חכמים מורים לאדם לגור בארץ ישראל, אפילו אם הדבר יחייב אותו לגור בין הגויים, ולא לגור בחוץ לארץ אפילו בין יהודים. הטעם לכך הוא, שכל מי שגר בחוץ לארץ כאילו הוא עובד עבודה זרה, והישיבה בארץ ישראל היא כמו כל המצוות. מי שרוצה לעלות לארץ ישראל, אך נאנס ולכן איננו עולה, ה' מחבר את מחשבתו למעשה וכאילו הוא עולה לגור בארץ.
מי שגר בארץ ישראל מצביע על כך שיש לו א־להים:
"כָּל הַדָּר גר. בְּחוּץ לָאָרֶץ — כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ולכן מרגיש דוד שכשמאלצים אותו לברוח מן הארץ הרי זה כאילו מאלצים אותו לעבוד עבודה זרה. ; וְכֵן בְּדָוִד כך אומר דוד המלך על עצמו כשנאלץ לברוח לארץ פלישתים. הוּא אוֹמֵר: "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כו, יט), וְכִי מִי אָמַר לוֹ לְדָוִד לֵךְ עֲבוֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הַדָּר גר. בְּחוּץ לָאָרֶץ — כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ולכן מרגיש דוד שכשמאלצים אותו לברוח מן הארץ הרי זה כאילו מאלצים אותו לעבוד עבודה זרה. " (תלמוד בבלי, כתובות קי, ב). וְכֵיוָון שֶׁכֵּן, שֶׁמִּצְוַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁהַדָּר גר. בְּתוֹכָהּ מוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱ־לוֹהַּ, וְהַדָּר גר. בְּחוּצָה לָאָרֶץ הוּא כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ולכן מרגיש דוד שכשמאלצים אותו לברוח מן הארץ הרי זה כאילו מאלצים אותו לעבוד עבודה זרה. , לְכָךְ יָפֶה אָמְרוּ בַּסִּפְרִי מדרש חכמים. שֶׁ"שְּׁקוּלָה מושווית. מִצְוַת יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה" (ראה פ), שֶׁהֲרֵי מוֹרֶה עַל יְדֵי מִצְוָה זוֹ אֱ־לוֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְהֵיפֶךְ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ולכן מרגיש דוד שכשמאלצים אותו לברוח מן הארץ הרי זה כאילו מאלצים אותו לעבוד עבודה זרה. , שֶׁהוּא כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מאחר שמגורים בחו"ל כמוהם כעבודה זרה וכפירה, הרי שישיבה בארץ דומה לקיום כל המצוות. ...
עצם הרצון לעלות לארץ גורם שה' מצרף את הכוונה למעשה:
כָּל עִיקַּר יִשְׁעוֹ וְחֶפְצוֹ רצונו. שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עַל תַּאֲוַות קְדוּשַּׁת הַמָּקוֹם לְבַד, לְשֵׁם צִיוּוּי ה' המניע לעלייה לארץ צריך להיות אך ורק קדושת הארץ וקיום מצוות הבורא. ... גַּם אִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִפְּנֵי אֵיזֶה סִיבָּה וּלְאוֹנֶס מפני כורח. , צָרִיךְ הוּא לְהִתְאַוּוֹת וּלְצַפּוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל... וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה גם אם לא הצליח לעלות, הקב"ה מחשיב לו כאילו עשה זאת. . (תוכחת חיים, פרשת חיי שרה)
