אף על פי שמותר לעסוק בתורה 'שלא לשמה' — לשם מטרות נוספות, יש מעלה למי שלומד את התורה 'לשמה' — בלי לערב בלימוד שום רווח צדדי. עם זה, העונג שיש לאדם בלימוד איננו פוגם במעלת הלימוד הגבוהה, ומי שמתענג בשעת הלימוד איננו נחשב כאילו הוא לומד 'שלא לשמה', שכן השמחה בלימוד מביאה לדבקות בתורה, וזה עיקר מצוות לימוד תורה.

שָׁמַעְתִּי קְצָת בְּנֵי אָדָם טוֹעִים מִדֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל בְּעִנְיַן לִמּוּד תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְאָמְרוּ: כִּי הַלּוֹמֵד וּמְחַדֵּשׁ חִידּוּשִׁים וְשָׂמֵחַ וּמִתְעַנֵּג בְּלִמּוּדוֹ אֵין זֶה לִמּוּד הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ 'לִשְׁמָהּ' לימוד בלי סיבה חיצונית. כְּמוֹ אִם הָיָה לוֹמֵד בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁאֵין לוֹ מֵהַלִּמּוּד שׁוּם תַּעֲנוּג וְהוּא רַק לְשֵׁם מִצְוָה מי שלומד רק לשם התענוג שיש לו בלימוד ולא לשם מצוות הלימוד, הרי זה לימוד במדרגה פחותה, אך אם הוא לומד לשם מצווה וגם נהנה, הרי שגם התענוג הוא מצווה. , אֲבָל הַלּוֹמֵד וּמִתְעַנֵּג בְּלִמּוּדוֹ הֲרֵי מִתְעָרֵב בְּלִמּוּדוֹ גַּם הֲנָאַת עַצְמוֹ יש הטועים וטוענים, כי אדם שנהנה מלימוד התורה אין זו 'תורה לשמה', כמו לימוד שאין בו הנאה אישית כלל. . וּבֶאֱמֶת זֶה טָעוּת מְפוּרְסָם. וְאַדְרַבָּא, כִּי זֶה הִיא עִקַּר מִצְוַת לִמּוּד הַתּוֹרָה, לִהְיוֹת שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ וּמִתְעַנֵּג בְּלִמּוּדוֹ, וְאָז דִּבְרֵי תּוֹרָה נִבְלָעִים בְּדָמוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה הוּא נַעֲשֶׂה דָּבוּק לַתּוֹרָה לימוד תורה מתוך תענוג, מביא לדבקות וחיבור פנימי לתורה, והרי זו מטרת הלימוד. ... וּמַסְכִּים אֲנִי, שֶׁהַלּוֹמֵד לֹא לְשֵׁם מִצְוַת הַלִּמּוּד, רַק מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּעֲנוּג בְּלִמּוּדוֹ הֲרֵי זֶה נִקְרָא לִמּוּד 'שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ'... אֲבָל לוֹמֵד לְשֵׁם מִצְוָה מי שלומד רק לשם התענוג שיש לו בלימוד ולא לשם מצוות הלימוד, הרי זה לימוד במדרגה פחותה, אך אם הוא לומד לשם מצווה וגם נהנה, הרי שגם התענוג הוא מצווה. וּמִתְעַנֵּג בְּלִמּוּדוֹ, הֲרֵי זֶה לִמּוּד 'לִשְׁמָהּ' לימוד בלי סיבה חיצונית. , וְכוּלּוֹ קוֹדֶשׁ, כִּי גַּם הַתַּעֲנוּג מִצְוָה מי שלומד רק לשם התענוג שיש לו בלימוד ולא לשם מצוות הלימוד, הרי זה לימוד במדרגה פחותה, אך אם הוא לומד לשם מצווה וגם נהנה, הרי שגם התענוג הוא מצווה. . (אגלי טל, הקדמה)

לפני שאדם מתחיל ללמוד עליו להתכוון ולחשוב אפילו לזמן מועט על יראת ה'. היראה דומה למחסן, שלתוכו אפשר להכניס את התבואה של התורה. אם אדם אינו מכין את המחסן תחילה, והוא לומד בלי הקדמה של יראה, התורה שהוא לומד הולכת לאיבוד.

