לכל דבר יש כוונה מיוחדת, וכאשר מכוונים כראוי אפשר להשיג דבר זה. ואולם, יש כוונה כללית, שמאפשרת לשבור את כל המנעולים ולהגיע לכל הדברים, וזוהי שבירת הלב, שמאפשרת לאדם להגיע לדבקות בה'.

עִיקַּר הַכַּוָּונָה הִיא שְׁבִירַת הַלֵּב, בְּהַכְנָעָה וּדְבֵקוּת לַה' יִתְבָּרַךְ. מָשָׁל עַל זֶה הָעִנְיָן, שֶׁיֵּשׁ לְכָל מַסְגֵּר מַפְתֵּחַ שֶׁפּוֹתֵחַ בְּכִיוּוּן, וּלְפִי הַמַּסְגֵּר כֵּן מְכֻוָּון הַמַּפְתֵּחַ. וְיֵשׁ גַּנָּבִים שֶׁפּוֹתְחִים בְּלִי מַפְתֵּחַ, דְּהַיְינוּ שֶׁשּׁוֹבְרִים הַמַּסְגֵּר. כֵּן הָעִנְיָן, יֵשׁ לְכָל דָּבָר נֶעְלָם מַפְתֵּחַ, וְהִיא הַכַּוָּנָה הַמְּכֻוֶּונֶת לְאוֹתוֹ דָּבָר. אֲבָל עִיקַּר הַמַּפְתֵּחַ הוּא לִהְיוֹת כַּגַּנָּב שֶׁשּׁוֹבֵר הַכֹּל, דְּהַיְינוּ לִשְׁבּוֹר הַלֵּב הֵיטֵב בְּהַכְנָעָה גְּדוֹלָה, וְיוּשְׁבַּר הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל לְמַעְלָה שֶׁעַל יָדוֹ הוּא הַהֶסְגֵּר לָאָדָם לכל מנעול יש מפתח, הבנוי על־פי המנעול, אך יש גנבים ששוברים את המנעול. וכך לכל עניין יש כוונה מיוחדת, המותאמת לאותו הדבר, אך שבירת הלב מועילה לפרוץ את המחיצה בין האדם לה'. . (כתר שם טוב, אות רמג)

יש יתרון לתפילה בשמחה על תפילה מתוך עצבות ובכי. ה' מקבל את שתי התפילות, אך בעוד הוא נותן למי שבוכה את מה שהוא צריך בלבד, למי שמתפלל מתוך שמחה — הוא נותן בהרחבה גדולה.

הַתְּפִילָּה שֶׁהוּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, בְּוַדַּאי הִיא יוֹתֵר מְקוּבֶּלֶת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹתֵר מֵהַתְּפִילָּה שֶׁהוּא בְּעַצְבוּת בִּבְכִיָּה. וּמָשָׁל עַל זֶה, כְּשֶׁעָנִי שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט. אֲבָל כְּשֶׁהַשַּׂר מְסַדֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁבַח הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה וּמִתּוֹךְ זֶה מְבַקֵּשׁ גַּם בַּקָּשָׁתוֹ, אָז נוֹתֵן לוֹ הַמֶּלֶךְ בַּקָּשָׁה מְרוּבָּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִים לַשְּׂרָרוֹת כאשר אדם מתפלל בעצבות ובכי ה' ממלא את בקשתו, כפי שמלך נותן לעני שמתחנן לפניו. ואולם, אם תפילת האדם היא בשמחה, ה' נותן לו בהרחבה גדולה, כפי שהמלך נותן לשר שבא לבקש בקשה. . (צוואת הריב"ש, קז)

כדי להתפלל כראוי, לומר כל מילה ולחשוב על משמעותה, יש להקדיש זמן מספיק לתפילה ולא למהר.

כְּשֶׁיִּשְׁהֶה אָדָם בִּתְפִילָּתוֹ שִׁיעוּר לֹא מְעַט מֵהַזְּמַן, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לוֹמַר שְׁאֵלָה שְׁאֵלָה לְבַדָּהּ לְאַט יוּכַל לְכַוֵּין כאשר אדם מקדיש זמן מספיק לתפילה, הוא יכול להתכוון כראוי, אך אם אין לו זמן או שהוא מתפלל במהירות, אין הוא יכול לכוון. , אַךְ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ זְמַן כַּשִּׁיעוּר הַזֶּה אוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמָתוּן אֶלָּא בְּחִפָּזוֹן לֹא יוּכַל לְכַוֵּין כאשר אדם מקדיש זמן מספיק לתפילה, הוא יכול להתכוון כראוי, אך אם אין לו זמן או שהוא מתפלל במהירות, אין הוא יכול לכוון. . (דרך חיים עמ' מט)