כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ, תבקש : אָשִׂימָה, אמנה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.

שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹעל ידי נביא. אולי נרמז כאן שאין הוא נבחר על ידי עמו. מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ. לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.

רַק֮ לֹא־יַרְבֶּה־לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא־יָשִׁ֤יב אֶת־הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד׃

רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים.איסור זה בא כנגד רצונו הטבעי של מלך להקים לעצמו חיל פרשים בצבאו. בדורות הראשונים שימשו סוסים בעיקר למלחמות, ואילו שאר בהמות שימשו לעבודה. התורה מתנגדת לריבוי סוסים כאשר אין הם נחוצים אלא להפגנת עצמה ולראווה, וְלֹא יָשִׁיבהמלך אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס, וַהרי ה' אָמַר לָכֶם: "לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד".עד שקמה ממלכת החתים, מקום גידולם של סוסי המלחמה היה מצרים. מלך שירבה לו סוסים יצטרך לעמוד בקשרים קרובים עם מצרים, ואלה אינם רצויים.

וְלֹ֤א יַרְבֶּה־לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה־לּ֖וֹ מְאֹֽד׃

וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים.התורה ממתנת את הנטייה הידועה של מלכים לשאת נשים רבות, לעתים לשם התפארות. וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹכתוצאה מריבוי הנשים ומהתעסקותו בהן. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.אף שכל מלך זקוק לכסף לניהול ממלכתו, ועליו לגבות מסים לשם כך, אל לו להיכנס לענייני הכספים יותר מדי, ייתכן שהסיבה לכך היא שכמות גדולה של אוצרות כסף וזהב עלולה להרוס את כלכלת המדינה, שכן היא עלולה לחבל בכוח הייצור של האזרחים, ומכאן נשקפת סכנת הרס למדינה מעבר להשפעות המוסריות של המצב על המלך עצמו, יורשיו ומקורביו.

וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם׃

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ– וְכָתַב לוֹבעצמו או באמצעות סופר שיכתוב לשם המלך ובשליחותו אֶת מִשְׁנֵה, עותק הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם,שהם המחזיקים את הטפסים המקוריים של ספר התורה.

וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם׃

וְהָיְתָההתורה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ– בספר התורה כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם.

לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)

משפטי המלך האמורים מיועדים לְבִלְתִּי רוּם, שלא יגביה את לְבָבוֹ מֵאֶחָיו,שמתוכם צמח, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול.ההגבלות והמצוות החיוביות החלות על המלך אמורות לסלק גורמים שיטו אותו מדרך המצוות ולכוונו אל רצון ה'. המלך זקוק למרכבות מלחמה, לכסף וזהב לצורכי הממלכה ולנשים, אך בכל הצרכים הללו עליו לנהוג במתינות. ספר התורה המצוי לידו יזכיר לו תמיד שכוח שלטונו נשאב מן התורה, ושהוא עצמו כפוף לחוק. שכרו של המלך הנוהג כך – לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ, הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.המלוכה תעבור בירושה לצאצאיו.