כאשר האדם זוכר את עצם יהדותו והקשר הפנימי שלו לה', אין הוא נופל לייאוש. לפעמים ה' מסתיר את פניו והאדם נוטה להתייאש, אך זה ניסיון שבא לבחון את נקודת היהדות של האדם.

עִיקַּר נִסָּיוֹן הניסיון העיקרי. הוּא, שֶׁתִּישָּׁאֵר תָּמִיד נְקוּדַּת יַהֲדוּת שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְחַזֵּק בָּהּ שבאמצעותה יוכלו לגבור על כל ייאוש. בְּעֵת נְפִילָה. בְּעֵת שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ אָמַר לאחר חטא העגל. : "מִי לַה' אֵלָי!" (שמות לב, כו) נֶאֶסְפוּ אֵלָיו בְּנֵי לֵוִי. הֲלֹא גַּם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים הרי היו כאלה שאינם משבט לוי, וגם הם התנגדו למעשה העגל, ומדוע לא נאספו אל משה? , אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לִידֵי יֵאוּשׁ בִּרְאוֹתָם הַהַסְתָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, שֶׁהָיָה אָז הַסְתָּרַת פָּנִים. וְכָל זֶה הָיָה בִּכְדֵי שֶׁיִּתְגַּבְּרוּ עַל הַהֶסְתֵּר מעוצמת הסתרת פניו של הקב"ה, הם נואשו. ומטרת ההסתרה הייתה לעורר בהם את הנקודה הפנימית. . (אמרי אמת, פרשת בהעלותך)