כאשר הגוף וצרכיו הם מרכז החיים, אי־אפשר לאהוב את הזולת אהבה נטולת אינטרסים, מפני שלכל אחד גוף נפרד. ואולם אם העיקר בעינינו הוא הנפש האלוקית, הניצוץ האלוקי שבכל אחד מאתנו, אפשר לאהוב את הזולת באמת, מפני שכל הנפשות קשורות זו לזו בשורשן.

הדרך לאהוב את הזולת היא ההכרה במרכזיותה של הנפש האלוקית שבכל אחד:

וְהִנֵּה עַל יְדֵי קִיּוּם הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לִהְיוֹת שיהיה. גּוּפוֹ נִבְזֶה וְנִמְאָס בזוי ומאוס, חסר חשיבות. בְּעֵינָיו, רַק שִׂמְחָתוֹ תִּהְיֶה שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ השמחה בקיומה של נפש אלוקית, שהיא עיקרו של האדם. לְבַדָּהּ, הֲרֵי זוֹ ראיית הנפש ולא הגוף כמרכז האדם. דֶּרֶךְ יְשָׁרָה וְקַלָּה לָבוֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְוַת "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לְכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן כל אחד מישראל, בלי להבחין בין אדם לאדם. .

הגוף נפרד ושונה מאחד לשני, אך הנפשות קשורות זו לזו:

כִּי מֵאַחַר שֶׁגּוּפוֹ נִמְאָס וּמְתוֹעָב אֶצְלוֹ, וְהַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִי יוֹדֵעַ גְּדוּלָּתָן וּמַעֲלָתָן בְּשָׁרְשָׁן וּמְקוֹרָן בֵּאלֹקִים חַיִּים אין לדעת את גדולת הנפש ומעלתה כאשר היא קשורה אל המקור, שהוא א־לוהים. , בְּשֶׁגַּם שֶׁכּוּלָּן מַתְאִימוֹת וְאָב אֶחָד לְכוּלָּנָה, וְלָכֵן נִקְרְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל "אַחִים" מַמָּשׁ, מִצַּד שׁוֹרֶשׁ נַפְשָׁם בַּה' אֶחָד, רַק שֶׁהַגּוּפִים מְחוּלָּקִים ועוד, שכאשר מתבוננים בשורש הנפש, הרי כל נפשות עם ישראל שוות וקשורות זו לזו, ורק הגוף שלתוכו נכנסה הנפש נפרד מן הגוף השני, שלתוכו נכנסה נפש אחרת. . וְלָכֵן הָעוֹשִׂים גּוּפָם עִיקָּר וְנַפְשָׁם טְפֵלָה לפיכך, מי שמעמיד את הגוף במרכז, ופחות את הנפש. אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַהֲבָה וְאַחְוָה אֲמִיתִּית בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא הַתְּלוּיָה בְּדָבָר לְבַדָּהּ אהבה שיש בה אינטרסים. . (תניא, ליקוטי אמרים פרק לב)

אדם מכיר היטב את מגרעותיו, אך אין הוא 'מתרגש' מהם, מפני שהוא אוהב את עצמו. לכן אם חבר מצביע על מגרעותיו, האדם כועס עליו, שכן במעשהו זה החבר מבליט את חסרונותיו ועושה מהם 'עניין'. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מכוונת אותנו לראות את חסרונותיו של האחר כפי שאנו מתייחסים לחסרונותינו שלנו — לא להניח להם לפגום באהבה.

אדם איננו נותן מקום לחסרונות שלו, מאהבת עצמו:

כְּמוֹ שֶׁ"אֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹב לְעַצְמוֹ אדם אוהב את עצמו, ואין הוא יכול לראות בעצמו צד שלילי. " (תלמוד בבלי שבת קיט, א), אֵין הַפֵּירוּשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל חוֹבוֹתָיו חסרונותיו. , אַדְּרַבָּה יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהָבִין הֵיטֵב עַמְקוּת פְּחִיתוּתוֹ יוֹתֵר מֵרְאִיַּית זוּלָתוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי זוּלָתוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא לָעֵינַיִם וְהוּא יִרְאֶה לַלֵּבָב האדם מודע היטב לחסרונותיו מפני שהוא יודע על עצמו מה שאחרים אינם רואים. , אֶלָּא הַכַּוָּונָה שֶׁאֵין הַחוֹב תּוֹפֵס מָקוֹם אֶצְלוֹ כְּלָל לְהִתְפָּעֵל מִזֶּה, וּכְאִילּוּ אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ כְּלָל, כִּי מִפְּנֵי הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הוּא אוֹהֵב מְאֹד אֶת עַצְמוֹ, עַל כָּל פְּשָׁעָיו שֶׁיּוֹדֵעַ בְּדַעֲתוֹ תְּכַסֶּה תסתיר. הָאַהֲבָה...

