ייסורי הגיהינום אינם לגוף אלא לנפש. כאשר הנפש משתוקקת להתחבר למקורה העליון ואינה יכולה לעשות זאת מפני חטאיה, היא מתייסרת.
העונש בגיהינום איננו לגוף:
מַהוּ הַדִּין הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא גֵּיהִנֹּם? אִם תֹּאמַר, שֶׁהָעוֹנֶשׁ מַגִּיעַ לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר מִיתָתוֹ, וַהֲלֹא גּוּפוֹ שֶׁמֵּת כְּאֶבֶן דּוֹמֵם, אִם תִּשְׂרוֹף עַצְמוֹתָיו לְסִיד אוֹ תִּמְשַׁח אוֹתָם בַּאֲפַרְסְמוֹן וכו' הַמְּקַיְּימִין אוֹתָן, אֵין הֶפְרֵשׁ לָאֶבֶן הַזּוֹ בְּכָךְ, וּמִקְרֶה אֶחָד אין לומר שהעונש והשכר הם לגוף, שהרי גופות המתים של צדיקים ורשעים יכולות להיות מוטלות בקרבת מקום לפנינו וגורלן דומה. לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע בְּגוּפוֹ אַחַר הַמָּוֶת אם השכר והעונש המתוארים בדברי חכמים הם פיזיים, ומדובר בשרפת עצמות הגוף כעונש, או משיחתן בשמן אפרסמון כשכר, וכי גוף המת חש בדבר לאחר המוות? . וְאֵיךְ יִהְיֶה הַגּוּף הַזֶּה בַּגֵּיהִנֹּם וְזֶה בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַבָּא, וַהֲרֵי קְבוּרִים לְפָנֶיךָ בְּקֶבֶר אֶחָד אין לומר שהעונש והשכר הם לגוף, שהרי גופות המתים של צדיקים ורשעים יכולות להיות מוטלות בקרבת מקום לפנינו וגורלן דומה. , אוֹ גְּנוּזִים בַּבַּיִת בְּאָרוֹן אֶחָד אין לומר שהעונש והשכר הם לגוף, שהרי גופות המתים של צדיקים ורשעים יכולות להיות מוטלות בקרבת מקום לפנינו וגורלן דומה. , הֲרֵי שֶׁאֵין עוֹנֶשׁ אֶלָּא לַנֶּפֶשׁ.
הנפש משתוקקת לעלות ולהתחבר לקדושה, ומתייסרת כשאינה יכולה:
הָעוֹנֶשׁ הַזֶּה שֶׁל גֵּיהִנֹּם בָּא לָאָדָם מִיָּד אַחַר הַמִּיתָה מוות. , תֵּכֶף כְּשֶׁהָרָשָׁע מֵת נַפְשׁוֹ מִתְקַשֶּׁרֶת בְּגַלְגַּל הָאֵשׁ, וּמִשָּׁם נִצְמֶדֶת לְנָהָר שֶׁל אֵשׁ הַיּוֹצֵא מִתַּחַת לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּא יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם, וְעִמּוֹ מִתְגַּלְגֶּלֶת וְיוֹרֶדֶת לְשָׁם נפשו של הרשע מתחברת לנהר אש (מטאפורי) שיוצא מתחת כיסא הכבוד של ה' ויורדת לגיהינום. ... הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ הַחוֹזֶרֶת לִיסוֹד הָאֵשׁ וְנִצְמֶדֶת לוֹ נִמְשֶׁכֶת בְּדַעֲתָהּ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִדַּבֵּק בָּעֶלְיוֹנִים, וְגַסּוּת הַחַטָּאִים שֶׁהִבְדִּילָה בֵּינָהּ וּבֵין יוֹצְרָהּ מוֹנְעִים אוֹתָהּ וְנִמְשֶׁכֶת וְנִצְמֶדֶת בְּאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וּמַחֲשָׁבָה זוֹ הַנִּמְנַעַת מִמֶּנָּה הִיא יִסּוּרִים וְצַעַר גָּדוֹל לְאֵין חֵקֶר, מִלְּבַד צַעֲרֵי הַגֵּיהִנֹּם הנפש עצמה רוצה להתחבר לקדושה האלוקית, אך החטאים שחטאה בעולם הזה מונעים זאת ממנה והדבר גורם לה צער רב, מעבר לייסורי הגיהינום עצמו. . וְזֶה מֵעִנְיַן הַכָּרֵת, שֶׁהִיא נִכְרֶתֶת מִיְּסוֹדָהּ כְּעָנָף הַנִּכְרָת מֵהָאִילָן. (תורת האדם, שער הגמול)
חכמים קראו לצער החוטאים בגיהינום "כף הקלע", והכוונה שהנפש מתנדנדת בין שני צדדים: בין הרצונות שאליהם התרגלה בעולם ואותם אינה יכולה לממש, לבין תשוקתה לדבוק בה', שלא למדה לעשות זאת.
