Haazinu 3

חזור

הַאֲזִינוּ

עלייה ג

יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־במותי [בָּ֣מֳתֵי] אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃

יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי, מרומי אָרֶץ, וַיֹּאכַלישראל תְּנוּבֹת שָׂדָי,'תנובות השדה' שבמדבר היו המן, המים והשליו. וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ, מיני מתיקה מִסֶּלַע, וְשֶׁמֶןשהוא מוציא כביכול מֵחַלְמִישׁ צוּר,אבן קשה.

רש"י

ירכבהו על במתי ארץ.כָּל הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ:

ירכבהו וגו'.עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת:

ויאכל תנובת שדי.אֵלּוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּרוֹת הָאֲרָצוֹת:

וינקהו דבש מסלע.מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, הָלַךְ וּמָצָא הַדְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (ספרי):

במתי ארץ.לְשׁוֹן גֹּבַהּ:

שדי.לְשׁוֹן שָׂדֶה:

מחלמיש צור.תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע, כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו נָקוּד חַלָּמִישׁ וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חַלְמִישׁ:

ושמן מחלמיש צור.אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (ספרי):

חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר׃

הם קיבלו גם חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם, נוסף ל חֵלֶב, שומן של כָּרִים, כבשים גדולים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן, מקום דשן שמגדל בעלי חיים וצמחים משובחים, וְעַתּוּדִים, תיישים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה,חיטים גדולות ומובחרות, שגרגריהן מזכירים כליות בגלל החריץ החוצה אותן, וְדַם עֵנָב, ויין, שראשיתו במיץ הענבים, אשר תִּשְׁתֶּהאותו כ חָמֶר,משקה משכר.

רש"י

חמאת בקר וחלב צאן.זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ד') "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן":

עם חלב כרים.זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו') "וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן":

חלב כליות חטה.זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה')"וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה וְגוֹ'":

ודם ענב תשתה חמר.בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו'):

חמאת בקר.הוּא שֻׁמָּן הַנִּקְלָט מֵעַל גַּבֵּי הֶחָלָב:

וחלב צאן.חָלָב שֶׁל צֹאן, וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חֲלֵב, כְּמוֹ "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כ"ג):

כרים.כְּבָשִׂים:

ואילים.כְּמַשְׁמָעוֹ:

בני בשן.שְׁמֵנִים הָיוּ:

כליות חטה.חִטִּים שְׁמֵנִים כְּחֵלֶב כְּלָיוֹת וְגַסִּין כְּכוּלְיָא:

ודם ענב.תִּהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן טוֹב וְטוֹעֵם יַיִן חָשׁוּב:

חמר.יַיִן בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי "חֲמַר", אֵין זֶה שֵׁם דָּבָר אֶלָּא לְשׁוֹן מְשֻׁבָּח בְּטַעַם, ווי"נוש בְּלַעַז. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ אַחַר תַּרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס "אַשְׁרִינוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא וְגוֹ'":

וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃

אולם מרוב עושר, הנאה ואפשרויות – וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן, ישראל – וַיִּבְעָט,מאס, דחה וזלזל באלוקיו. שָׁמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ, התכסית בשכבת חֵלב נוספת, וַיִּטֹּשׁ, ישורון עזב את ה אֱלוֹהַּש עָשָׂהוּ, יְצרוֹ, וַיְנַבֵּל, ביזה, התייחס כאל דבר שנבל, שפג תוקפו, אל צוּר, סלע, תעצומות יְשֻׁעָתוֹ.

רש"י

עבית.לְשׁוֹן עֹבִי:

כשית.כְּמוֹ כָּסִיתָ, לְשׁוֹן "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ" (איוב ט"ו), כְּאָדָם שֶׁשָּׁמֵן מִבִּפְנִים וּכְסָלָיו נִכְפָּלִים מִבַּחוּץ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם) "וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל":

כשית.יֵשׁ לָשׁוֹן קַל בִּלְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי י"ב), וְאִם כָּתַב כִּשִּׂיתָ, דָּגוּשׁ, הָיָה נִשְׁמָע כִּסִּיתָ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ "כִּי כִסָּה פָנָיו" (איוב ט"ו):

וינבל צור ישעתו.גִּנָּהוּ וּבִזָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח') "אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וְגוֹ'", אֵין לְךָ נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה (ספרי):

יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ׃

בני ישראל יַקְנִאֻהוּ, יכעיסו את צורם ויגרמו לו לקנא להם בְּעבודת אלוהים זָרִים, בְּתוֹעֵבֹת, בדברים מאוסים יַכְעִיסֻהוּ.

רש"י

יקנאהו.הִבְעִירוּ חֲמָתוֹ וְקִנְאָתוֹ:

בתועבת.בְּמַעֲשִׂים תְּעוּבִים, כְּגוֹן מִשְׁכַּב זְכוּר וּכְשָׁפִים שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם תּוֹעֵבָה:

יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם׃

מי שחוטאים בעבודה זרה אינם עובדים רק לאלים, אלא יִזְבְּחוּאפילו לַשֵּׁדִים, שגם לדעת הזובחים להם לֹא אֱלֹהַּהם, ובכל זאת עובדים להם מתוך רצון למצוא חן בעיניהם. הם יעבדו בהשפעת הגויים שסביבם ל אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם,שלא הכירו, חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם, לא עסקו בהם, לא יָראו, או: לא עלה על לב אֲבֹתֵיכֶם.

רש"י

לא אלה.כְּתַרְגּוּמוֹ "דְּלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ", אִלּוּ הָיָה בָהֶם צְרוֹךְ לֹא הָיְתָה קִנְאָה כְפוּלָה כְּמוֹ עַכְשָׁו (ספרי):

חדשים מקרב באו.אֲפִלּוּ הָאֻמּוֹת לֹא הָיוּ רְגִילִים בָּהֶם — גּוֹי שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם, הָיָה אוֹמֵר זֶה צֶלֶם יְהוּדִי:

לא שערום אבתיכם.לֹא יָרְאוּ מֵהֶם — לֹא עָמְדָה שַׂעֲרָתָם מִפְּנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שַׂעֲרוֹת הָאָדָם לַעֲמֹד מֵחֲמַת יִרְאָה, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּסִפְרֵי. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ עוֹד שערום לְשׁוֹן (ישעיה יג, כא) "וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם", שְׂעִירִים הֵם שֵׁדִים, לֹא עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם שְׂעִירִים הַלָּלוּ:

צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ׃

ולעומת זאת את ה צוּרש יְלָדְךָ– תֶּשִׁי, נשיתָ, שכחת, וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ,שחולל ויצר אותך.

רש"י

תשי.תִּשְׁכַּח. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ כְּשֶׁבָּא לְהֵיטִיב לָכֶם אַתֶּם מַכְעִיסִין לְפָנָיו וּמַתִּישִׁים כֹּחוֹ מִלְּהֵיטִיב לָכֶם (ספרי):

אל מחללך.מוֹצִיאֲךָ מֵרֶחֶם, לְשׁוֹן (תהלים כט) "יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת", (תהלים מ"ח) "חִיל כַּיּוֹלֵדָה":