חזור
כִּי-תָבוֹא
עלייה הוַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃
וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:
אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃
שבטים אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.ייתכן שהשבטים שעל הברכה לעם היו מיוחסים יותר – בני לאה עם יוסף ובנימין.
רש"י
לברך את העם.כִּדְאִיתָא בְמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ב): שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים וְשִׁשָּׁה לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן לְמַטָּה בָּאֶמְצַע, הָפְכוּ לְוִיִּים פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ'", וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. חָזְרוּ וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה וְאוֹמְרִים "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וְגוֹ'", וְכֵן כֻּלָּם עַד "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים":
וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל־הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי׃
וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל, בעניין, או: בשביל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן, גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן, דָּן וְנַפְתָּלִי.
וְעָנ֣וּ הַלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל־כָּל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם׃ (ס)
וְעָנוּ הַלְוִיִּם, אותם שיעמדו בין שני ההרים וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵלאת כל דברי הברכה והקללה קוֹל רָם.כשהלויים יאמרו את דברי הברכה, הם יפנו לכיוון הר גרִזים והשבטים העומדים עליו, וכשהם יאמרו את דברי הקללה, הם יפנו לכיוון הר עיבל והשבטים העומדים עליו. לפי דעה אחרת, גם הלויים עמדו על ההרים, וכך דברי הברכה והקללה נאמרו מפי העומדים על ההרים עצמם.
אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, תּוֹעֲבַת ה',שיהיו מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ– וְשָׂם בַּסָּתֶר".כאמור, המוקד כאן אינו עצם האיסור לעשות פסל ומסכה, אלא העבודה הזרה הנסתרת. אם יש בישראל עובדי עבודה זרה בגלוי, חובה על בתי הדין לבער אותם מקרב העדה, אבל אם עושה הפסל מחביאו בביתו – איש אינו יודע על כך, ולכן נדרשת השבועה. לשמע הקללה הזאת – וְעָנוּ כָל הָעָםהעומדים על הקללה והעומדים על הברכה וְאָמְרוּ: "אָמֵן".ובכך נשבעו שלא לעשות זאת.
אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר מַקְלֶה, מבזה את אָבִיו וְאִמּוֹ".המבזה את הוריו לא יפרסם מעשיו, ומן הסתם הוריו לא בקלות יספרו על כך, בוודאי אם הם זקוקים לו או תלויים בו. על כן יישאר הדבר בגדר סוד במשפחה. בכלל זה גם מקרי ביזיון שאפילו ההורים אינם יודעים עליהם, כגון התחמקותו של הבן מלכבדם בתואנות שווא וברמייה. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
רש"י
מקלה אביו.מְזַלְזֵל, לְשׁוֹן "וְנִקְלָה אָחִיךָ" (דברים כ"ה):
אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר מַסִּיג, מזיז את גְּבוּל רֵעֵהוּמעבר לתחומו אל תוך תחום חברו". מכיוון שהרחבת נחלתו על חשבון נחלת הזולת נעשית בערמה, הדבר נעשה בסתר ומתוך הנחה שהשכן לא ישים לב. איסור זה הורחב לכל חדירה לרשותו של אדם אחר או לתחום סמכותו, הנעשית בסתר וברמייה. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
רש"י
מסיג גבול.מַחֲזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו וְגוֹנֵב אֶת הַקַּרְקַע, לְשׁוֹן "וְהֻסַּג אָחוֹר" (ישעיהו נ"ט):
אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר מַשְׁגֶּה, מטעה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ".קללה זו דומה לאיסור 'לפני עִוֵּר לא תיתן מכשול'. באופן מוכלל חלה קללה זו על מי שמטעה אחרים, גם אם אינם עיוורים אלא חסר להם מידע נחוץ, ובעקבות עצתו הרעה הם מגיעים להכרעה שגויה. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
רש"י
משגה עור.הַסּוּמָא בַדָּבָר וּמַשִּׂיאוֹ עֵצָה רָעָה:
אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר־יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר, יָתוֹם וְאַלְמָנָה".הגר, היתום והאלמנה לא תמיד ידעו אם הטו את משפטם: לא תמיד הגר מכיר את מנהגי המקום וחוקיו; היתום הוא קטן וחסר ניסיון, והאלמנה שהורגלה לחיות בחסות בעלה, אינה מודעת תמיד לנהלים ולמשפטים. משום כך קל לשופטים להטות את דינם מבלי שהדבר ייוודע. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו,האשה שאביו נשא, גם אם אביו מת בינתיים. האשה חיה לבדה בבית בעלה המת, ובנו הגדול מתעלל בה, ולה אין אפשרות למחות, או ששניהם מעוניינים בקרבתם. כִּי גִלָּה כְּנַף, ביזה את ערוות אָבִיו".וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־כָּל־בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה".