וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל־הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהוָ֧ה אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֶת־הַגִּלְעָ֖ד עַד־דָּֽן׃

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ,ל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ. וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ.אכן באזור צחיח זה הראות טובה יחסית, אך גם אילו הר נבו היה גבוה מאוד – כדי לראות את הארץ כולה, מקצה לקצה, יש צורך בראייה שהיא מעבר לראיית העין הרגילה. ה' הראה לו אֶת הַגִּלְעָדשבעבר הירדן עַדנקודה בגבול הצפוני של הארץ שתיקרא בעתיד דָּן.

וְאֵת֙ כָּל־נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל־אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַחֲרֽוֹן׃

וְעוד הראה לו אֵת כָּל נַפְתָּלִי, שאף הוא בצפון; אף אזור זה וכן שאר האזורים הנזכרים כאן נקראים על שם השבטים שיתיישבו בהם בעתיד, וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁהשבאזור השומרון והכרמל, וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן, המערבי, הים התיכון

וְאֶת־הַנֶּ֗גֶב וְֽאֶת־הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד־צֹֽעַר׃

וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּרשהיא בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים, עַד צֹעַר,שעל שפת ים המלח. מבטו של משה עובר מן הקצה המרוחק עד האזור הקרוב אליו יותר.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַעֲבֹֽר׃

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. הֶרְאִיתִיךָאותה בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.כך נגזר.

וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד־יְהוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל־פִּ֥י יְהוָֽה׃

וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה',בצו ה'.

וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וַיִּקְבֹּר אֹתוֹמשה או ה' בַגַּי, בגיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְאף שזהו תיאור מפורט למדי, והאזור הוגדר גם בראש העניין, לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹהמדויקת עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן־מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹֽא־כָהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא־נָ֥ס לֵחֹֽה׃

וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ.אולם הוא לא מת מפני החולשה והתשישות, שהרי לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ.ראייתו עמדה בצלילותה ולא הידרדרה, כפי שקורה לרוב אצל זקנים, וְלֹא נָס לֵחֹה.שלא כמו אצל זקנים אחרים, שלֵיחוֹת גופם מתייבשות, והם נעשים מצומקים. משה נותר כשהיה כל ימיו, ולא נראו בו אותות זקנה מעין אלו.

וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם,הזמן המקובל לאבל, ולאחר זמן זה – וַיִּתְּמוּ, הסתיימו יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה.

וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי־סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא, נתמלא כעת, או: היה כבר מלא ב רוּחַ חָכְמָה, כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו. וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו, סרו אל משמעתו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה,בכך שקיבלו את יהושע כמנהיגם.

וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃

וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר, שכן שאר הנביאים קיבלו את החזון בהסתר ובהיחבא, בסמלים ובצורות, ואילו משה – יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים,זכה להתגלות ישירה וגלויה. משה היה שונה מכל שאר מנהיגי ישראל ונביאיו גם מבחינות נוספות:

לְכָל־הָ֨אֹת֜וֹת וְהַמּוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃

לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ.מעולם לא חולל איש רצף כזה של נסים ונפלאות, כפי שעשה משה במצרים,

וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָההן בזמני מלחמה והן בעתות שלום וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל,יראת ה' על משה ויראת משה על כל ישראל. אלה היו כל התופעות אֲשֶׁר עָשָׂה, זימן והראה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.