כאשר אדם מוסר את גורלו ביד ה', וסומך בעומק נשמתו רק עליו, זה עצמו גורם שיתנהג עמו ה' בטוב, אפילו אם הוא אינו ראוי לכך. תפיסה זו עומדת מאחורי הפתגם החסידי: "חשוב טוב — יהיה טוב".

אדם צריך להשליך את גורלו ביד ה':

חוֹבַת הַבִּטָּחוֹן שֶׁנִּצְטַוֵּוינוּ עָלֶיהָ... הִיא עֲבוֹדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ ביטחון בה' היא מצווה לעצמה הדורשת עבודה מיוחדת. , שֶׁמַּהוּתָהּ וְגִדְרָהּ — שֶׁהָאָדָם יִסְמוֹךְ וְיִשָּׁעֵן עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ כָּל גּוֹרָלוֹ בְּיַד הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ" (תהילים נה, כג), שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם מִשְׁעָן בָּעוֹלָם בִּלְעָדוֹ יִתְבָּרַךְ.

כאשר אדם סומך על ה' הרי זה גורם לה' להיטיב אתו:

וְזֶה גּוּפָא הביטחון עצמו. הוּא יְסוֹד לְבִטְחוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵיטִיב לוֹ בַּטּוֹב הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה, גַּם אִם אֵינוֹ רָאוּי לְחֶסֶד זֶה... עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם סוֹמֵךְ בֶּאֱמֶת וּבְעוֹמֶק נִשְׁמָתוֹ רַק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג כְּלָל, הֲרֵי הִתְעוֹרְרוּת זוֹ גּוּפָא פּוֹעֶלֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאוֹפֶן זֶה, שֶׁמֵּטִיב עִמּוֹ (גַּם אִם לוּלֵא זֹאת אֵינוֹ רָאוּי לָזֶה) המאמץ הנפשי הנדרש לבטוח בה' ולסמוך עליו בלי לחשוש ולדאוג גם כשהדבר קשה מאד, הוא הגורם שהקב"ה ייטיב עם האדם גם כשחטא. ...

חשוב טוב — יהיה טוב:

וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ דִּבְרֵי הַ'צֶּמַח צֶדֶק' האדמו"ר השלישי של חב"ד. : "חֲשׁוֹב טוֹב — יִהְיֶה טוֹב", שֶׁהַבִּטָּחוֹן עַצְמוֹ יָבִיא לְתוֹצָאוֹת טוֹבוֹת, שֶׁאֵינוֹ עִנְיָן צְדָדִי לְבַד בַּבִּטָּחוֹן, אֶלָּא זֶהוּ גֶּדֶר הַבִּטָּחוֹן שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עָלָיו חשיבה חיובית, גם כאשר מכל הסיבות האדם אינו ראוי לטוב, היא הגדרת הביטחון שאנו מצווים עליו. . (ליקוטי שיחות חלק ל"ו, ע' 1)