בניגוד לכל הארצות שיש להן ממונה רוחני עליון, הרי שעל ארץ ישראל משגיח ה' עצמו, ולפיכך הארץ מקיאה את מי שמטמא אותה בעבודה זרה או בגילוי עריות. דווקא מתוך קרבתם של בני ישראל לה' הוא מעניש אותם בחומרה כאשר הם חוטאים.
ארץ ישראל היא נחלת ה' והוא משגיח עליה בעצמו:
כִּי ה' שָׂם כֹּחַ הַתַּחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים ה' ממנה כוחות עליונים שעל־ידם מועבר השפע והכוח לברואים למטה. , וְנָתַן עַל כָּל עַם לכל עם. בְּאַרְצוֹ כּוֹכָב וּמַזָּל שעל־ידם מועבר השפע לאותו עם באותה ארץ. , וְזֶה שֶׁאָמַר: "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹקֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים" (דברים ד, יט). וּגְבוֹהִים עַל הַמַּזָּלוֹת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן לְשָׂרִים, וַה' הַנִּכְבָּד אֱלֹקֵי הָאֱלֹהִים לְכָל הָעוֹלָם המלאכים הם שרים הממונים על הכוכבים והמזלות, וה' הוא למעלה מכל המלאכים. , אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶמְצָעִית הַיִּשּׁוּב, נַחֲלַת ה', מְיוּחֶדֶת לִשְׁמוֹ אבל ארץ ישראל היא נחלה של ה', והוא נתן אותה לעם ישראל, בלי שיהיה עליה שר ומלאך מתווך. וְלֹא לַמַּלְאָכִים, בְּהַנְחִילוֹ אוֹתָהּ לְעַמּוֹ הַמְּיַיחֵד שְׁמוֹ אבל ארץ ישראל היא נחלה של ה', והוא נתן אותה לעם ישראל, בלי שיהיה עליה שר ומלאך מתווך. ..., כִּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיוּחָדִים לִשְׁמוֹ אבל ארץ ישראל היא נחלה של ה', והוא נתן אותה לעם ישראל, בלי שיהיה עליה שר ומלאך מתווך. נָתַן לָהֶם הָאָרֶץ נַחֲלַת ה' הַמְּקִיאָה כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל לַה' אֵין בָּהּ טָהֳרָה שְׁלֵמָה, בַּעֲבוּר הַמְּשָׁרְתִים הַמּוֹשְׁלִים עָלֶיהָ, וְהָעַמִּים תּוֹעִים לַעֲבוֹד שָׂרֵיהֶם השפע בחוץ לארץ עובר באמצעות מלאכים ושרים, ולפיכך אין שם טהרה שלמה, ולכן אין ארצות העמים פולטות אותן מהן בעקבות התנהגות לא טובה. .
בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה:
וְאֵין רְשׁוּת לְפָרֵשׁ יוֹתֵר בְּעִנְיַן הָאָרֶץ, וְאִם תִּזְכֶּה לְהָבִין הָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה בבריאת העולם נאמר: "בראשית ברא... הארץ". שֶׁבְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית (בראשית א, א), וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי לאחר הברכות והקללות נאמר שה' יזכור את הארץ. (ויקרא כו, מב), תֵּדַע סוֹד נִשְׂגָּב שהארץ המדוברת היא ארץ עליונה, רוחנית, שהיא הבבואה הרוחנית של ארץ ישראל. , וְתָבִין מָה שֶׁאָמְרוּ: "בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּון נֶגֶד שֶׁל מַטָּה" (תנחומא, ויקהל ז).
הקִרבה לה' בארץ דורשת התנהגות טובה יותר:
נִמְצָא, קֵירוּבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא הַגּוֹרֵם רִיחוּקָם דווקא הקרבה של עם ישראל לה' והציפיה הגבוהה מהם, גורמת להרחקתם כשהם חוטאים. , וְכָל שֶׁכֵּן הַזּוֹכִים לֵישֵׁב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַרְצוֹ בארץ ישראל. שֶׁהֵם כְּמוֹ רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם זְהִירִים בִּכְבוֹדוֹ — אַשְׁרֵיהֶם מאושרים הם. , וְאִם מַמְרִים מורדים. בּוֹ — אוֹי לָהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם עוֹשִׂים מִלְחָמָה וּמַכְעִיסִים אֶת הַמֶּלֶךְ בַּפַּלְטֵרִין ארמון. שֶׁלּוֹ..., וְכֵן שָׁנוּ בַּסִּפְרָא מדרש חכמים על ספר ויקרא. : "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֵינָהּ מְקַיֶּימֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה" (קדושים יא, יד). (פירוש הרמב"ן ויקרא יח, כה; דרשה לראש השנה)
אף שעם ישראל הוא עם סגולה, ויש לו חיבור עם ה', יכול הקשר לבוא לידי ביטוי בארץ ישראל דווקא, ובה דווקא מתנבאים הנביאים ודבקים בה'. דומה הדבר לגידולים מסוימים, שזקוקים לקרקע מסוימת כדי לצמוח, והם צומחים כראוי רק כאשר מביאים אותם לקרקע זו.