מדוע כשהזולת מגלה את חסרונותיו של אדם, הוא כועס עליו:

וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה זוּלָתוֹ עַל הַחוֹב שֶׁלּוֹ וְיָבִין אוֹתוֹ יִרְגַּז מְאֹד, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֱמֶת הוּא שאכן יש בו החיסרון הזה. , וְהַיְינוּ לְפִי שֶׁעִיקַּר רוּגְזוֹ אֵינוֹ עַל עֶצֶם הַפְּחִיתוּת שֶׁחֲבֵירוֹ מְדַמֶּה שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ . שֶׁאֱמֶת הוּא שאכן יש בו החיסרון הזה. , רַק עַל שֶׁיְּדִיעַת חֲבֵירוֹ אֶת פְּחִיתוּתוֹ הוּא בִּבְחִינַת יֵשׁ וְהִתְפָּעֲלוּת הכעס אינו מפני שהחבר משקר, אלא מפני שהוא מתפעל מהחיסרון ואינו מתעלם ממנו. . מָה הכעס על החבר נובע מכך שבעיני עצמו אדם מטשטש ומעלים את חסרונותיו, ואילו האחר מבליט אותם ומתייחס אליהם. שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוּא עצמו יוֹדֵעַ . — הָאַהֲבָה מְכַסָּה, וְיִרְגַּז עַל חֲבֵירוֹ עַל הַהִתְגַּלּוּת שֶׁגִּילָּה חֲבֵירוֹ הַחוֹב שֶׁלּוֹ מִתּוֹךְ הֶסְתֵּר וְכִסּוּי הָאַהֲבָה שֶׁהָיְתָה מְכַסָּה עָלָיו וְלֹא הָיָה נִרְאֶה כְּלָל, וְעַתָּה אֵצֶל חֲבֵירוֹ נִרְאֶה לְיֵשׁ וּדְבַר מָה הכעס על החבר נובע מכך שבעיני עצמו אדם מטשטש ומעלים את חסרונותיו, ואילו האחר מבליט אותם ומתייחס אליהם. .

האהבה לחבר צריכה להביא את האדם לא לעשות 'עניין' מחסרונותיו של חברו:

וְזֶהוּ הפירוש של מה שאמר הלל הזקן לגר שרצה ללמוד את התורה כולה על רגל אחת : "מָה הדבר שאתה שונא בקשר לעצמך, שמגלים את החסרונות שלך, אל תעשה לחברך, ואל תגלה את חסרונותיו. שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ" — גִּילּוּי זֶה, "לַחֲבֵרְךָ לֹא תַּעֲשֶׂה" — שֶׁלֹּא תִּרְאֶה חוֹבוֹתָיו וּפְשָׁעָיו... לְיֵשׁ וּדְבַר מָה הדבר שאתה שונא בקשר לעצמך, שמגלים את החסרונות שלך, אל תעשה לחברך, ואל תגלה את חסרונותיו. , אֶלָּא יִהְיֶה תהיה. הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ לוֹ אליו. גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁתְּכַסֶּה עַל הַפְּשָׁעִים, וְלֹא תַּנִּיחַ אוֹתָם מִן הַיְּדִיעָה לָבֹא לְהִתְפָּעֲלוּת בַּמִּידּוֹת שלא תשפיע הכרת החסרונות של הזולת על היחס הרגשי אליו. . וּכְמוֹ, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה תהיה. לָאָדָם רָצוֹן וּתְשׁוּקָה נִפְלָאָה לַחֲבֵירוֹ, מִצַּד הַמְשָׁכָה רַבָּה כשם שכאשר אדם אוהב את חברו מאוד, כל מה שהחבר עושה כנגד האהבה מתבטל ואיננו נחשב. וַעֲצוּמָה הדבר שאתה שונא בקשר לעצמך, שמגלים את החסרונות שלך, אל תעשה לחברך, ואל תגלה את חסרונותיו. שֶׁמֵּעַצְמִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אליו. אֵלָיו, כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לוֹ אליו. רָעוֹת הִיפּוּךְ אַהֲבָתוֹ לֹא יִהְיוּ תּוֹפְסִים מָקוֹם כְּלָל וּבְטֵילִים נֶגֶד הָאַהֲבָה רַבָּה כשם שכאשר אדם אוהב את חברו מאוד, כל מה שהחבר עושה כנגד האהבה מתבטל ואיננו נחשב. . (דרך מצוותיך כח, א)