שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ.ישראל חייבים להעמיד שופטים ושוטרים גם בשאר המקומות שבהם יֵשבו. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק,שהוא תנאי הכרחי לקיומה של האומה.

לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם׃

לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט.אל תסיט את המשפט מן הצדק. לֹא תַכִּיר פָּנִים.אל תטה חסד לבעל דין שאתה מכירו. וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּראפילו עֵינֵי חֲכָמִים,והם מאבדים את שיקול הדעת. אין מדובר כאן דווקא בקבלת טובת הנאה מכוונת וישירה על מנת להגיע לתוצאות מסוימות במשפט. קבלת טובת הנאה כשלעצמה גורמת לראות את הדברים באופן אחר, וגם אם השופט רוצה לפסוק דין צדק, השוחד יסַלֵּף, יעוות דִּבְרֵי צַדִּיקִם, דברים צודקים.

צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (ס)

אין די בשמירת החוק הצודק, אלא צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף,יש להשתדל ולהתאמץ להשליט את הצדק, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ,שכן צריכה להתקיים בה מדינה מתוקנת שבה ישררו צדק ויושר.

לֹֽא־תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל־עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂה־לָּֽךְ׃ (ס)

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץפולחני אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.אל תחלוק לה' כבוד באותו אופן שעובדים אלוהים אחרים.

וְלֹֽא־תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)

וְכיוצא בזה, לֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה, אבן או מבנה גבוה המשמש מוקד פולחן, אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ.

לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ס)

לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה, בקר או צאן אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם,כפי שכבר הוגדר, וגם בקר או צאן שיש בו כֹּל דָּבָר רָע,פגמים אחרים שאינם מוגדרים כמומים אך מכערים את הבהמה או הופכים אותה לבלתי ראויה, למשל סימנים בולטים לגיל מופלג, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא.המום עצמו אינו התועבה. המעשה של הקרבת בהמה כזו לפני ה' הוא הנתעב שכן ראוי שמתנת האדם לאלוקיו תהיה מכובדת ככל האפשר.

כִּֽי־יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אוֹ־אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֧ה אֶת־הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה־אֱלֹהֶ֖יךָ לַעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ׃

כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, מקומות היישוב שלך אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ–

וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃

וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם.עבודה זרה אינה עברה על אחת ממצוות התורה בלבד, אלא היא הפרת הברית היסודית עם אלוקים. אולי זהו פשר פועל ההליכה, המצורף תמיד לעובדי עבודה זרה בישראל, כאומר פנה והתרחק מיהדותו. ומבחינה זו אין הבדל בין טיבם של האלוהים האחרים שהוא בוחר לעבוד, אם לַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי,ציוויתי שלא לעבדם או לכבדם. או: לא מיניתי אותם על הנהגת העולם כפי שסבורים אותם שעובדים להם.

וְהֻֽגַּד־לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

וְהֻגַּד לְךָהדבר, וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ, ביררת הֵיטֵב.כמו בשאר עניינים המגיעים אל בית הדין, אל לך, הדיין, להסתפק בשמועה. מוטל עליך לבחון היטב את העובדות ולהוכיח את פרטיהן כדי לבסס את התביעה. וְהִנֵּההתברר ש אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל.

וְהֽוֹצֵאתָ֣ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת־הָאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת־הַדָּבָ֨ר הָרָ֤ע הַזֶּה֙ אֶל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת־הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת־הָאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ׃

וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה,היחידים העובדים עבודה זרה, וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ.

עַל־פִּ֣י ׀ שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ שְׁלֹשָׁ֥ה עֵדִ֖ים יוּמַ֣ת הַמֵּ֑ת לֹ֣א יוּמַ֔ת עַל־פִּ֖י עֵ֥ד אֶחָֽד׃

עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת.במשפט שבו דנים דיני נפשות הכרחי שהעדות תינתן לפחות על פי שני עדים. לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד.גם אם עד יחיד יכול לסייע לגרסה שסופרה על פלוני, אין די בו לחרוץ גורלו של אדם למיתה. שני עדים מעניקים לאירוע אופי אובייקטיבי, שכן אובייקטיביות כוללת יציאה מתחומו של פרט אחד, ידיעתו, תחושתו או חווייתו, אל מקומם של שניים, שהוא מהימן יותר. כמובן, כל אחד מן העדים הללו נחקר בפני עצמו ודבריו מאומתים עם דברי חברו.

יַ֣ד הָעֵדִ֞ים תִּֽהְיֶה־בּ֤וֹ בָרִאשֹׁנָה֙ לַהֲמִית֔וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (פ)

יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ, וְיַד כָּל הָעָם– בָּאַחֲרֹנָה.למרות שהעדים אינם מביאים את עונש המוות לידי גמר, הם שמתחילים בביצוע פסק הדין. כיוון שכך, אם העדים מעלילים על הנאשם עלילת שווא, העד עלול להירתע ברגע האחרון ולחזור בו. חובת העדים להשתתף בביצוע פסק הדין מדגישה בפניהם את מלוא האחריות שהם נושאים לעדותם. וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

כִּי יִפָּלֵא, ייעלם מִמְּךָ, דָבָר לַמִּשְׁפָּט. אם לא תדע להכריע בעניין משפטי, בין שזה יהיה קושי להבדיל בֵּין דָּם לְדָם,בין דמו של אדם זכאי בדיני נפשות לאדם חייב, או: בין דם טהור לדם טמא בדינים הקשורים לדם ממשי. אם לא תדע להכריע בֵּין דִּין לְדִיןבדיני ממונות, לא תדע לאיזה דין יש להשוות את המקרה שלפניך, ואם לא תדע להבחין בֵין נֶגַע לָנֶגַעבנגעי הצרעת; כאשר יהיו חלוקות דעותיהם של שני דיינים או יותר, ויקשה עליהם להגיע לידי הכרעה, עלול הדבר להגיע לידי דִּבְרֵי רִיבֹת, ויכוח לבירור האמת בִּשְׁעָרֶיךָ, בשערים שבהם המשפט – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ,שבו ישכנו יודעי התורה המומחים ביותר.

וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, האמורים להתמיד בלימוד התורה ובהוראתה וְאֶל הַשֹּׁפֵטהגבוה ביותר, נשיא בית הדין הגדול אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ, וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.שופטים אלו אמורים להיות יודעי התורה לאמתה, אך מעבר לכך, להם ניתנת הסמכות העליונה להחליט, והם שיכריעו במקרה הנדון.

וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃

וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָדייני בית הדין הגדול.

עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁראותם דיינים יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ– תַּעֲשֶׂה. לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, הכהן הגדול אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵטהעומד בראש בית המשפט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא. וּבִעַרְתָּ הָרָעשבערעור סמכותו של מרכז המערכת המשפטית מִיִּשְׂרָאֵל.

וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (ס)

וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּשהוא הוצא להורג משום שהמרה את פי בית הדין המרכזי, וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן, ירֵעו עוֹד.