התורה דורשת הכנת כלים שיוכלו להכילה:

אָמְנָם וַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין צָרִיךְ לְעִנְיַן עֵסֶק הַתּוֹרָה שׁוּם טוֹהַר הַמַּחֲשָׁבָה וְיִרְאַת ה', חָלִילָה, שֶׁהֲרֵי מִשְׁנָה שְׁלֵימָה שָׁנִינוּ "אִם אֵין יִרְאָה אֵין חָכְמָה" (משנה, אבות ג, יז)... שֶׁיִּרְאַת ה' הִיא הָאוֹצָר מקום אחסון. לְחָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁעַל יָדָהּ תִּתְקַיֵּים אֵצֶל הָאָדָם, וְאִם לֹא הֵכִין לוֹ הָאָדָם תְּחִלָּה אוֹצַר הַיִּרְאָה, הֲרֵי רֹב תְּבוּאוֹת הַתּוֹרָה כְּמוּנָּח עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לְמִרְמַס רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֵינָהּ מִתְקַיֶּימֶת אֶצְלוֹ כְּלָל ודאי שיש צורך ביראת ה' כהקדמה ללימוד התורה, ובזכותה מתקיים הלימוד, שאם לא קודמת היראה ללימוד הרי האדם כמי שיש לו הרבה תבואות, אך אין לו מחסן להכניס אליו את התבואה, ובעלי החיים ירמסו אותה. .

לפני התחלת הלימוד צריך לכוון להידבק בה':

בְּכָל עֵת שֶׁיָּכִין יתכונן. הָאָדָם עַצְמוֹ לִלְמוֹד, רָאוּי לוֹ לְהִתְיַישֵּׁב קוֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל, עַל כָּל פָּנִים זְמַן מוּעָט בְּיִרְאַת ה' טְהוֹרָה בְּטָהֳרַת הַלֵּב יתבונן לפחות זמן קצר ביראת השם ויטהר את לבו. , לְהִתְוַדּוֹת עַל חַטָּאתוֹ מֵעוֹמֶק הַלֵּב יתבונן לפחות זמן קצר ביראת השם ויטהר את לבו. , כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתוֹ קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה, וִיכַוֵּין לְהִתְדַּבֵּק בְּלִימּוּדוֹ בּוֹ בַּתּוֹרָה בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַיְינוּ לְהִתְדַּבֵּק בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִדְבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, וּבָזֶה הוּא דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ כִּבְיָכוֹל, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ וּרְצוֹנוֹ אֶחָד יתכוון לדבוק בה' באמצעות למוד התורה, שהרי הקב"ה וחכמתו שבתורה הם דבר אחד. . (נפש החיים, שער ד פרק ה-ז)

דווקא כאשר אדם מתאמץ ללמוד תורה הוא דבק בה לגמרי. מי שלומד מתוך טורח, יגיעה וייסורים, זוכה שהתורה מתקיימת בו ומלמדת אותו את דרכיה.

"בַּתְּחִלָּה נִקְרֵאת תּוֹרַת ה', וּמִשֶּׁעָמַל בָּהּ נִקְרֵאת תּוֹרָתוֹ" (רש"י לתהלים א, ב). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ "נִקְרֵאת תּוֹרָתוֹ" — שֶׁתּוֹרֵהוּ וּתְלַמְּדֵהוּ, וְהַיְנוּ כלומר. שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁתָּבוֹא אֵלָיו מִתּוֹךְ הֶעָמָל וְהַטּוֹרַח וְהַיְּגִיעָה תִּהְיֶה לוֹ קִנְיָן חָזָק וְיִתְדַּבֵּק בָּהּ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁהַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ תְּלַמֵּד אוֹתוֹ כָּל דְּרָכֶיהָ. לֹא כֵן אִם הוּא לוֹמֵד בְּלִי יְגִיעָה, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ כְּלוּם הפסוק קורא לתורה בתחילה תורת ה' ולאחר מכן תורתו של האדם. ופירוש הדבר, שלאחר שהאדם עמל ומתייגע בתורה היא מלמדת אותו את כל דרכיה, ואם אין הוא מתייגע בתורה, לא נשאר לו כלום מן הלימוד. . וְזֶה אָמְרָם שאמרו חז"ל. זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַפָּסוּק: "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" (קהלת ב, ט) — "הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף בכעס ובקושי, מתוך יגיעה. נִתְקַיְּמָה בִּי" (מדרש זוטא קהלת ב, ט), הַיְנוּ כלומר. מִתּוֹךְ הַטּוֹרַח וְהַיְּגִיעָה וְהַיִּסּוּרִין. (אהל תורה, פרשת וזאת הברכה)

על לומד התורה לזכור כי ככל שילמד ויבין, יש רבדים עמוקים שאותם אינו מבין. לפיכך גם מי שמבין את הפשט בלבד, ולומד מתוך כוונה שיש כאן עומק, ואפילו מי שאיננו מבין כלל את מה שהוא קורא, יש לו שכר טוב על לימוד התורה, בתנאי שהוא כל הזמן משתדל להוסיף בלימוד ובהבנה.