גם העובר עברה זו אינו מדווח על הדבר, והבהמה אינה יכולה למחות. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם־אֲחֹת֔וֹ בַּת־אָבִ֖יו א֣וֹ בַת־אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ, בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ".כשהנפגעת היא אחות קטנה המעשה עלול לנבוע מסמכותו ומכוחו של האח הגדול, ומכך שהקרבן מנועה מלמחות ומלפרסם את המעשה. על כן הדבר אינו ידוע לאחרים, לעתים במשך שנים רבות. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם־חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ", בין שהיא נשואה ובין שאיננה. באיסור חמור זה יש גם קלון. לעתים קרבת המשפחה מן הסוג הזה אינה קרובה מספיק כדי להרתיע, אבל היא קרובה דיה שתיווצר אינטימיות, ויימנע פרסום גדול.וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר",בהתנפלות בחסות החשכה, או במקרה שהנפגע עטוף ומכוסה ואינו יכול לדעת מי הכהו. משמעות הפסוק הורחבה והיא כוללת גם מכות שאינן פיזיות, כמו השמצתו של חבר בלא ידיעתו. וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
רש"י
מכה רעהו בסתר.עַל לָשׁוֹן הָרָע הוּא אוֹמֵר; רָאִיתִי בִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן — י"א אֲרוּרִים יֵשׁ כָּאן כְּנֶגֶד י"א שְׁבָטִים, וּכְנֶגֶד שִׁמְעוֹן לֹא כָתַב אָרוּר, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בְלִבּוֹ לְבָרְכוֹ לִפְנֵי מוֹתוֹ כְּשֶׁבֵּרֵךְ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, לְכָךְ לֹא רָצָה לְקַלְּלוֹ:
אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דָּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (ס)
"אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי".הן נותן השוחד הן המקבל אותו אינם נוהגים לספר שעשו זאת. שופט שלקח תחילה שוחד לגבי דיני ממונות קטנים בלבד, עלול לסטות מן היושר גם לגבי נחלות גדולות, ובסופו של דבר הוא עלול להיסחף בעקבות השוחד ואף להביא למותו של אדם.וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".
אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹא־יָקִ֛ים אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה־הַזֹּ֖את לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן׃ (פ)
ולבסוף קללה כללית: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, לא יעשה ככל יכולתו על מנת שדברי התורה הזאת – הכתובה לפניכם על האבנים בהר הזה – יעמדו על מקומם, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם".וְאָמַר כָּל הָעָם: "אָמֵן".בכך התחייבו כל ישראל במעמד פומבי אחד, שכל אחד מהם יפעל בדרכו שלו על מנת שדברי התורה יתממשו.
רש"י
אשר לא יקים.כָּאן כָּלַל אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְקִבְּלוּהָ עֲלֵיהֶם בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה:
וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃
וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם– יבואו עליך כל הטובות: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.מעמדך באומות יהיה גבוה.
וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ,הן ירדפו אחריך, גם כאשר לא תשקוד להשיגן כִּי, אם תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.
בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה׃
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר,במקום היישוב, וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה,במקום העבודה.
בָּר֧וּךְ פְּרִֽי־בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ׃
בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ, ילדיך וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ, שְׁגַר, ולדות אֲלָפֶיךָ, בקרך וְעַשְׁתְּרוֹת, בני צֹאנֶךָ.
רש"י
שגר אלפיך.וַלְדוֹת בְּקָרְךָ, שֶׁהַבְּהֵמָה מְשַׁגֶּרֶת מִמֵּעֶיהָ:
ועשתרות צאנך.כְּתַרְגּוּמוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם עַשְׁתָּרוֹת? שֶׁמַּעֲשִׁירוֹת אֶת בַּעֲלֵיהֶן וּמַחֲזִיקוֹת אוֹתָם כְּעַשְׁתָּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן סְלָעִים חֲזָקִים:
בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ׃
בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, הסל שבו אתה נושא את התוצרת החקלאית שמניב שדך, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ,כלי לישת הבצק שלך. תמצא ברכה בתכולתם של כליך.
רש"י
ברוך טנאך.פֵּרוֹתֶיךָ; דָּ"אַ — טַנְאֲךָ דָּבָר לַח שֶׁאַתָּה מְסַנֵּן בְּסַלִּים:
ומשארתך.דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּכְּלִי וְאֵינוֹ זָב:
בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ׃
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.
רש"י
ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך.שֶׁתְּהֵי יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא כְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם (ב"מ ק"ז):