שָׁמוֹר֙ אֶת־חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֔יב וְעָשִׂ֣יתָ פֶּ֔סַח לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֞י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֗יב הוֹצִ֨יאֲךָ֜ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ מִמִּצְרַ֖יִם לָֽיְלָה׃

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ.שמור והקפד שימי הפסח שבחודש הראשון לחודשי השנה יחולו תמיד באביב, זמן הבשלת התבואה החדשה, כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.

וְזָבַ֥חְתָּ פֶּ֛סַח לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ צֹ֣אן וּבָקָ֑ר בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֔ה לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

וְזָבַחְתָּבו קרבן פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ– צֹאןלקרבן הפסח עצמו וּבָקָרלצורך הסעודה והקרבנות הנלווים לפסח, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

לֹא־תֹאכַ֤ל עָלָיו֙ חָמֵ֔ץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים תֹּֽאכַל־עָלָ֥יו מַצּ֖וֹת לֶ֣חֶם עֹ֑נִי כִּ֣י בְחִפָּז֗וֹן יָצָ֙אתָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְמַ֣עַן תִּזְכֹּר֔ אֶת־י֤וֹם צֵֽאתְךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃

לֹא תֹאכַל עָלָיו, עם קרבן הפסח חָמֵץ. שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת,לחם שלא הניחו לעיסתו לתסוס, שהן לֶחֶם עֹנִי,לחם של עניים, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.מצוות אכילת המצות מזכירה הן את החיפזון שנכפה על ישראל במצרים ולא אִפשר להם להשתהות עד שבצקם יתפח, הן את העוני והגלות שקדמה לכך, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֥ שְׂאֹ֛ר בְּכָל־גְּבֻלְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְלֹא־יָלִ֣ין מִן־הַבָּשָׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר תִּזְבַּ֥ח בָּעֶ֛רֶב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן לַבֹּֽקֶר׃

וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר, חמץ העשוי להחמיץ עיסה, מחמצת בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים.וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂרשל קרבן הפסח אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, הקודם לשבעת הימים – לַבֹּקֶר.יש לסיים את אכילתו בלילה.

לֹ֥א תוּכַ֖ל לִזְבֹּ֣חַ אֶת־הַפָּ֑סַח בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.למרות שאת קרבן הפסח לא אוכלים הכהנים, אלא כל ישראל אוכלים אותו עם בני משפחותיהם בבתיהם, אין לזבחו בכל מקום.

כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֔וֹ שָׁ֛ם תִּזְבַּ֥ח אֶת־הַפֶּ֖סַח בָּעָ֑רֶב כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ מוֹעֵ֖ד צֵֽאתְךָ֥ מִמִּצְרָֽיִם׃

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ– בבית המקדש, שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב, כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בזמן שקיעת השמש של יום ארבעה-עשר, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם.אמנם יציאת מצרים בפועל אירעה רק בבוקר, אבל כבר בערב היו ישראל מוכנים לצאת.

וּבִשַּׁלְתָּ֙ וְאָ֣כַלְתָּ֔ בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ וּפָנִ֣יתָ בַבֹּ֔קֶר וְהָלַכְתָּ֖ לְאֹהָלֶֽיךָ׃

וּבִשַּׁלְתָּ, לא במים אלא הַכְשר את בשר הפסח בצלייה וְאָכַלְתָּאותו בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּפָנִיתָ בַבֹּקֶרולא קודם לכן וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.חכמים למדו הוראה זו כהלכה כללית לכל מקריב קרבן במקדש, שטעון 'לינה' בירושלים, כלומר שלא ישוב לעירו מיד לאחר ההקרבה, אלא ישהה בעיר הקודש עד הבוקר שלמחרת.

שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצּ֑וֹת וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י עֲצֶ֙רֶת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א תַעֲשֶׂ֖ה מְלָאכָֽה׃ (ס)

שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שאף בו תאכל מצות, תהיה גם עֲצֶרֶת, יום עצירה או התכנסות לַה' אֱלֹהֶיךָ,שבה לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה.גם אם לא תישארו בבית ה' כל שבעת הימים, עליכם לחוג את היום השביעי.

