אש הגיהינום היא חסד עם הנשמה, כדי שתוכל לקבל את השכר הטוב.

וַאֲפִילּוּ שֶׁתִּכָּנֵס הנשמה. בַּגֵּיהִנּוֹם, וְהָאֵשׁ הוּא הַמְּטַהֵר אוֹתָהּ — הַכַּוָּונָה הִיא כְּדֵי שֶׁתִּתְלַבֵּן תתנקה. וְתִטְהַר... שֶׁחֶסֶד עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַנְּשָׁמָה לִרְחוֹץ אוֹתָהּ מִכְּתָמֶיהָ, כְּדֵי לָתֵת לָהּ שָׂכָר טוֹב. וְהוּא כִּמְשַׁל אֵם הָרוֹחֶצֶת אֶת בְּנָהּ מִצּוֹאָתוֹ התינוק שהתלכלך בצואה. , שֶׁגּוֹמֶלֶת חֶסֶד עִמּוֹ. שֶׁאִם תַּנִּיחַ תשאיר. אוֹתוֹ בְּצוֹאָתוֹ הוּא אַכְזָרִיּוּת, שֶׁיִּתְקַלְקֵל גּוּפוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבֵּן בּוֹכֶה וּמִצְטַעֵר כשמנקים אותו היטב. — הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ. (ראשית חכמה, שער התשובה ג, לח)

ייסורי הגיהינום נועדו לתקן את הנשמה כדי שתוכל לעלות לגן העדן.

אָמְרוּ עַל 'אַחֵר': "מוּטָב שֶׁיְּדוּנוּהוּ וְיָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא דיון בתלמוד על גורלו של אלישע בן אבויה, שלמד תורה והתפקר. לבסוף הוכרע שמוטב לדון אותו לגיהינום כדי שאחר־כך ייכנס לגן העדן. " (תלמוד בבלי, חגיגה טו, ב), הוּא גַּן עֵדֶן. שֶׁכָּל יִסּוּרֵי גֵּיהִנֹּם כְּדַאי בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַנֵּג הַנְּשָׁמָה בְּגַן עֵדֶן. וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג עַד שֶׁתִּתְמָרֵק בְּכַמָּה יִסּוּרִים הנפש החוטאת אינה יכולה לקבל את תענוגי גן העדן קודם שהיא מתנקה על־ידי ייסורים. . (תורה אור, שמות עג, ב)

הגיהינום הוא זיכוך לנפש, ומטרתו לנקות את הנפש מהרע שדבק בה.

כִּי הִנֵּה עִנְיַן הַגֵּיהִנֹּם הוּא כְּדֵי לְצָרֵף הַנֶּפֶשׁ מֵחֶלְאַת הָרַע אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ לזכך את הנפש מלכלוך הרע שדבק בה. ... כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַנֶּפֶשׁ לְקַבֵּל אוֹר עוֹנֶג הָעֶלְיוֹן לִהְיוֹת נֶהֱנִין [מִזִּיו הַשְּׁכִינָה כדי להכיל את האור האלוקי המתגלה בגן עדן. ], צְרִיכָה לְהִתְבָּרֵר לעבור תהליך של בירור והפרדה. תְּחִלָּה בְּאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, לְהַפְרִיד הָרַע מֵהַטּוֹב. (אור התורה, שמות יא)