ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה יָֽהְצָה׃

וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה יָהְצָה,ליהץ.

וַֽיִּתְּנֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵ֑ינוּ וַנַּ֥ךְ אֹת֛וֹ וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ׃

וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ,ניצחנו אותו, וַנַּךְ, הכינו אֹתוֹ וְאֶת בָּנָו, שהיו אף הם אנשים חשובים או אנשי מלחמה, וְאֶת כָּל עַמּוֹ.

וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כָּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַֽנַּחֲרֵם֙ אֶת־כָּל־עִ֣יר מְתִ֔ם וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּ֑ף לֹ֥א הִשְׁאַ֖רְנוּ שָׂרִֽיד׃

וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא, וַנַּחֲרֵם, הרסנו אֶת כָּל עִיר מְתִם, אנשים, כל עיר שיש בה בני אדם, וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף,והילדים. הכול לקחנו, לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִידמן האדם.

רַ֥ק הַבְּהֵמָ֖ה בָּזַ֣זְנוּ לָ֑נוּ וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לָכָֽדְנוּ׃

רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וכן את שְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ.

מֵֽעֲרֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנֹ֜ן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֤ר בַּנַּ֙חַל֙ וְעַד־הַגִּלְעָ֔ד לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂגְבָ֖ה מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵֽינוּ׃

כבשנו את כל הערים מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹןבגדתו הצפונית, וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל,בתוך נחל ארנון. וְעַד הַגִּלְעָד,הרבה צפונה משם. לֹא הָיְתָה קִרְיָה, עיר אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ,שגבהה והייתה חזקה מכדי שנוכל לה. אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ.

רַ֛ק אֶל־אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹן לֹ֣א קָרָ֑בְתָּ כָּל־יַ֞ד נַ֤חַל יַבֹּק֙ וְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ– כָּל יַד, מקום שב נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר, וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ.ישראל לחמו נגד סיחון, שמלכותו הקיפה שטח גדול והגיעה עד גבול בני עמון, אבל נזהרו שלא לפגוע בארץ בני עמון.