לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ס)

לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה, בקר או צאן אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם,כפי שכבר הוגדר, וגם בקר או צאן שיש בו כֹּל דָּבָר רָע,פגמים אחרים שאינם מוגדרים כמומים אך מכערים את הבהמה או הופכים אותה לבלתי ראויה, למשל סימנים בולטים לגיל מופלג, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא.המום עצמו אינו התועבה. המעשה של הקרבת בהמה כזו לפני ה' הוא הנתעב שכן ראוי שמתנת האדם לאלוקיו תהיה מכובדת ככל האפשר.

כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃

כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מקומות היישוב שלך אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ–

וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃

וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם.עבודה זרה אינה עברה על אחת ממצוות התורה בלבד, אלא היא הפרת הברית היסודית עם אלוקים. אולי זהו פשר פועל ההליכה, המצורף תמיד לעובדי עבודה זרה בישראל, כאומר פנה והתרחק מיהדותו. ומבחינה זו אין הבדל בין טיבם של האלוהים האחרים שהוא בוחר לעבוד, אם לַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי,ציוויתי שלא לעבדם או לכבדם. או: לא מיניתי אותם על הנהגת העולם כפי שסבורים אותם שעובדים להם.

וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

וְהֻגַּד לְךָהדבר, וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ, ביררת הֵיטֵב.כמו בשאר עניינים המגיעים אל בית הדין, אל לך, הדיין, להסתפק בשמועה. מוטל עליך לבחון היטב את העובדות ולהוכיח את פרטיהן כדי לבסס את התביעה. וְהִנֵּההתברר ש אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.

וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃

וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה,היחידים העובדים עבודה זרה, וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ.

עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃

עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת.במשפט שבו דנים דיני נפשות הכרחי שהעדות תינתן לפחות על פי שני עדים. לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד.גם אם עד יחיד יכול לסייע לגרסה שסופרה על פלוני, אין די בו לחרוץ גורלו של אדם למיתה. שני עדים מעניקים לאירוע אופי אובייקטיבי, שכן אובייקטיביות כוללת יציאה מתחומו של פרט אחד, ידיעתו, תחושתו או חווייתו, אל מקומם של שניים, שהוא מהימן יותר. כמובן, כל אחד מן העדים הללו נחקר בפני עצמו ודבריו מאומתים עם דברי חברו.

יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (פ)

יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ, וְיַד כָּל הָעָם– בָּאַחֲרֹנָה.למרות שהעדים אינם מביאים את עונש המוות לידי גמר, הם שמתחילים בביצוע פסק הדין. כיוון שכך, אם העדים מעלילים על הנאשם עלילת שווא, העד עלול להירתע ברגע האחרון ולחזור בו. חובת העדים להשתתף בביצוע פסק הדין מדגישה בפניהם את מלוא האחריות שהם נושאים לעדותם. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

כִּי יִפָּלֵא, ייעלם מִמְּךָ, דָבָר לַמִּשְׁפָּט. אם לא תדע להכריע בעניין משפטי, בין שזה יהיה קושי להבדיל בֵּין דָּם לְדָם,בין דמו של אדם זכאי בדיני נפשות לאדם חייב, או: בין דם טהור לדם טמא בדינים הקשורים לדם ממשי. אם לא תדע להכריע בֵּין דִּין לְדִיןבדיני ממונות, לא תדע לאיזה דין יש להשוות את המקרה שלפניך, ואם לא תדע להבחין בֵין נֶגַע לָנֶגַעבנגעי הצרעת; כאשר יהיו חלוקות דעותיהם של שני דיינים או יותר, ויקשה עליהם להגיע לידי הכרעה, עלול הדבר להגיע לידי דִּבְרֵי רִיבֹת, ויכוח לבירור האמת בִּשְׁעָרֶיךָ, בשערים שבהם המשפט – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ,שבו ישכנו יודעי התורה המומחים ביותר.

וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, האמורים להתמיד בלימוד התורה ובהוראתה וְאֶל הַשֹּׁפֵטהגבוה ביותר, נשיא בית הדין הגדול אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ, וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.שופטים אלו אמורים להיות יודעי התורה לאמתה, אך מעבר לכך, להם ניתנת הסמכות העליונה להחליט, והם שיכריעו במקרה הנדון.

וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָדייני בית הדין הגדול.

עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁראותם דיינים יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ– תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, הכהן הגדול אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵטהעומד בראש בית המשפט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא. וּבִעַרְתָּ הָרָעשבערעור סמכותו של מרכז המערכת המשפטית מִיִּשְׂרָאֵל.

וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (ס)

וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּשהוא הוצא להורג משום שהמרה את פי בית הדין המרכזי, וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן, ירֵעו עוֹד.

כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ, תבקש : אָשִׂימָה, אמנה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.

שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹעל ידי נביא. אולי נרמז כאן שאין הוא נבחר על ידי עמו. מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.

רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃

רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים.איסור זה בא כנגד רצונו הטבעי של מלך להקים לעצמו חיל פרשים בצבאו. בדורות הראשונים שימשו סוסים בעיקר למלחמות, ואילו שאר בהמות שימשו לעבודה. התורה מתנגדת לריבוי סוסים כאשר אין הם נחוצים אלא להפגנת עצמה ולראווה, וְלֹא יָשִׁיבהמלך אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַהרי ה' אָמַר לָכֶם: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד".עד שקמה ממלכת החתים, מקום גידולם של סוסי המלחמה היה מצרים. מלך שירבה לו סוסים יצטרך לעמוד בקשרים קרובים עם מצרים, ואלה אינם רצויים.

וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃

וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים.התורה ממתנת את הנטייה הידועה של מלכים לשאת נשים רבות, לעתים לשם התפארות. וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹכתוצאה מריבוי הנשים ומהתעסקותו בהן. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.אף שכל מלך זקוק לכסף לניהול ממלכתו, ועליו לגבות מסים לשם כך, אל לו להיכנס לענייני הכספים יותר מדי, ייתכן שהסיבה לכך היא שכמות גדולה של אוצרות כסף וזהב עלולה להרוס את כלכלת המדינה, שכן היא עלולה לחבל בכוח הייצור של האזרחים, ומכאן נשקפת סכנת הרס למדינה מעבר להשפעות המוסריות של המצב על המלך עצמו, יורשיו ומקורביו.

וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ– וְכָתַב לוֹבעצמו או באמצעות סופר שיכתוב לשם המלך ובשליחותו אֶת מִשְׁנֵה, עותק הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם,שהם המחזיקים את הטפסים המקוריים של ספר התורה.

וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃

וְהָיְתָההתורה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ– בספר התורה כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.

לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

משפטי המלך האמורים מיועדים לְבִלְתִּי רוּם, שלא יגביה את לְבָבוֹ מֵאֶחָיו,שמתוכם צמח, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול.ההגבלות והמצוות החיוביות החלות על המלך אמורות לסלק גורמים שיטו אותו מדרך המצוות ולכוונו אל רצון ה'. המלך זקוק למרכבות מלחמה, לכסף וזהב לצורכי הממלכה ולנשים, אך בכל הצרכים הללו עליו לנהוג במתינות. ספר התורה המצוי לידו יזכיר לו תמיד שכוח שלטונו נשאב מן התורה, ושהוא עצמו כפוף לחוק. שכרו של המלך הנוהג כך – לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ, הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.המלוכה תעבור בירושה לצאצאיו.