לפעמים הייאוש מחלחל אל האדם מפני שאין הוא מאמין בכוחה של התשובה. לדברי הנביא, כל עוד אדם חי הוא יכול לחזור בתשובה, ולפיכך אין מקום לייאוש בשל חטאי האדם.

"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו. נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה" (איכה ג, לט–מ). כִּי עַל הָאָדָם הַחַי הַיָּחִיד יְדַבֵּר, שֶׁאֵין לוֹ עַל מָה לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְרָעֵם עַל חֲטָאָיו, לוֹמַר כִּי כֵּיוָן שֶׁחָטָא שׁוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה וְלֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג נִקָּיוֹן הפסוק פונה לאדם שחש ייאוש בעקבות מעשיו ודרכו הרעה, ומרגיש כי אין לו תקנה. , כִּי הֲלוֹא בִּהְיוֹתוֹ חַי אֵין לוֹ לְהִתְיָיאֵשׁ מִזֶּה, כִּי הַיֵּאוּשׁ לֹא יִצְדַּק אֶלָּא כְּשֶׁמֵּת בְּעַוָּותָתוֹ, אֲבָל בְּעוֹדֶנּוּ חַי, הִנֵּה כָּל שָׁעָה וְרֶגַע יוּכַל לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ, בְּמָה שֶׁהוּא דָּבָר כּוֹלֵל לְכוּלָּנוּ, שֶׁ"נַּחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'". כִּי "שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים כל עוד האדם חי שערי תשובה פתוחים בפניו והוא יכול לעשות תשובה. " (דברים רבה ב, יב), וְאָנוּ חַיָּיבִים לִישָּׂא הַלֵּב שֶׁלָּנוּ אֶל כַּפַּיִם, שֶׁיִּהְיֶה נָתוּן וּמָסוּר בְּיָדֵנוּ, לְהַטּוֹתוֹ אֶל דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, הַמְּכוּוֶּנֶת אֵלָיו, יִתְבָּרַךְ, הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם חובתנו לקחת את גורלנו בידינו, ולכוון את מעשינו לרצון ה'. . (בינה לעיתים דרוש סא)

אין ייאוש כלל בעולם. ככל שיהיה האדם נחות במצבו הרוחני - תמיד יש לו תקווה.

וְהַכְּלָל, כִּי אָסוּר לְיָיאֵשׁ עַצְמוֹ. כִּי אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמוֹד תורה. כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמוֹד תורה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן, גַּם בְּעֵת פְּשִׁיטוּתוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּיִרְאַת ה' וּבַעֲבוֹדָה פְּשׁוּטָה לְפִי בְּחִינָתוֹ כל אחד צריך לשאוף לעבוד ה' לפי יכולותיו. ... וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם רַחְמָנָא לִיצְּלַן ה' יצילנו. , אֲפִילּוּ אִם מוּנָּח בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת רַחְמָנָא לִיצְּלַן ה' יצילנו. , אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָיאֵשׁ עַצְמוֹ יְיָאש את עצמו. ... וְהָעִיקָּר, לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מָה שֶׁאֶפְשָׁר, כִּי אֵין שׁוּם יֵיאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וְאֵיךְ שֶׁהוּא, אֲפִילּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחְמָנָא לִיצְּלַן ה' יצילנו. , מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמָה שֶׁהוּא, עֲדַיִין יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזוֹר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ אדם צריך לזכור כל הזמן שאין מקום לייאוש כלל, ומחשבה זו תחזק אותו שיש לו תקווה ועדיין הוא יכול לשוב ולחזור לה'. . (ליקוטי מוהר"ן תניינא, עח)

עם ישראל נבנה דווקא לאחר שהכול התייאשו מהסיכוי שיהיה בן לאברהם אבינו ושרה אמנו, ואז נולד יצחק שממנו יצא עם ישראל. הדבר מלמד אותנו להאמין שאין להתייאש כלל.

וְכָל בִּנְיַן אוּמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית המקור להתהוות עם ישראל. הָיָה אַחַר הַיֵּיאוּשׁ הַגָּמוּר, שֶׁ"אַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים" (בראשית יח, יא) וּ"מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה, כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו" (שם כא, ז), שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעַת אָדָם עוֹד לְהַאֲמִין זֶה דווקא לאחר שהתייאשו הכול מן האפשרות ששרה תלד בן, בהיותם כבר זקנים מאוד (אברהם בן 99 ושרה בת 90). . וַאֲפִילּוּ אַחַר הַבְטָחַת הַמַּלְאָךְ, וְשָׂרָה הַצַּדֶּקֶת יָדְעָה וְהֶאֱמִינָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יָכוֹל, וְעִם כָּל זֶה דווקא לאחר שהתייאשו הכול מן האפשרות ששרה תלד בן, בהיותם כבר זקנים מאוד (אברהם בן 99 ושרה בת 90). צָחֲקָה בְּקִרְבָּהּ, שֶׁהָיָה רָחוֹק אֶצְלָהּ לְהַאֲמִין זֶה דווקא לאחר שהתייאשו הכול מן האפשרות ששרה תלד בן, בהיותם כבר זקנים מאוד (אברהם בן 99 ושרה בת 90). בְּיוֹדְעָהּ זִקְנַת אַבְרָהָם... וְכֵן זִקְנָתָהּ, וְאִם הָיָה רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְפָקְדָם הָיָה פּוֹקְדָם מִקּוֹדֶם, שֶׁלְּמַעֵט בַּנֵּס עָדִיף, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה נֵס בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ גם לאחר שקיבלה הבטחה מפורשת מהמלאך שהיא עתידה ללדת, היה קשה לשרה להאמין, שכן חשבה שאם ה' היה רוצה, היה פוקד אותה מוקדם יותר, כדי שלא ליצור נס 'מיותר'. . אֲבָל בֶּאֱמֶת מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת, שֶׁיִּהְיֶה בִּנְיַן הָאוּמָּה דַּוְקָא אַחַר הַיֵּיאוּשׁ הַגָּמוּר, שֶׁלֹּא הֶאֱמִין שׁוּם אָדָם וַאֲפִילּוּ שָׂרָה שֶׁתִּיפָּקֵד עוֹד, כִּי זֶה דווקא לאחר שהתייאשו הכול מן האפשרות ששרה תלד בן, בהיותם כבר זקנים מאוד (אברהם בן 99 ושרה בת 90). כָּל הָאָדָם הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהַאֲמִין שֶׁאֵין לְהִתְיָיאֵשׁ כְּלָל, שֶׁלְּעוֹלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזוֹר וְ"הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר"(שם יח, יד), וְאֵין לַחְקוֹר בַּחֲקִירוֹת לָמָּה עָשָׂה ה' כָּכָה דווקא כך רצה הקב"ה, שייווצר עם ישראל מתוך מקום של ייאוש מוחלט, שאחריו יגיע הנס, כדי ללמד שאל לאדם להתייאש בשום מצב כלל, וכוחו של ה' אינו מוגבל, גם כשאיננו מבינים מדוע הנסיבות הן כאלה. . (דברי סופרים אות טז)