כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃

כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם, וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם,אחרי כיבוש הארץ והתייצבות היישוב בה,

שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃

שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.

תָּכִ֣ין לְךָ֮ הַדֶּרֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת־גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כָּל־רֹצֵֽחַ׃

נוסף על כך, תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ.עליך לדאוג שהדרכים אליהן יהיו ברורות וסלולות, וששלטים יכוונו אליהן. וְשִׁלַּשְׁתָּ, חַלֵּק לחלקים שווים אֶת גְּבוּל, שטח אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ,כך שהמרחק מהגבול לכל אחת משלוש ערי המקלט ומעיר אחת לחברתה יהיה דומה, וְהָיָה לָנוּס, לברוח שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ.

וְזֶה֙ דְּבַ֣ר הָרֹצֵ֔חַ אֲשֶׁר־יָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וָחָ֑י אֲשֶׁ֨ר יַכֶּ֤ה אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֥ל שִׁלְשֹֽׁם׃

וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי,הרוצח שעיר המקלט תועיל לו הוא רק זה אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת,שלא מתוך כוונה ומחשבה תחילה, וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם,אלא הדבר אירע כתאונה בלבד. במקרים רבים אם הרג אדם את שנוא נפשו, גם אם לא אירע הדבר בכוונה, אפשר להניח שההריגה לא הייתה שגגה גמורה.

וַאֲשֶׁר֩ יָבֹ֨א אֶת־רֵעֵ֥הוּ בַיַּעַר֮ לַחְטֹ֣ב עֵצִים֒ וְנִדְּחָ֨ה יָד֤וֹ בַגַּרְזֶן֙ לִכְרֹ֣ת הָעֵ֔ץ וְנָשַׁ֤ל הַבַּרְזֶל֙ מִן־הָעֵ֔ץ וּמָצָ֥א אֶת־רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת ה֗וּא יָנ֛וּס אֶל־אַחַ֥ת הֶעָרִים־הָאֵ֖לֶּה וָחָֽי׃

ודוגמא לתאונה כזו: אֲשֶׁר יָבֹא אֶת, עם רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן, ידו תישמט מן הגרזן בבואו לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל,יישמט הַבַּרְזֶל מִןקת הָעֵץ,או: כתוצאה ממכת הגרזן יינתז חלק מן העץ הנכרת, וּמָצָאהחפץ שהתעופף באוויר אֶת רֵעֵהוּ,והוא נפגע וָמֵת– הוּא– מי שגרם לכך יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וָחָי.מן הדוגמא עולה הגדרה כללית של מי שייקלט בעיר המקלט. לא כל מי שגרם למוות בשגגה נכלל בדין זה, שהרי במקרה של תאונה שנגרמה באונס גמור או קרוב לזה אין מקום לספקות כלל. כאן מדובר רק במקרים הנמצאים על גבול הרשלנות הפושעת, שאמנם העושה אותם אינו רוצח, אך התנהגותו מצדיקה עונש. רק אדם כזה צריך לנוס לעיר המקלט ולשבת בה במעצר, שלעתים הוא ממושך.

פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֮ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃

פֶּן, שמא יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם, שהוא בדרך כלל קרוב משפחה של הנרצח אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ, כִּי יֵחַם לְבָבוֹ, מתוך להט נקמת הדם. וְהִשִּׂיגוֹ, כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ.אם הדרך תהיה ארוכה מדי, והרוצח לא יספיק לברוח אל עיר המקלט שנקבעה, גואל הדם המשולהב ישיג אותו וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ,יהרוג אותו. ובמקרה זה, לוֹ– לרוצח אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת,אין להטיל עליו עונש מוות על הריגה זו, כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא– ההורג בשגגה לוֹ– לנרצח מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם,מסיבה קודמת.

עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ׃ (ס)

עַל כֵּן, כדי למנוע מצב כזה אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר: שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְבפיזור מתאים ובהכוונה בולטת. גם הרוצחים וגם גואלי הדם צריכים להיות מודעים לקיומן של ערים אלה. גואל הדם צריך לדעת שכאשר הרוצח בערי המקלט, אסור לו לפגוע בו, והרוצח צריך להכיר ערים אלו משום שבהן הוא מוגן משנאתו של גואל הדם, ועם זאת, בבריחתו אל העיר אין הוא יוצא נקי מן המעשה, אלא נכנס למסגרת החוק והמשפט ונידון להיענש במֵעין סגר.

וְאִם־יַרְחִ֞יב יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת־כָּל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַאֲבֹתֶֽיךָ׃

וְאִם, אמנם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ,מעבר לארץ כנען במשמעותה שהוגדרה בספר במדבר, בשעה שהייתה פרובינציה מצרית, וְנָתַן לְךָה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ,שזו נחלה גדולה הרבה יותר מגבולות יוצאי מצרים. והיא משתרעת מנחל מצרים – הנילוס או נחל אחר – עד נהר פרת, וכוללת חלק ניכר מן הסהרון הפורה.

כִּֽי־תִשְׁמֹר֩ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֨ה הַזֹּ֜את לַעֲשֹׂתָ֗הּ אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֮ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ וְלָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו כָּל־הַיָּמִ֑ים וְיָסַפְתָּ֨ לְךָ֥ עוֹד֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים עַ֖ל הַשָּׁלֹ֥שׁ הָאֵֽלֶּה׃

כִּי, אם וכאשר תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים, בעקבות זאת הארץ תגדל, וצריך יהיה להגדיל את החסות לרוצחים – וְיָסַפְתָּ, תוסיף לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִיםבשטחים החדשים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה,שבעבר המערבי של הירדן, וגם על שלוש הערים שבעברו המזרחי.

וְלֹ֤א יִשָּׁפֵךְ֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֣רֶב אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וְהָיָ֥ה עָלֶ֖יךָ דָּמִֽים׃ (ס)

וְכך לֹא יִשָּׁפֵךְ דָּםשל נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה,ואם הוא יישפך – וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים.האחריות לו תרבוץ על כלל העם. שפיכות דמים מטמאה את הארץ, ועל כן יש לפעול למניעתה הן מן הרוצחים הפוטנציאליים והן מן הנוקמים.

וְכִֽי־יִהְיֶ֥ה אִישׁ֙ שֹׂנֵ֣א לְרֵעֵ֔הוּ וְאָ֤רַב לוֹ֙ וְקָ֣ם עָלָ֔יו וְהִכָּ֥הוּ נֶ֖פֶשׁ וָמֵ֑ת וְנָ֕ס אֶל־אַחַ֖ת הֶעָרִ֥ים הָאֵֽל׃

וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ, וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ, וָמֵת– וְנָסהרוצח הזה שעשה במזיד, אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל, האלה, ערי המקלט. בהן הוא יקבל חסות זמנית מטעם החוק עד להעמדתו לדין.

וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃

וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁםלמשפט – וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם,הוא יעמוד מול הקרוב התובע את דינו של הנרצח – וָמֵתלאחר חריצת הדין.

לֹא־תָח֥וֹס עֵֽינְךָ֖ עָלָ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֧ דַֽם־הַנָּקִ֛י מִיִּשְׂרָאֵ֖ל וְט֥וֹב לָֽךְ׃ (ס)

לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו,אל תחון את הרוצח, וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל, וְטוֹב לָךְ.

לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּבְל֖וּ רִאשֹׁנִ֑ים בְּנַחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ס)

לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ,אל תזיז את הגבול שבין נחלתך לנחלת זולתך אל תוך תחומו כדי להרחיב את נחלתך, אֲשֶׁר, שכן את תחומי הנחלות גָּבְלוּ, קבעו רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.