בלי ארץ ישראל אי־אפשר להגיע לסגולה המיוחדת של עם ישראל:
וְהִנֵּה הַמַּעֲלָה הַמְּיֻחֶדֶת, בָּאָה רִאשׁוֹנָה לָעַם אֲשֶׁר הוּא הַסְּגֻלָּה וְהַגַּרְעִין החיבור לקב"ה נובע קודם כול מפני ייחודיותו העצמית של עם ישראל. ... וְאַחֲרֵי זֶה, יֵשׁ גַּם לָאָרֶץ ישראל. חֵלֶק בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מימוש הפוטנציאל של עם ישראל בקשר עם הקב"ה יכול לקרות בארץ ישראל דווקא. , וְכֵן לַמַּעֲשִׂים וְלַמִּצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם מֵעֵין עֲבוֹדַת הַכֶּרֶם לַכֶּרֶם המצוות הנעשות בארץ דומות לטיפוח החקלאי של הכרם. . אוּלָם שֶׁלֹּא כַּכֶּרֶם, הָעוֹשֶׂה עֲנָבִים גַּם בְּמָקוֹם אַחֵר, אֵין עַם הַסְּגֻלָּה יָכוֹל לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱ־לֹהִי כִּי אִם בָּאָרֶץ הַזֹּאת מימוש הפוטנציאל של עם ישראל בקשר עם הקב"ה יכול לקרות בארץ ישראל דווקא. .
אברהם אבינו וצאצאיו התנבאו במיוחד בארץ ישראל:
...וְכֵן אַתָּה רוֹאֶה, כִּי בְּחִיר אַנְשֵׁי הַסְּגֻלָּה, אַבְרָהָם, אַחֲרֵי עֲלוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת שְׁלֵמוּת וְהֵעָשׂוֹתוֹ רָאוּי לְהִדָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱ־לֹהִי, הָעֳבַר מֵאַרְצוֹ ארץ מולדתו, חרן. אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא ארץ ישראל (כנען). אֲשֶׁר בּוֹ לְבַד יַגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. הֲלֹא כֹּה יַעֲשֶׂה עוֹבֵד הָאֲדָמָה בְּמָצְאוֹ בְּתוֹךְ אֲדָמָה צְחִיחָה יבשה. שֹׁרֶשׁ שֶׁל אִילָן שֶׁפִּרְיוֹ טוֹב — מַעֲבִירוֹ הוּא אֶל אֲדָמָה נֶעֱבֶדֶת קרקע מעובדת. , שֶׁלְּפִי טִבְעָהּ מאפייניה הייחודיים. עָתִיד הוּא לְהַצְלִיחַ בָּהּ. וְשָׁם יְגַדְּלֵהוּ, עַד הֱיוֹתוֹ לְעֵץ מֵעֲצֵי הַגָּן, תַּחַת אֲשֶׁר עַד הֵנָּה צָמַח רַק דֶּרֶךְ מִקְרֶה וּבְמָקוֹם מִקְרִי במקום לצמוח במקום סתמי שאינו מתאים לאותו עץ. כך גם אברהם, הועבר לכנען כדי שיוכל למצות את הפוטנציאל שבו. . וְכָךְ הָיָה דְּבַר הַנְּבוּאָה גַּם בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם עם ישראל. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רַבּוּ נוֹשְׂאֵי הַנְּבוּאָה היו נביאים רבים. , וּתְנָאִים רַבִּים סִיְּעוּם בַּדָּבָר; הַטְּהָרוֹת, וְהָעֲבוֹדוֹת וְהַקָּרְבָּנוֹת, וְעַל הַכֹּל — קִרְבַת הַשְּׁכִינָה נוסף על היותם בארץ, סייעו להשראת הנבואה גם קיום המצוות הייחודיות החיים בטהרה, עבודת המקדש, והשראת השכינה בו. . (ספר הכוזרי מאמר ב, יב-יד)
