התורה אינה מצווה אותנו להסתגף ולהתענות, שכן הצום הוא כמו תרופה למחלה, ואילו אכילה בכוונה לשם שמים היא הדרך הבריאה והנכונה.

וּמִתְּמִימוּת שלֵמות. הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא צִוְּתָה לְהִתְעַנּוֹת בַּשָּׁנָה רַק יוֹם אֶחָד יום הכיפורים. , לְהַרְאוֹת הַכַּוָּונָה בַּמִּצְווֹת, שֶׁהֵן לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית כוונת המצוות היא שאדם יצעד בדרך האמצע ולא בקיצוניות. . לֹא כְּתוֹרַת הָאוּמּוֹת דתות אחרות, שיש בהן ציווי לצום חודש שלם, או ציוויים אחרים שמציבים לפני המאמין דרך קיצונית. שֶׁבָּאוּ לְהִדַּמּוֹת בְּתוֹרָתֵנוּ לחקות את תורת ישראל. . וּכְשֶׁאֲכִילָה הִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם מתוך כוונה להשתמש באנרגיית המזון לעבודת ה' ולמעשים טובים. — טוֹבָה מִן הַתַּעֲנִית. לְפִי שֶׁהַתַּעֲנִית לֹא בָּא אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ רְפוּאָה לְחוֹלִי רוֹב הַתַּאֲוָוה צום הוא תיקון ומרפא לבעיה של תאווה יתרה. , וַאֲכִילַת הָאָדָם לְשֵׁם שָׁמַיִם מתוך כוונה להשתמש באנרגיית המזון לעבודת ה' ולמעשים טובים. צְדָקָה זכות מיוחדת. תֵּחָשֵׁב לוֹ. (ספר מלמד התלמידים, פרשת נצבים)

בכל זמן ובכל פעולה צריך לעבוד את ה', ואפילו בזמן האכילה, שבו האדם עלול לשכוח את ה'. על האדם להקפיד לאכול רק במידה הנחוצה לקיום גופו, ולא כדי למלא את תאוותו.

גם בזמן האכילה על האדם לדבוק בה':

גַּם בְּעֵת הָאֲכִילָה, שֶׁאַתָּה קָרוֹב שֶׁתִּשְׁכָּחֶנּוּ וְתַפְרִיד שִׂכְלְךָ מִדַּעְתּוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה "דָּעֵהוּ" וְהִדָּבֵק בּוֹ גם בזמן האכילה, שבו אדם עלול לשכוח את ה', צריך להמשיך לדבוק בו. , וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן "וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו), יְיַשֵּׁר דְּרָכֶיךָ בְּאָרְחוֹת חַיִּים, הִיא הַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ לָעוֹלָם הַבָּא יכוון את נשמתך לקבל את חלקה בעולם הבא. .

האכילה תהיה לצורך קיום הגוף בלבד ולא לשם תאווה:

וְאִם כֵּן, אֵין רָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיֹּאכַל אֶלָּא לְקִיּוּם הַגּוּף בִּלְבַד. וְאָסוּר לוֹ לְהִמָּשֵׁךְ אַחַר שׁוּם תַּעֲנוּג, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לְהַבְרִיא אֶת גּוּפוֹ וְלִפְקוֹחַ עֵינֵי שִׂכְלוֹ בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ בָּרִיא וְחָזָק נִמְשָׁךְ לִרְצוֹנוֹ וְלִרְצוֹן בּוֹרְאוֹ... וּמִי שֶׁזֹּאת כַּוָּונָתוֹ — "מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב, ז), וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּין אֶת הַתַּכְלִית הַזֶּה — "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהילים מט, יג). (שלחן של ארבע, שער ב)

החיות הרוחנית של המאכלים המותרים באכילה נובעת מ'קליפת נוגה', שיש בה טוב ורע. כאשר האדם משתמש באוכל בדרך נכונה — הוא מגלה את הצד הטוב שבו ומעלה את המאכלים לקדושה ממש.

חיות המאכלים הכשרים באה מקליפת נוגה:

וְנַפְשׁוֹת בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים טְהוֹרִים וּמוּתָּרִים בַּאֲכִילָה, וְקִיּוּם וְחַיּוּת כָּל הַדּוֹמֵם, וְכָל הַצּוֹמֵחַ הַמּוּתָּר בַּאֲכִילָה... נִשְׁפָּע וְנִמְשָׁךְ החיות שלהם נובעת. מִמַּדְרֵגָה הַשֵּׁנִית שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא הצד האחר. , שֶׁהִיא קְלִיפָּה רְבִיעִית הַנִּקְרֵאת קְלִיפַּת נוֹגַהּ... וְהִיא בְּחִינָה מְמוּצַּעַת בֵּין שָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת לְגַמְרֵי וּבֵין בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה כל מה שנובע מקליפת נוגה יכול האדם, על־ידי שימוש נכון, להעלות ולקדש, ולחלופין להוריד לקליפות הטמאות. קליפת נוגה יש בה תערובת של טוב ורע, והיא דרגת ביניים ('ממוצעת') בין הקליפות הטמאות לגמרי, שאין בהן טוב, לבין הקדושה הגלויה, שכולה טוב. וְלָכֵן פְּעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת בְּשָׁלֹשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת... וּפְעָמִים שֶׁהִיא נִכְלֶלֶת וְעוֹלָה בִּבְחִי' וּמַדְרֵגַת הַקְּדוּשָּׁה כל מה שנובע מקליפת נוגה יכול האדם, על־ידי שימוש נכון, להעלות ולקדש, ולחלופין להוריד לקליפות הטמאות. קליפת נוגה יש בה תערובת של טוב ורע, והיא דרגת ביניים ('ממוצעת') בין הקליפות הטמאות לגמרי, שאין בהן טוב, לבין הקדושה הגלויה, שכולה טוב. ...

אכילה כחלק מעבודת ה' מעלה את המאכל לרמת קרבן לה':

כְּגוֹן דֶּרֶךְ מָשָׁל: הָאוֹכֵל בָּשָׂר שָׁמֵן שֶׁל שׁוֹר, וְשׁוֹתֶה יַיִן מְבוּשָּׂם, לְהַרְחִיב דַּעֲתוֹ לַה' וּלְתוֹרָתוֹ לאפשר לעצמו קליטה טובה יותר בלימוד ובקשר עם הקב"ה. , כְּמוֹ שֶׁאָמַר רָבָא: "חַמְרָא וְרֵיחָא וכו' יין ששתיתי וריח בשמים שהרחתי עשו אותי פיקח. " (יומא עו, ב), אוֹ בִּשְׁבִיל או שהוא אוכל כדי. כְּדֵי לְקַיֵּים מִצְוַת עוֹנֶג שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, אֲזַי נִתְבָּרֵר חַיּוּת הַבָּשָׂר וְהַיַּיִן, שֶׁהָיָה נִשְׁפָּע מִקְּלִיפַּת נוֹגַהּ, וְעוֹלָה לַה' כְּעוֹלָה וּכְקְָרְבָּן השימוש הנכון לקדושה מברר ומגלה את הצד הטוב שבנוגה ומעלה את המאכל לקדושה, ממש כקרבן. . (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ז)