אכילת בשר מולידה בנפש תכונות רעות, הן בהריגת בעלי החיים הן באכילתם. ה' ציווה על אדם הראשון שלא לאכול בשר, אלא צמחים טובים בלבד, וגם כשהותרה לאחר מכן אכילת בשר, לא הותר לעם ישראל לאכול כל דבר, ומה שמותר לאכול הוא בשל ההכרח בלבד.
אכילת בשר מביאה לאטימות בנפש:
מִלְּבַד מָה שֶׁיֵּשׁ בַּהֲרִיגַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים אַכְזָרִיּוּת חַמָּה, וְשֶׁטֶף אַף כעס. וְלִמּוּד תְּכוּנָה רָעָה אֶל הָאָדָם לִשְׁפּוֹךְ דָּם חִנָּם, עוֹד יוֹלִיד אֲכִילַת בְּשַׂר קְצָת הַבַּעֲלֵי חַיִּים עוֹבִי וַעֲכִירוּת וַאֲטִימוּת בַּנֶּפֶשׁ נוסף על כך גורמת אכילת בעלי חיים שאינם כשרים אטימות בנפש. , כְּמוֹ שֶׁבֵּיאֵר הַכָּתוּב זֶה כְּשֶׁאָסַר לְיִשְׂרָאֵל קְצָת בַּעֲלֵי חַיִּים, אָמַר בַּסּוֹף... "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם" (ויקרא יא, מג), חָסֵר אָלֶ"ף, לְהוֹרוֹת עַל שֶׁהֵם מוֹלִידִים עוֹבִי וַאֲטִימוּת בַּלֵּב בסוף הפרשה בתורה של בעלי החיים שאסורים באכילה נאמר "ונטמתם" (מלשון אטימות), ולא 'ונטמאתם' (מלשון טומאה), כדי ללמדנו שבאכילת בעלי החיים האסורים נאטם הלב. ...
אדם הראשון אכל צמחים טובים בלבד:
וּבַעֲבוּר זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשַׂר קְצָת הַבַּעֲלֵי חַיִּים את החיסרון במרכיבים מסוימים שיש בבשר מן החי השלים ה' לאדם הראשון במה שהוא נתן לו לאכול צמחים שיש בהם זרעים, שלא כמו בעלי החיים שאוכלים עשבים שאין בהם זרעים. מָזוֹן טוֹב וְנָאוֹת אֶל הָאָדָם, רָצָה הַשֵּׁם לְהָסִיר מִמֶּנּוּ הַטּוֹב הַמּוּעָט הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בַּאֲכִילַת הַבָּשָׂר בַּעֲבוּר הָרַע וְהַהֶיזֵּק הַמְּרוּבֶּה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִזֶּה אֵלָיו, וְלָזֶה אָסַר אֲכִילַת הַבַּעֲלֵי חַיִּים את החיסרון במרכיבים מסוימים שיש בבשר מן החי השלים ה' לאדם הראשון במה שהוא נתן לו לאכול צמחים שיש בהם זרעים, שלא כמו בעלי החיים שאוכלים עשבים שאין בהם זרעים. לָאָדָם אף שחלק מבעלי החיים מספקים מזון טוב ומתוקן לאדם, אסר ה' על אדם הראשון אכילת בשר לגמרי, מפני שנזקו עלול להיות גדול מתועלתו. . וְתִיקֵּן מָה שֶׁחִסֵּר בָּזֶה מִמְּזוֹנוֹת נְאוֹתִים בְּשֶׁיִּחֵד אֶל הָאָדָם בַּצְּמָחִים מְזוֹנוֹת נְאוֹתִים טוֹבִים, כַּחִטָּה וְהַשְּׂעוֹרָה וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֶרַע שֶׁרָאוּי לְהִזָּרַע וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְּרִי עֵץ זוֹרֵעַ זֶרַע, וְלִשְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים את החיסרון במרכיבים מסוימים שיש בבשר מן החי השלים ה' לאדם הראשון במה שהוא נתן לו לאכול צמחים שיש בהם זרעים, שלא כמו בעלי החיים שאוכלים עשבים שאין בהם זרעים. נָתַן לָהֶם לַאֲכִילָה כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב שֶׁאֵין בּוֹ זֶרַע שֶׁרָאוּי לְהִיזָּרַע, וְזֶה לְהָעִיר עַל הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִין הָאָדָם לְזוּלָתוֹ מִבַּעֲלֵי חַיִּים את החיסרון במרכיבים מסוימים שיש בבשר מן החי השלים ה' לאדם הראשון במה שהוא נתן לו לאכול צמחים שיש בהם זרעים, שלא כמו בעלי החיים שאוכלים עשבים שאין בהם זרעים. .
