כל דבר נברא בדבר ה', והדיבור האלוקי הוא המחיה את המזון שאנו אוכלים. מי שמברך על מזונו מעורר את החיות הפנימית שבו, ואילו מי שאוכל בלי ברכה, אף שהוא ניזון מהחיות הפנימית שבמאכל, אין תועלת באכילתו כמו מי שמברך על המזון.
לָכֵן צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, כִּי עַל יְדֵי הַבְּרָכָה גם באכילה של מזון בלי ברכה החיות האלוקית מחיה את האדם האוכל, אלא שיש במזון פחות תועלת לנפש מכפי שהייתה אילו היה מברך. מְעוֹרֵר הַחַיּוּת הברכה מעוררת את החיות האלוקית שבמאכל. ... כִּי כְּשֶׁאוֹכֵל בְּלִי בְּרָכָה, שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר הַחַיּוּת שֶׁבּוֹ, וְכֵן אֲכִילַת... בְּלִי בְּרָכָה, גַּם הִיא תָּזוּן חֵלֶק הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶל הַנֶּפֶשׁ בְּלֹא בְּרָכָה, כְּמוֹ הַתּוֹעֶלֶת שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עִם הַבְּרָכָה גם באכילה של מזון בלי ברכה החיות האלוקית מחיה את האדם האוכל, אלא שיש במזון פחות תועלת לנפש מכפי שהייתה אילו היה מברך. . (ליקוטי תורה, פרשת עקב)
בריאת העולם כולו הייתה בכוח התורה, ולפיכך החיות הפנימית של כל דבר היא התורה. המתבונן בחיות הפנימית של המאכל יוכל לשבוע ממנו, אך מי שרואה רק את החלק הגשמי שבמאכל, לא יוכל לשבוע מאכילתו.
עִיקַּר הַלֶּחֶם וְהַמָּזוֹן הוּא חַיּוּת הַפְּנִימִיּוּת את החיות הפנימית שבמזון. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כְּאָמְרָם: "אֵין לֶחֶם אֶלָּא תּוֹרָה" (מדרש תהילים מא, ז), וְהַכֹּל נִבְרָא בְּכֹחַ הַתּוֹרָה החיות הפנימית של המזון היא התורה, שכן כל העולם נברא בכוח התורה, ולכן התורה היא עיקרו של המזון. , וְחַיּוּת הַכֹּל בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה החיות הפנימית של המזון היא התורה, שכן כל העולם נברא בכוח התורה, ולכן התורה היא עיקרו של המזון. . אֲבָל הַשְּׂבִיעָה תְּלוּיָה בְּהִסְתַּכְּלוּת הָאָדָם... עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה וּמַאֲמִין כִּי הַחַיּוּת הִיא מֵהַתּוֹרָה החיות הפנימית של המזון היא התורה, שכן כל העולם נברא בכוח התורה, ולכן התורה היא עיקרו של המזון. וּמֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְקַבֶּלֶת נַפְשׁוֹ חַיּוּת הַפְּנִימִיּוּת את החיות הפנימית שבמזון. . וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם כאשר תפתח עיניך להתבונן, תוכל לשבוע מהלחם. " (משלי כ, יג). (שפת אמת, בשלח, תרנד)
