עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת, הפרש עשירית מ כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, יבולך הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.המעשרות מחולקים לפי השנים, כפי שיבואר להלן. חכמים למדו ממלים אלו שאין מפרישים מעשר מפֵּרות שנה אחת על פרות שנה אחרת.

וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּֽירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־הַיָּמִֽים׃

וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, בקרבת בית המקדש, את מַעְשַׂר דְּגָנְךָ, תִּירֹשְׁךָ, יינך וְיִצְהָרֶךָ, ושמנך וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים.פיזורו של העם ברחבי הארץ, ללא תקשורת סדירה, עלול לגרום לו לאבד את תפיסת מהותו. כך יבוא כל אחד מן החקלאים לפחות פעם בשנה לבית המקדש. בעת שישהה בעיר המקדש עם משפחתו, באכלם עשירית מן היבול השנתי או את פדיונה, תתחזק זהותו וזהות בני משפחתו כבנים לעם ישראל, והיא תיטען לקראת המשך חייהם במקומם.

וְכִֽי־יִרְבֶּ֨ה מִמְּךָ֜ הַדֶּ֗רֶךְ כִּ֣י לֹ֣א תוּכַ֘ל שְׂאֵתוֹ֒ כִּֽי־יִרְחַ֤ק מִמְּךָ֙ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לָשׂ֥וּם שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם כִּ֥י יְבָרֶכְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ, עליך קושי הַדֶּרֶךְממקום מושבך לירושלים כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ– את עשירית יבולך, כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ,ולא תחיה בצפיפות אלא בארץ רחבה, וגם משא הפרות יגדל –

וְנָתַתָּ֖ה בַּכָּ֑סֶף וְצַרְתָּ֤ הַכֶּ֙סֶף֙ בְּיָ֣דְךָ֔ וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃

וְנָתַתָּהאתה רשאי למכור את המעשר או לחלל את קדושתו בַּכָּסֶף, וְצַרְתָּ, קח בצרור את הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.לשם תביא אותו.

וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ,קנה בו את כל מה שתרצה בו להנאתך – בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, משקה משכֵּר כלשהו וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָממיני המזון, וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.

וְהַלֵּוִ֥י אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תַֽעַזְבֶ֑נּוּ כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִמָּֽךְ׃ (ס)

וְגם את הַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, המתגורר בעריך – לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ,ולכן בדרך כלל אין לו גם תבואה משלו.

מִקְצֵ֣ה ׀ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים תּוֹצִיא֙ אֶת־כָּל־מַעְשַׂר֙ תְּבוּאָ֣תְךָ֔ בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑וא וְהִנַּחְתָּ֖ בִּשְׁעָרֶֽיךָ׃

על כן מִקְצֵה, בסוף כל שָׁלֹשׁ שָׁנִיםשאתה מפריש בהן מעשרות, תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִיא, לעומת מעשר שתי השנים הקודמות, המובא על ידי בעל הפרות עצמו לירושלים כאמור, מעשר השנה הזו יֵצא מרשותך, וְהִנַּחְתָּ, השאר אותו לנזקקים בִּשְׁעָרֶיךָ.מעשר זה אינו עולה לירושלים.

וּבָ֣א הַלֵּוִ֡י כִּ֣י אֵֽין־לוֹ֩ חֵ֨לֶק וְנַחֲלָ֜ה עִמָּ֗ךְ וְ֠הַגֵּר וְהַיָּת֤וֹם וְהָֽאַלְמָנָה֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְאָכְל֖וּ וְשָׂבֵ֑עוּ לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃ (ס)

וּבָא הַלֵּוִי, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. לכל אלה אין רכוש משלהם או ידיים עובדות, ועל כן הם נזקקים למעשר. וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן, בעקבות זאת יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.עתה מוסיפה התורה שבאותה שנה ישמוט כל אחד מישראל את החובות שזולתו חייב לו.