ההיתר לאכול בעלי חיים מסוימים הוא כורח:
וּכְשֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל... אָסַר לָהֶם קְצָת מקצת. הַבַּעֲלֵי חַיִּים הַמּוֹלִידִים גורמים. עוֹבִי וַעֲכִירוּת בַּנֶּפֶשׁ, וַאֲפִילּוּ מָה שֶׁהִתִּיר מֵהֶם לֹא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע ההיתר לאכול חלק מבעלי החיים הוא רק כדי לתת מענה ליצר הרע, החש כי הוא מתאווה מאד לדבר, אך לאמתו של דבר, אכילת כל בשר מזיקה לנפש. . (ספר העיקרים, מאמר ג פרק טו)
אדם צריך לרחם על כל הברואים, לא לבזות אותם ולא לאבד אותם, ולכן אסור לבזות את האוכל, ועלינו לרחם גם על בעלי חיים שאנו הורגים. עקירת צומח והריגת החי מותרת רק כדי להעלות אותם בדרגה, ממדרגת 'צומח' ו'חי' לחלק מן האדם — ה'מְדַבֵּר'.
צריך לרחם על כל הנבראים כמה שאפשר:
צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחֲמָיו של האדם. פְּרוּשִׂים עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, לֹא יְבַזֵּם יבזה אותם. וְלֹא יְאַבְּדֵם ישחית אותם. . שֶׁהֲרֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה חכמת ה'. הִיא פְרוּשָׂה עַל כָּל הַנִּבְרָאִים דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר. וּמִטַּעַם זֶה הֻזְהַרְנוּ מִבִּזּוּי אוֹכָלִים לא לבזות אוכל. . וְעַל דָּבָר זֶה רָאוּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה חכמת ה'. אֵינָהּ מְבַזָּה שׁוּם נִמְצָא נברא. וְהַכֹּל נַעֲשָׂה מִשָּׁם נברא באמצעות חכמת ה'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהלים קד, כד), כֵּן יִהְיֶה רַחֲמֵי הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו יִתְבָּרַךְ מעשי ה', הנבראים. ... וְעַל דֶּרֶךְ זֶה לֹא יְבַזֶּה בְּשׁוּם נִמְצָא נברא. מִן הַנִּמְצָאִים שֶׁכֻּלָּם בְּחָכְמָה, וְלֹא יַעֲקֹר הַצּוֹמֵחַ אֶלָּא לְצֹרֶךְ, וְלֹא יָמִית הַבַּעַל חַי אֶלָּא לְצֹרֶךְ, וְיִבְרֹר לָהֶם מִיתָה יָפָה בְּסַכִּין בְּדוּקָה לְרַחֵם כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר יבחר את הדרך המהירה והטובה לשחיטה, כדי שגם בשעה שהאדם ממית את בעלי החיים ירחם עליהם ככל יכולתו. .
שימוש במה שנראה אכזרי נועד רק לצורך העלאת הדברים:
זֶה הַכְּלָל: הַחֶמְלָה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁלֹּא לְחַבְּלָם לפגוע בהם. תְּלוּיָה בַּחָכְמָה, זוּלָתִי מלבד. לְהַעֲלוֹתָם מִמַּעֲלָה אֶל מַעֲלָה, מִצּוֹמֵחַ לְחַי כאשר בעל חיים אוכל מן הצומח. , מֵחַי לִמְדַבֵּר כאשר אדם אוכל בעל חיים שֶׁאָז מֻתָּר לַעֲקֹר הַצּוֹמֵחַ וּלְהָמִית הַחַי — לָחוּב עַל מְנָת לְזַכּוֹת. (תומר דבורה, מאמר ג)
התורה התירה אכילת בשר, אך היא מלווה את ההיתר בהערה שההיתר ניתן רק מפני שעדיין לא הגענו למדרגה מוסרית גבוהה. בעתיד נגיע למוסר טהור, ונוסיף על ציווי התורה גם את הציווי המוסרי השכלי ולא נאכל בשר.