כַּאֲשֶׁר יָבֹא הָאָדָם לִלְמוֹד תּוֹרָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כַּוָּונָתוֹ שֶׁהוּא לוֹמֵד הָעִנְיָן הַהוּא בְּמָה שֶׁהֵם דְּבָרִים אֱלוֹקִיִּים, שֶׁנֶּעֱלָם מִמֶּנּוּ עוֹצֶם פְּנִימִיּוּת בעת הלימוד על האדם לחשוב שיש בתורה עומק אלוקי הנסתר ממנו. , וּבַדָּבָר הַזֶּה יִיטַב בְּכָל הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵא מִפִּיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשּׁוֹר פַּר על פי תהלים סט, לב. ומשמעו, שהלימוד טוב יותר מקרבנות. . וְעִם הֱיוֹת שֶׁהוּא לֹא יַשְׂכִּיל בָּהּ כִּי אִם פְּשָׁטִיּוּת הַסִּיפּוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זֶה אֲפִילּוּ מִי שֶׁלֹּא יָבִין כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּלָּשׁוֹן בְּבֵאוּרוֹ אֶלָּא הוּא מִתְעַסֵּק בִּקְרִיאָה לְבַד, גַּם יֵשׁ לוֹ שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלוֹ גם אם יבין רק את הסיפור ברובד הפשטני ביותר, ואפילו הוא קורא ואינו מבין כלל, הוא מקבל על כך שכר. , וְעַל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נֶאֱמַר "וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהלים א, ב), וְדָרְשׁוּ: וּבַתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא וּבְתוֹרָתוֹ, פֵּירוּשׁ כְּפִי שִׁיעוּר יְדִיעָתוֹ, כִּי גַּם מִי שֶׁלֹּא יֵדַע לְחַבֵּר הַתֵּיבוֹת גַּם הוּא אִם יַעֲסוֹק בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעוּלָּתוֹ לְפָנָיו, וּבִתְנַאי שֶׁיּוֹסִיף לְעוֹלָם מי שיוסיף בלימוד על פי יכולותיו השכליות, מגיע לו שכר על לימודו, אפילו אם איננו מבין כלל. . (שני לוחות הברית, בית אחרון)

כשם שיש מי שמוציאים כסף רב כדי לטייל ולבקר במקומות רבים, ולהתפאר שביקרו גם שם, כך ראוי לאדם לערוך היכרות שטחית לפחות עם ספרי הקודש, כדי שכל ספר קדוש שנכתב לא יהיה זר לו, והוא יוכל לומר שאת הספר הזה הוא מכיר. בעולם הבא מזכירים לאדם את כל מה שהוא למד בעולם הזה, וכך יוכל לומר שהוא היה בכל מקום.

רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר וְיֵלֵךְ בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְלִלְמֹד כּוּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָקוֹם על אף שהלומד הרבה ספרים לא יוכל להעמיק בכולם, ראוי לעבור על הספרים כדי לדעת מה יש בכל ספר. . כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהוֹלְכִים וְעוֹבְרִים בִּמְדִינוֹת וּמוֹצִיאִים הוֹצָאוֹת רַבּוֹת עַל זֶה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אַחַר כֵּן לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר שֶׁהָיָה בִּמְדִינוֹת, כְּמוֹ שֶׁדֶּרֶךְ הַשָּׂרִים לְהִתְפָּאֵר וְלוֹמַר: 'הָיִיתִי בְּוַרְשָׁא' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. כְּמוֹ כֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כשם שיש עשירים שמתפארים שהיו בכל מיני מקומות, כך ראוי לנו לבוא לעולם הבא כאשר היינו בכל הספרים הקדושים, ואף אם אדם איננו זוכר את מה שהוא למד, הרי בעולם הבא יזכירו לו כל מה שלמד. בְּכָל מְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְפָּאֵר בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהָיָה בְּכָל מָקוֹם על אף שהלומד הרבה ספרים לא יוכל להעמיק בכולם, ראוי לעבור על הספרים כדי לדעת מה יש בכל ספר. , דְּהַיְינוּ בְּכָל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה, וְלֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא מַזְכִּירִים אוֹתוֹ כָּל מָה שֶׁלָּמַד בָּעוֹלָם הַזֶּה כשם שיש עשירים שמתפארים שהיו בכל מיני מקומות, כך ראוי לנו לבוא לעולם הבא כאשר היינו בכל הספרים הקדושים, ואף אם אדם איננו זוכר את מה שהוא למד, הרי בעולם הבא יזכירו לו כל מה שלמד. . (שיחות הר"ן, אות כח)