כל יהודי יכול למסור את הנפש בשעה שהוא קורא קריאת שמע. אהבת ה' "בכל נפשך" היא אהבה בלי גבולות, עד כדי מסירת הנפש. התורה רואה את הקורא קריאת שמע בכוונה זו כאילו הוא נהרג בכל יום על קידוש השם.

וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמַגִּיעַ לַפָּסוּק "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה), יַעֲלֶה עַל לְבָבוֹ יקדיש מחשבה. מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "בְּכָל נַפְשְׁךָ — אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ מצב שהאדם נדרש למות למען אמונתו. " (תלמוד בבלי, ברכות נד, א), וִישַׁעְבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְיִגְמוֹר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֵיהָרֵג עָלָיו יחליט בלבו שהוא מתמסר לרצון ה' ומוכן לאבד את חייו למענו. , וְתֵחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה זכות. כְּאִילּוּ נֶהֱרָג עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם. וְנִגְלָה לָנוּ זֶה הַסּוֹד, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בַּסִּפְרֵי מדרש חכמים. : "בְּכָל נַפְשְׁךָ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם" (תהלים מד, כג), וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לֵיהָרֵג בְּכָל יוֹם, אֶלָּא אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁמַּעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב מחשיב להם ה'. כְּאִילּוּ נֶהֱרָגִין כאשר הם מתכוונים לכך בקריאת שמע. בְּכָל יוֹם". (אגרת התשובה, יא)

גם מי שלא נהרג בפועל על קידוש השם, אם החליט בלבו למסור את הנפש, הריהו זוכה למעלתו של מי שמסר את נפשו על קידוש השם.

הַרְבֵּה יְהוּדִים נֶהֶרְגוּ בִּשְׁעַת הַגְּזֵירָה בזמן שהגויים גזרו להרוג את היהודים שאינם מוכנים להמיר את דתם, וְהַרְבֵּה גָּמְרוּ לֵיהָרֵג וְנִצְּלוּ. וְרָאָה יְהוּדִי אֶחָד, שְׁמוֹ רַבִּי שַׁבְּתַי, בַּחֲלוֹם הָרוּג אֶחָד, שְׁמוֹ רַבִּי שַׁבְּתַאי. אָמַר בחלום. רַבִּי שַׁבְּתַאי הֶהָרוּג: "כָּל אוֹתָם שֶׁגָּמְרוּ בְּלִבָּם לֵיהָרֵג עַל קִידּוּשׁ ה' חֶלְקָם עִמָּנוּ מובטח להם חלק בגן עדן כמו זה שזכינו לו אנו, שמתנו בפועל. בְּגַן עֵדֶן". (ספר חסידים, רכב)