אכילת בשר נובעת מרמה מוסרית ירודה:
בְּבוֹא הֶיתֵּר הַתּוֹרָה לַאֲכִילַת בָּשָׂר, אַחֲרֵי קְדוּשַּׁת הַמִּצְוֹת בְּמַתַּן תּוֹרָה, הֶאֱרִיכָה בְּהַצָּעַת הַדְּבָרִים: "וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל יבוא זמן שבו לא יאכל אדם בעלי חיים, מתוך המוסר שיש בו, ולא תתעורר בו תאווה לדבר כלל. בָּשָׂר" (דברים יב, כ). יֵשׁ כָּאן גַּעֲרַת־חָכָם נִסְתֶּרֶת וְהֶעָרָה גְּבוּלִית כאשר התורה התירה לאכול בשר, הוסיפה לכך גערה נסתרת בציינה כי אכילת הבשר נובעת מתאווה. . כְּלוֹמַר, כָּל זְמַן שֶׁמּוּסָרִיוּתְךָ הַפְּנִימִית לֹא תָּקוּץ תמאס. בַּאֲכִילַת בְּשַׂר בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אַתָּה קָץ מִבְּשַׂר אָדָם, שֶׁעַל כֵּן לֹא הוּצְרְכָה תּוֹרָה לִכְתּוֹב עָלָיו אִיסּוּר מְפוֹרָשׁ, שֶׁאֵין הָאָדָם צָרִיךְ אַזְהָרָה עַל מָה שֶׁקָּנָה לוֹ כְּבָר מוּשָּׂג טִבְעִי בָּזֶה התורה אינה צריכה לאסור אכילת בשר אדם, מפני שהדבר ברור לאדם ואינו נמשך אליו כלל. , שֶׁזֶּהוּ כַּמְּפוֹרָשׁ, שֶׁבְּבוֹא הַתּוֹר שֶׁל מַצַּב הַמּוּסָרִי הָאֱנוֹשִׁי לְשַׁקֵּץ בְּשַׂר בַּעֲלֵי חַיִּים, מִפְּנֵי הַגֹּעַל הַמּוּסָרִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, הֲלֹא אָז לֹא תְּאַוֶּה כְּלָל נַפְשְׁךָ לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלֹא תֹּאכַל יבוא זמן שבו לא יאכל אדם בעלי חיים, מתוך המוסר שיש בו, ולא תתעורר בו תאווה לדבר כלל. ...
כשתגיע האנושות למצב מושלם ישתנה יחס בני האדם אל בעלי החיים:
וּבְבוֹא הָאֱנוֹשׁוּת לְמַטְּרַת אָשְׁרָהּ וְחֻפְשָׁהּ הַשָּׁלֵם, בְּבוֹאָהּ עַד מְרוֹם פִּסְגַּת הַהַשְׁלָמָה שֶׁל דַּעַת אֱ־לֹהִים צְרוּפָה, אֶל קְדוּשַּׁת הַחַיִּים הַמְּלֵאִים בְּצִבְיוֹנָם. כאשר תגיע האנושות למצב מושלם, לעתיד לבוא. .. יַכִּיר אָז הָאָדָם אֶת יַחֲשׂוֹ אֶל חֲבֵרָיו בַּיְּצִירָה, בַּעֲלֵי הַחַיִּים כּוּלָּם, אֵיךְ הוּא רָאוּי לִהְיוֹת מִצַּד הַמּוּסָר הַטָּהוֹר שֶׁאֵינֶנּוּ נִזְקָק עוֹד לְוִיתּוּרִים שֶׁל דּוֹחַק, לְצֵירוּף שֶׁל מִדַּת הָרַחֲמִים עִם מִדַּת הַדִּין בְּיַחַשׂ אֵלָיו הַפְּרָטִי, לְוִיתּוּרִים שֶׁלֹּא דִּבְּרָה בָּהֶם תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, כִּי אִם לָלֶכֶת בְּאוֹרַח טוֹב מוּחְלָט. אז יבין האדם ויפנים מוסריות טהורה, ולא יזדקק לוויתורים והיתרים לאכול בעלי חיים, אלא ילך בדרך של טוב מוחלט, ולא ירצה לאכול מהם כלל. (חזון הצמחונות והשלום)