לאחר המוות משתוקקת נפש החוטא להתעלות רוחנית, אך אין בכוחה להשיגה:
וְעִנְיַן הַצַּעַר וְהָעוֹנֶשׁ לַנֶּפֶשׁ הוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם בְּחַיָּיו רוֹדֵף אַחַר הַתַּאֲווֹת וְהַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים, וְתִפָּרֵד נַפְשׁוֹ מֵעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְתַרְגִּיל מַעֲשֶׂיהָ כְּפִי טֶבַע הַגּוּף שֶׁהוּא הֶפֶךְ טִבְעָהּ ואין היא עושה את רצון ה', אלא מתרגלת לחשוק במה שהגוף חושק בו, שהוא הפך טבעה הרוחני השואף לרוחניות. , הִנֵּה הִיא כְּשֶׁתִּפָּרֵד מִן הַגּוּף תִּכְסוֹף לְאוֹתָן הַדְּבָרִים הָרְגִילָה וְתִפְנֶה אֲלֵיהֶן, וְהִיא אֵין לָהּ כֵּלִים לְהַשִּׂיגָם תוסיף להשתוקק לדברים הגשמיים שהתרגלה אליהם, אך כבר אין לה גוף לממש את תאוותה. . מִצַּד טִבְעָהּ ואין היא עושה את רצון ה', אלא מתרגלת לחשוק במה שהגוף חושק בו, שהוא הפך טבעה הרוחני השואף לרוחניות. תִּטֶּה לְהִדַּבֵּק בָּרְצוֹנוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת הַנִּבְדָּלִים מֵחוֹמֶר וְתִשְׁתּוֹקֵק עֲלֵיהֶן, וְהִיא אֵין לָהּ הַתְחָלוֹת וְלִמּוּד וְהֶרְגֵּל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג הַתַּעֲנוּג הַהוּא מִי שֶׁלֹּא הִרְגִּיל נַפְשׁוֹ בְּכָךְ וְהֵכִין עַצְמוֹ לָזֶה הנפש משתוקקת מצד טבעה לדבוק בקדושה וברוחניות, אך אינה יודעת איך להכיל אותן, מפני שלא התרגלה לכך. .... כֵּן תִּהְיֶה הַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִשְׁנֵי הַצְּדָדִין כְּאֶחָד, צַד הַמַּעְלָה לאחר המוות משתוקקת נפש החוטא לשני הדברים בו בזמן, הן לרוחניות הן לגשמיות, ואת שניהם אין בידה לממש. וְצַד הַמַּטָּה, הָאֶחָד מִצַּד טִבְעָהּ ואין היא עושה את רצון ה', אלא מתרגלת לחשוק במה שהגוף חושק בו, שהוא הפך טבעה הרוחני השואף לרוחניות. וְהָאַחֵר מִצַּד הַהֶרְגֵּל וְהַמִּנְהָג, וְאֵין לָהּ כְּלִי בְּמָה שֶׁתַּשִּׂיג צַד הַמַּטָּה וְלֹא הֲכָנָה בְּמָה שֶׁתַּשִּׂיג צַד הַמַּעְלָה לאחר המוות משתוקקת נפש החוטא לשני הדברים בו בזמן, הן לרוחניות הן לגשמיות, ואת שניהם אין בידה לממש. .
החוטא פוגם בשורש נפשו ומגביר את כוח הטומאה, וכבר בחייו הוא בגיהינום שמקיף אותו בשעת עשיית החטא.
וְכֵן עוֹנֶשׁ הַגֵּיהִנֹּם עִנְיָנוֹ גַּם כֵּן, שֶׁהַחֵטְא בשעת החטא אדם נמצא למעשה בגיהינום עלי אדמות, שכן הוא מוקף בכוחות של רע. עַצְמוֹ הוּא עוֹנְשׁוֹ... שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה אַחַת מִמִּצְווֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵּעָשֶׂינָה חטאים. , הַפְּגָם וְהַחוּרְבָּן נִרְשַׁם חַס וְשָׁלוֹם תֵּכֶף לְמַעְלָה בְּשׁוֹרְשׁוֹ הקלקול וההרס כתוצאה מן החטא נרשמים מיד בשורש הנפש למעלה. ... הוּא מֵקִים וּמַגְבִּיר כּוֹחוֹת וְחַיָּלֵי הַטּוּמְאָה וְהַקְּלִיפּוֹת מחזק את כוחם של כוחות הרוע וההסתר. , הָרַחֲמָן כינוי לקב"ה. יַצִּילֵנוּ, וּמִשָּׁם מכוחות הרע. מַמְשִׁיךְ גַּם עַל עַצְמוֹ רוּחַ הַטּוּמְאָה שֶׁמְּלַפַּפְתּוֹ מקיפה אותו. בְּעֵת עֲשִׂיַּת הֶעָוֹן, וְאַחַר עֲשׂוֹתוֹ הָרוּחַ טוּמְאָה מִסְתַּלֵּק לִמְקוֹמוֹ, וְהוּא בְּחַיָּיו בַּגֵּיהִנֹּם מַמָּשׁ הַמַּקִּיפוֹ בְּעֵת עֲשִׂיַּת הַחֵטְא בשעת החטא אדם נמצא למעשה בגיהינום עלי אדמות, שכן הוא מוקף בכוחות של רע. , רַק שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ את הטומאה שאופפת אותו. עֲדַיִין עַד אַחַר פְּטִירָתוֹ, שֶׁאָז נִלְכַּד בָּרֶשֶׁת אֲשֶׁר הֵכִין, הֵן כֹּחוֹת הַטּוּמְאָה וְהַמַּזִּיקִין שֶׁנִּבְרְאוּ מִמַּעֲשָׂיו. (נפש החיים שער א, פרק יב)
