דוגמה אישית היא כלי מרכזי בחינוך. כאשר ההורה אינו מתנהג כראוי, איך יוכל לדרוש מן הילד להתנהג כיאות? כדי להנחיל ערכים נכונים לילד כדאי שההורה יביע את דעתו על דברים שעשו אחרים, לטוב ולרע.
וְצָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר להיזהר. בְּיוֹתֵר וְלִשְׁמוֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בִּפְנֵי בְּנוֹ בְּדָבָר מְגוּנֶּה, וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְגוּנֶּה, אִם עֲשָׂאוֹ בִּפְנֵי הַבֵּן אוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, מִכָּל מָקוֹם יוֹתֵר מְגוּנֶּה הוּא הָאָב אִם דִּבֵּר אוֹ עָשָׂה דָּבָר מְגוּנֶּה בִּפְנֵי בְּנוֹ, שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנוֹ מִמֶּנּוּ על ההורה להיזהר מלדבר בצורה שאינה ראויה ובוודאי שלא להתנהג בדרך כזאת לפני הילד. אם יעשה כך, לא יוכל לומר לילד לא לנהוג בצורה כזו בעצמו, שהרי הילד יאמר אתה עצמך נוהג כך! . אִם יֹאמַר לוֹ הָאָב: לָמָּה עָשִׂיתָ כָּךְ וְכָךְ? יֹאמַר לוֹ הַבֵּן: וַהֲלוֹא כָּךְ וְכָךְ אַתָּה עָשִׂיתָ... וְאִם יִשְׁמַע הָאָב דָּבָר מְגוּנֶּה שֶׁעָשׂוּ אֲחֵרִים — יְתַעֲבֶנּוּ מְאֹד בִּפְנֵי הַבֵּן וְיַפְלִיג בִּגְנוּתוֹ... כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּנֶּה הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַבֵּן וְיִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ על ההורה להיזהר מלדבר בצורה שאינה ראויה ובוודאי שלא להתנהג בדרך כזאת לפני הילד. אם יעשה כך, לא יוכל לומר לילד לא לנהוג בצורה כזו בעצמו, שהרי הילד יאמר אתה עצמך נוהג כך! וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְאִם יִשְׁמַע דָּבָר מְשׁוּבָּח שֶׁעָשׂוּ אֲחֵרִים יְשַׁבְּחֶנּוּ מְאֹד בְּעֵינֵי בְּנוֹ... וְיַפְלִיג בְּשִׁבְחוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע הַבֵּן וְיִתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת גַּם הוּא דָּבָר נָאֶה כְּמוֹתוֹ הורה צריך לגנות באוזני הילד דברים רעים שעשו אחרים וכך ילמד הילד להימנע מהם. . (ראשית חכמה, פרק גידול בנים, מט)
יש כללים רבים לחינוך ולהדרכה. מחנך שמודע לכללים ונזהר בהם יצליח במלאכת הקודש. לא כל אחד יכול לחנך, ותוצאות החינוך ניכרות רק לאחר זמן. על המחנך לשים לב כיצד הוא מדבר, ולהדריך את התלמיד להתמקד בעבודתו. כאשר המחנך משבח את התלמיד ונותן לו חיזוקים חיוביים, הוא מאפשר לו להתרומם בעבודתו, ואם יש לתלמיד אמון במחנך, הוא גם יקיים את הוראותיו.
לא כל אחד יכול לחנך:
הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ צָרִיךְ הַכְשָׁרָה מְיוּחֶדֶת לְחַנֵּךְ וּלְהַדְרִיךְ, וַאֲשֶׁר חִינּוּכוֹ וְהַדְרָכָתוֹ יָבִיאוּ תּוֹעֶלֶת נִרְצָה רצויה. . לֹא כָּל הַבָּא לִיטּוֹל שֵׁם מְחַנֵּךְ וּמַדְרִיךְ יָכוֹל לָקַחַת עָלָיו אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה כָּזוֹ, כִּי הַבִּלְתִּי מַתְאִים הִנֵּה לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן כְּלוּם, אֶלָּא עוֹד זֹאת הוּא מְקַלְקֵל וְהַקּוֹלָר תָּלוּי בְּצַוָּארוֹ לא כל אחד יכול לקבל את האחריות להיות מחנך. מי שאינו מתאים ועוסק בחינוך, לא רק שאינו מועיל, אלא עוד מזיק ופוגע. ...
תוצאות החינוך באות רק לאחר זמן רב:
פְּרִי הַחִינּוּךְ וְהַהַדְרָכָה לֹא יִצְמַח בִּן לַיְלָה, וְכָל דָּבָר וְעִנְיָן בְּחִינּוּךְ וְהַדְרָכָה, וַדַּאי אֲשֶׁר לַעֲקוֹר טֶבַע וּרְגִילוּת רָעָה שֶׁל הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ דּוֹרֵשׁ יְגִיעָה רַבָּה וּזְמַן מְרוּבֶּה, נוֹסָף עַל זֶה אֲשֶׁר הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ צָרִיךְ לַעֲבוֹד בְּעַצְמוֹ בָּזֶה תוצאות החינוך אינן ניכרות מיד. כל עניין חינוכי, ובפרט שינוי של הרגלים רעים, דורש עבודה רבה של המחנך. עבודה קשה נדרשת גם מהתלמיד. .
המחנך צריך לשים לב כיצד הוא מדבר:
הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ צָרִיךְ לָדַעַת כִּי לֹא רַק פִּתְגָּמִים מַתְאִימִים לְעִנְיְנֵי הוֹרָאוֹתָיו נוֹגְעִים בְּעִיקְּרֵי תּוֹעֶלֶת הַחִינּוּךְ וְהַהַדְרָכָה על המחנך לשים לב לא רק לדברים שהוא אומר, אלא גם לדרך שבה הוא אומר אותם. , אֶלָּא גַּם אוֹפֶן בִּיטּוּי הַפִּתְגָּמִים, אִם בְּנִימוּס וּמְתִינוּת אוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְזִלְזוּל, נוֹגֵעַ בִּיסוֹדֵי תּוֹעֶלֶת הַחִינּוּךְ וְהַהַדְרָכָה על המחנך לשים לב לא רק לדברים שהוא אומר, אלא גם לדרך שבה הוא אומר אותם. . הַהִתְרַגְּשׁוּת וְהַזִּלְזוּל אֲפִילּוּ בִּכְלָל, כְּלוֹמַר שֶׁבִּשְׁעַת שִׂיחָתוֹ שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ עַל אוֹדוֹת אַחַד הַחֶסְרוֹנוֹת הֲכִי גְּדוֹלִים בְּמוּמֵי בְּנֵי אָדָם קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּשֵׁמוֹת שֶׁל זִלְזוּל — אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת מַתְאִימִים הֵם — הִנֵּה זֶה עוֹשֶׂה רוֹשֶׁם רַע עַל הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ התלהמות וזלזול, גם כאשר הם מופנים אל דברים שליליים הראויים לזלזול, עושים רושם רע על התלמיד ומורידים את ערכו של המחנך בעיניו. לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי זִלְזוּל — אֲפִילּוּ אֲמִתִּיִּים — מִפִּי מְחַנְּכוֹ וּמַדְרִיכוֹ וּמִתְמַעֵט עֶרְכּוֹ שֶׁל הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ בְּעֵינֵי הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ התלהמות וזלזול, גם כאשר הם מופנים אל דברים שליליים הראויים לזלזול, עושים רושם רע על התלמיד ומורידים את ערכו של המחנך בעיניו. ...
על המחנך להתוות דרך ולמקד את התלמיד:
הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ, לְבַד זֹאת אֲשֶׁר צָרִיךְ לָלֶכֶת עִם הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ לְאַט לְאַט, כְּמַרְגִּיל אֶת הַתִּינוֹק לָלֶכֶת צַעַד אַחַר צַעַד, הִנֵּה עוֹד זֹאת צָרִיךְ לְתַקֵּן עִנְיְנֵי הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ בְּמוֹעֵצוֹת וְדַעַת לִבְחוֹר בְּמָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּים על המחנך לשקול היטב מהו הדבר שבו התלמיד צריך לעסוק בשלב זה. וּלְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִלְּהִתְעַסֵּק בְּתִקּוּנֵי שְׁנֵי דְּבָרִים, הֵן בַּהֲסָרַת הַחֶסְרוֹנוֹת וְהֵן בְּחִיזּוּק הַמַּעֲלוֹת, בִּזְמַן אֶחָד יש להימנע מלכוון את התלמיד לעסוק בשני דברים בו־בזמן, בין אם מדובר בתיקון של דברים שליליים ובין בחיזוק של דברים חיוביים. ...
הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ צָרִיךְ לָדַעַת הֵיטֵב אֶת הַנָּאֶה וְאֶת הַמְּגוּנֶּה, כִּי הַנָּאֶה אֵינוֹ עִנְיָן מוּחְלָטִי לְכָל בְּנֵי אָדָם בְּשָׁוֶוה. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ לִשְׁפּוֹט הֵיטֵב בְּשִׂכְלוֹ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר בִּפְרָט אִם הוּא נָאֶה אוֹ מְגוּנֶּה קוֹדֶם שֶׁיֹּאמַר לְהַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ לא תמיד 'טוב' ו'רע' הם מושגים מוחלטים, ויש שהם תלויים באדם ובמצב. על המחנך לשקול היטב מה טוב ומה רע בטרם הוא אומר זאת לתלמיד. , וְאַחֲרֵי כֵן יֹאמַר זֹאת לְהַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ לא תמיד 'טוב' ו'רע' הם מושגים מוחלטים, ויש שהם תלויים באדם ובמצב. על המחנך לשקול היטב מה טוב ומה רע בטרם הוא אומר זאת לתלמיד. מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְחִיבָּה בְּדֵעָה וְהַשְׂכֵּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים: דָּבָר זֶה נָאֶה וּצְרִיכִים לַעֲשׂוֹתוֹ וְדָבָר זֶה מְגוּנֶּה וּצְרִיכִים לְהַרְחִיקוֹ רק לאחר ששקל היטב, יכול המחנך להעביר את המסר מתוך אהבה ובנחת. .
כאשר מתחזק האמון במחנך, תגבר ההיצמדות להוראות המחנך:
כָּל מָה שֶׁהַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ יוֹדֵעַ יוֹתֵר אֶת הַנָּאֶה וְהַמְּגוּנֶּה וְכָל מָה שֶׁהוּא שׁוֹקֵד יוֹתֵר לְמַלֹּאות שְׁלֹשֶׁת הַתְּנָאִים הָאֲמוּרִים בְּיִחוּסוֹ אֶל הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ ככל שהמדריך שוקל את דבריו היטב, ומתייחס לתפקידו ברצינות, יתקבלו דבריו אצל התלמיד. , הִנֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר יִתְקַבְּלוּ דְּבָרָיו וְהוֹרָאוֹתָיו אֵצֶל הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ ככל שהמדריך שוקל את דבריו היטב, ומתייחס לתפקידו ברצינות, יתקבלו דבריו אצל התלמיד. . וְלֹא רַק מִצַּד הַמִּשְׁמַעַת שֶׁל הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ ככל שהמדריך שוקל את דבריו היטב, ומתייחס לתפקידו ברצינות, יתקבלו דבריו אצל התלמיד. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ ככל שהמדריך שוקל את דבריו היטב, ומתייחס לתפקידו ברצינות, יתקבלו דבריו אצל התלמיד. רוֹאֶה אֲשֶׁר הַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ שׁוֹקֵל כָּל דָּבָר וְדָבָר בְּמִשְׁפָּט עִיּוּנִי בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאַף גַּם אִם הוּא — הַמְּחוּנָּךְ וְהַמּוּדְרָךְ ככל שהמדריך שוקל את דבריו היטב, ומתייחס לתפקידו ברצינות, יתקבלו דבריו אצל התלמיד. — אֵינוֹ יוֹדֵעַ טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, מִתְחַזֵּק בּוֹ הָאֵימוּן בְּהַמְּחַנֵּךְ וְהַמַּדְרִיךְ וִיקַיֵּים אֶת הוֹרָאוֹתָיו בְּדִיּוּק גָּמוּר הציות למחנך יגיע לא מתוך משמעת, אלא מתוך הערכה ואמון, וגם אם התלמיד אינו מבין הוא יסמוך על המחנך. . (כללי החינוך וההדרכה)
