הציווי "ואהבת לרעך כמוך" דורש מן האדם לדאוג לשלומו ולטובתו של הזולת כשם שהוא דואג לעצמו, ואף לאחל לחברו עוד יותר ממה שיש לו.

הציווי לאהוב "כמוך" יש בו משום הגזמה, והכוונה היא לרצות שיהיה לחבר טוב:

וְטַעַם הסבר המילה "כמוך" שבפסוק. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ — הַפְלָגָה הגזמה. , כִּי לֹא יְקַבֵּל לֵב הָאָדָם שֶׁיֶּאֱהוֹב אֶת חֲבֵירוֹ כְּאַהֲבָתוֹ אֶת נַפְשׁוֹ עצמו. , וְעוֹד שֶׁכְּבָר בָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד: "חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵירְךָ אדם צריך לבחור בחיים, גם אם המחיר יהיה שלא יוכל להציל את חברו. " (תלמוד בבלי, בבא מציעא סב, א). אֶלָּא מִצְוַת הַתּוֹרָה שֶׁיֹּאהַב חֲבֵירוֹ בְּכָל עִנְיָן, כַּאֲשֶׁר יֹאהַב אֶת נַפְשׁוֹ עצמו. בְּכָל הַטּוֹב הציווי לאהוב את החבר הוא לדאוג לו לכל טוב, כפי שהאדם דואג לעצמו. .

הציווי לאהוב את החבר בכול הוא ציווי כנגד הקנאה:

וְיִתָּכֵן, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא אָמַר "וְאָהַבְתָּ אֶת רֵעֲךָ כָּמוֹךָ", וְהִשְׁוָה אוֹתָם בְּמִלַּת "לְרֵעֲךָ"..., שֶׁיִּהְיֶה פֵּירוּשׁוֹ: לְהַשְׁווֹת אַהֲבַת שְׁנֵיהֶם בְּדַעֲתוֹ התורה איננה מצווה לאהוב "את" רעך, אלא "לרעך", שמשמעו שיביט בזולת במבט שווה לעצמו. . כִּי פְּעָמִים שֶׁיֹּאהַב אָדָם אֶת רֵעֵהוּ בִּדְבָרִים יְדוּעִים לפעמים אדם אוהב את חברו ורוצה בטובתו רק בתחומים מסוימים. , לְהֵטִיבוֹ בְּעוֹשֶׁר וְלֹא בְּחָכְמָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם יִהְיֶה אוֹהֲבוֹ בַּכֹּל, יַחְפּוֹץ ירצה. שֶׁיִּזְכֶּה רֵעֵהוּ הָאָהוּב לוֹ בְּעוֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד וּבְדַעַת וּבְחָכְמָה, וְלֹא שֶׁיִּשְׁוֶה אֵלָיו, אֲבָל אלא. יִהְיֶה חָפֵץ בְּלִבּוֹ לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה הוּא יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל טוֹבָה המצווה היא לרצות לא רק שיהיה לחברו טוב כמוהו, אלא יותר ממנו. . וִיצַוֶּוה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא תִּהְיֶה פְּחִיתוּת הַקִּנְאָה הַזֹּאת בְּלִבּוֹ, אֲבָל אלא. יֹאהַב בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה לַחֲבֵירוֹ, כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה לְנַפְשׁוֹ, וְלֹא יִתֵּן שִׁיעוּרִים בָּאַהֲבָה הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בא לבטל את רגש הקנאה של אדם בזולת, וכפי שלעצמו אדם מצפה לשפע רב, כך ירצה שחברו יקבל בלי גבול. . (רמב"ן על התורה, ויקרא יט, יח)

החיבור השלם בין שני אנשים בא לידי ביטוי בכריתת ברית ביניהם. משמעות הברית היא שהשניים אינם נפרדים זה מזה, ומסייעים בכל דבר זה לזה, עד שהאחד אינו מרגיש נפרד מחברו. וכך התורה מצווה לאהוב את החבר, ולהרגיש שהוא איננו "זולת", אלא חלק בלתי נפרד מעצמנו.

שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים כּוֹרְתֵי הַבְּרִית יִהְיוּ כְּגוּף אֶחָד בִּהְיוֹתָם בַּחַיִּים, וְלֹא יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם רַק הַמָּוֶות. וּמִזֶּה יִתְחַיֵּיב, כִּי כַּאֲשֶׁר יַרְגִּישׁ הָאֶחָד אֵיזֶה נֵזֶק אוֹ צַעַר בָּא עַל חֲבֵירוֹ בַּעַל בְּרִיתוֹ, שֶׁיַּכְנִיס עַצְמוֹ בְּדוֹחַק גם כאשר הדבר קשה. לְהַצִּילוֹ, כְּמוֹ שֶׁיַּכְנִיס עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה בְּעַד עַצְמוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא יַכְחִיד יסתיר. מִמֶּנּוּ דָּבָר מִמָּה שֶׁיֵּדַע אוֹ יַרְגִּישׁ שֶׁחוֹשְׁבִים לְהָרַע אֵלָיו, אוֹ שֶׁחָשְׁבוּ עָלָיו אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה רָעָה, וְכֵן יְגַלֶּה לוֹ סוֹדוֹתָיו וּמַצְפּוּנֵי נסתרות. לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁיְּגַלֶּה אוֹתָם לְעַצְמוֹ, כִּי אֵין הֶחָבֵר זוּלַת עַצְמוֹ דבר נפרד ממנו עצמו. , וְרָאוּי לוֹ שֶׁיֹּאהַב אוֹתוֹ כְּאַהֲבָתוֹ לְעַצְמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח), כְּלוֹמַר: כְּמוֹ שֶׁאַהֲבָתְךָ אֶת עַצְמְךָ אֵין בָּהּ זוּלָתִיּוּת תחושה של מציאות נפרדת ואחרת, שכן זה האדם עצמו. כָּךְ אַהֲבָתְךָ אֶת חֲבֵירְךָ לֹא תַּחְשׁוֹב שֶׁהוּא דָּבָר זוּלָתְךָ מציאות אחרת שאינה חלק ממך. , שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאַהֲבָה הַגְּמוּרָה שֶׁיִּתְאַחֵד הָאוֹהֵב עִם הָאָהוּב. וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי אַהֲבָה בְּגִימַטְרִיָּא עוֹלָה לְאֶחָד הערך המספרי של אותיות 'אהבה' (13), זהה לערך המספרי של המילה 'אחד'. , כִּי אֵין הָאָהוּב זוּלַת עַצְמוֹ דבר נפרד ממנו עצמו. כְּלָל. (ספר העיקרים, מאמר ד פרק מה)