שִׁבְעָ֥ה שָׁבֻעֹ֖ת תִּסְפָּר־לָ֑ךְ מֵהָחֵ֤ל חֶרְמֵשׁ֙ בַּקָּמָ֔ה תָּחֵ֣ל לִסְפֹּ֔ר שִׁבְעָ֖ה שָׁבֻעֽוֹת׃

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ.מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, מזמן תחילת הקציר תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת.

וְעָשִׂ֜יתָ חַ֤ג שָׁבֻעוֹת֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מִסַּ֛ת נִדְבַ֥ת יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑ן כַּאֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ.עד כה לא נאמר דבר על תוכן החג הזה, אלא שנקרא כך משום שהוא חל לאחר ספירת שבעה שבועות. מִסַּת, שיעור מתנתך כפי נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן, כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.זהו חג של תחילת הקיץ, עת התחלת לקיטת היבול והבשלתו. אז יכול אדם לראות במה בירכו ה' השנה, ולפי כמות היבול ואיכותו יביא מתנה לה'.

וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, כל משפחתך וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, שכן הלוי, שלא הייתה לו נחלה, היה ניזון מיבולם של בעלי השדות, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ, וכל זה נעשה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

וְזָ֣כַרְתָּ֔ כִּי־עֶ֥בֶד הָיִ֖יתָ בְּמִצְרָ֑יִם וְשָׁמַרְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ אֶת־הַֽחֻקִּ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (פ)

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם.אף על פי שתחגגו מתוך חירות ושפע, עליכם לזכור שאין זה המצב הראשוני והמובן מאליו, ולהכיר לה' טובה על כך. וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.

חַ֧ג הַסֻּכֹּ֛ת תַּעֲשֶׂ֥ה לְךָ֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בְּאָ֨סְפְּךָ֔ מִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶֽךָ׃

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָבמשך שִׁבְעַת יָמִים,וזמנו הוא בְּאָסְפְּךָאת היבול מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ,בסוף שנת היבולים. חג הסוכות הוא חג של הודיה לה' על החסדים שגמל עם עמו במדבר ובארץ.

וְשָׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֗י וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ– אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ,כל האוכלים על שולחנך.

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים תָּחֹג֙ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה כִּ֣י יְבָרֶכְךָ֞ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹ֤ל תְּבוּאָֽתְךָ֙ וּבְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔יךָ וְהָיִ֖יתָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ אַךְ, רק שָׂמֵחַ,בלי דאגות וטרדות.

שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים ׀ בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כָל־זְכוּרְךָ֜ אֶת־פְּנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת־פְּנֵ֥י יְהוָ֖ה רֵיקָֽם׃

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ, הזכרים שבך אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָרה', בבית הבחירה שלו : בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת. וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם,בידיים ריקות. כשתבואו למקום ראייתו עליכם להביא אתכם מתנה כלשהי.

אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ (ס)

אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹיביא כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.הנתינה אינה מוגדרת, וכל אדם יביא כרצונו.

שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ.ישראל חייבים להעמיד שופטים ושוטרים גם בשאר המקומות שבהם יֵשבו. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק,שהוא תנאי הכרחי לקיומה של האומה.

לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט.אל תסיט את המשפט מן הצדק. לֹא תַכִּיר פָּנִים.אל תטה חסד לבעל דין שאתה מכירו. וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּראפילו עֵינֵי חֲכָמִים,והם מאבדים את שיקול הדעת. אין מדובר כאן דווקא בקבלת טובת הנאה מכוונת וישירה על מנת להגיע לתוצאות מסוימות במשפט. קבלת טובת הנאה כשלעצמה גורמת לראות את הדברים באופן אחר, וגם אם השופט רוצה לפסוק דין צדק, השוחד יסַלֵּף, יעוות דִּבְרֵי צַדִּיקִם, דברים צודקים.

צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)

אין די בשמירת החוק הצודק, אלא צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף,יש להשתדל ולהתאמץ להשליט את הצדק, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ,שכן צריכה להתקיים בה מדינה מתוקנת שבה ישררו צדק ויושר.

לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ (ס)

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץפולחני אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.אל תחלוק לה' כבוד באותו אופן שעובדים אלוהים אחרים.

וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)

וְכיוצא בזה, לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה, אבן או מבנה גבוה המשמש מוקד פולחן, אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ.