כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, מלחמת רשות אך לא במלחמה על כיבוש הארץ שנצטוו בה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה, עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ, וְכנהוג שָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.בעבר רוב השבויים היו נמכרים לעבדות, מלבד יוצאי דופן, שהיו נפדים.

וְרָאִיתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃

וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר. וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.אך על מנת שהיא תיעשה אשתך יש לקיים הליך מיוחד. אין אלו נישואין רגילים, כי בהיותה שבויה אין ההחלטה תלויה בה כלל. עם זאת, גם בהליך הזה ניכרת התחשבות באשה.

וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפָּרְנֶֽיהָ׃

וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ,וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ.היו שפירשו: תגדלן, ויש אומרים: תקצצן. נראה שלדעת כולם עשייה זו היא אות לאבלות ולניוול. ייתכן שאם נהגו במקומה לגדל ציפורניים ליופי – עליה לקצצן, ואם נהגו במקומה לקצוץ ציפורניה, עליה לגדלן.

וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָֽכְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃

וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ,שאולי הייתה מפוארת, שהרי נחטפה מביתה, מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח, חודש יָמִים,היא תתאבל עליהם, שכן מן הסתם נלקחה מבית שאת שאר יושביו הרגו החיילים. אמנם ייתכן שהייתה נשואה באותה עת, אך בין כך ובין כך כל הקשרים שהיו לה מופרים, והיא מתאבלת על עברה. וְרק אַחַר כֵּן– תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ, אבל לא בתקופת אבלותה. לא ראוי ולא הגון שבעת אבלה ובכייתה אתה תשחק עמה, וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.בעקבות מהלך זה – גילוח הראש, עשיית הציפורניים, הסרת שמלתה ובכייה הממושך – ייתכן שיופיה הועם בעיניך. אם בכל זאת אתה רוצה בה, היא נעשית אשתך בפועל.

וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ׃ (ס)

וְהָיָה אִםבגלל המראה החדש שלה או מסיבה אחרת לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ– וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ,עליך לשחררה, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף,למרות שהיא שבויה ומעמדה הוא מעמד שפחה. לֹא תִתְעַמֵּר, תשתמש, או: תתעלל בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.רגשית היא כבר יצאה מגדר שבויית חרב המיועדת להיות שפחה, שכן כשלקחת אותה נטעת בה מעין הבטחה לעתיד אחר. על כן, אם תחליט שאינך מעוניין בה, אין לך זכות מוסרית להסב לה סבל נוסף, ואתה חייב לשחררה.

כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכ֖וֹר לַשְּׂנִיאָֽה׃

כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָהיחסית, כלומר אינה אהובה, שאם לא כן היה מגרשה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים– הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה, וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה,לשנואה.

וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר׃

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ,כאשר האב יצווה להוריש את רכושו לבניו, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר, להעדיף אֶת בֶּן הָאֲהוּבָהשאיננו בכור עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר,

כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃ (ס)

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, יאשר, יודיע לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ.לפי חוק התורה, הבן הבכור הוא היורש העיקרי, והוא מקבל חלק כפול בירושה מכל בן אחר, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ,הוא הצאצא הראשון שלו, ולכן לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.

כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר, שאינו מקבל מרות וּמוֹרֶה,מורד, אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ,והוא יבצע עברות רבות עד שיתחייב מלקות, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, והוריו יענישו אותו במלקות לפי החוק. ובכל זאת הוא לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.

וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ׃

וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, חכמי בית הדין וְאֶל שַׁעַר, מקום המשפט שב מְקֹמוֹ.

וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא׃

וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶהשאנו מחזיקים בו סוֹרֵר וּמֹרֶה– אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּואף זוֹלֵל וְסֹבֵא,התנהגותו מחפירה.

וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ׃ (ס)

וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים– וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ,אין לו תקנה. כשניכר שהוא מושחת לחלוטין, הוא נדון למוות. וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.דין זה בא להרתיע ולעצב תפיסת משמעת חדה ובהירה, למרות שהמעשים שעושה הבן בהווה כשלעצמם אינם מחייבים עונש מוות.