לֹֽא־יָקוּם֩ עֵ֨ד אֶחָ֜ד בְּאִ֗ישׁ לְכָל־עָוֺן֙ וּלְכָל־חַטָּ֔את בְּכָל־חֵ֖טְא אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֱטָ֑א עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנֵ֣י עֵדִ֗ים א֛וֹ עַל־פִּ֥י שְׁלֹשָֽׁה־עֵדִ֖ים יָק֥וּם דָּבָֽר׃

לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת, בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא,שכן תמיד עולה האפשרות שעדותו של היחיד נובעת מראייתו הסובייקטיבית. על כן, עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר.גם אם עדות של שני עדים או יותר אינה הוכחה גמורה, ואף היא דורשת עיון וחקירה, אבל יש בה כדי לציין את הוצאת העניין מן החוויה הפרטית אל התחום האובייקטיבי שבו יש מקום לבדיקה ולהשוואה.

כִּֽי־יָק֥וּם עֵד־חָמָ֖ס בְּאִ֑ישׁ לַעֲנ֥וֹת בּ֖וֹ סָרָֽה׃

כִּי יָקוּם עֵד חָמָס, שקר, עוול ושחיתות בְּאִישׁ, לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה,להאשימו בעלילת שווא.

וְעָמְד֧וּ שְׁנֵֽי־הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִהְי֖וּ בַּיָּמִ֥ים הָהֵֽם׃

וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, שני בעלי הדין – כאשר מדובר בריב בין שניים, או: שני העדים לִפְנֵי ה'– לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.

וְדָרְשׁ֥וּ הַשֹּׁפְטִ֖ים הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה עֵֽד־שֶׁ֙קֶר֙ הָעֵ֔ד שֶׁ֖קֶר עָנָ֥ה בְאָחִֽיו׃

וְדָרְשׁוּ, יחקרו הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵבאת העדים כדי לחשוף את השגגות, את השקרים ואת עלילות השווא. אם בעקבות חקירתם הם מגלים – וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. ואולם שקר כזה אינו עניין של מה בכך; זוהי עדות מאשימה, שאילו התקבלה היה חף מפשע נענש בגופו, בממונו או אפילו בחייו.

וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃

משום כך – וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר, כמו ש זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו.במקרה זו יואשם העד בניסיון להזיק לרעהו. האשמה כזו איננה מצויה בחוק התורה הכללי, העוסק בדרך כלל בנזקים שהוזקו בפועל. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹֽא־יֹסִ֨פוּ לַעֲשׂ֜וֹת ע֗וֹד כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃

וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ, וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ.הידיעה שעד שקר נענש בחומרה על ניסיונו לפגוע בזולתו תטיל אימה על הכול. כך יבינו שיש להתייחס אל מתן עדות בזהירות, בדייקנות ובכובד ראש.

וְלֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶ֑ךָ נֶ֣פֶשׁ בְּנֶ֗פֶשׁ עַ֤יִן בְּעַ֙יִן֙ שֵׁ֣ן בְּשֵׁ֔ן יָ֥ד בְּיָ֖ד רֶ֥גֶל בְּרָֽגֶל׃ (ס)

ובאשר לעונשי העד הזומם, למרות שלכאורה לא הזיק בפועל, לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ,שהרי תכנן להזיק נזק ממשי. אם רצה בעדותו לגרום להריגת נֶפֶשׁ– בְּנֶפֶשׁ, ישלם בנפשו. עַיִן– בְּעַיִן.אם העיד על אדם שעיוור את חברו – יוטלו על העד תשלומי חבלת עין שזמם לחייב בהם את אחיו; שֵׁן– בְּשֵׁן; יָד– בְּיָד; רֶגֶל– בְּרָגֶל.כל מזימת פגיעה תשולם כגמולה הראוי לה. כשם שהעולם עומד על השלום, כך הוא עומד על הדין. ניקוי העולם מן הרע יאפשר לו להתקיים לאורך ימים.