ה' נתן לנו תורה כדי לאחד את נפשנו עם קדושתו על־ידי העיסוק בה. אם לומדים את התורה רק למען תועלת גשמית, ולא מתוך כוונה לדבוק בה' ושאורו ישרה בעולם, הרי שהארץ נשארת בלי קדושה, וזה הגורם לחורבנה, כפי שאמרו חכמים שהארץ חרבה כאשר "לא ברכו בתורה תחילה" (תלמוד בבלי, בבא מציעא פה, ב)
לימוד התורה — כדי לדבוק בה':
כַּוָּונָתוֹ יִתְבָּרַךְ מֵעוֹלָם מאז ומתמיד. הָיְתָה שֶׁנִּהְיֶה עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַצֵּם תתאחד. נִשְׁמָתֵנוּ בְּעַצְמוּת וְרוּחָנִיּוּת וּקְדוּשַּׁת מְקוֹר מוֹצָא הַתּוֹרָה. וְלָכֵן נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרַת אֱמֶת לְיִשְׂרָאֵל בְּמַתָּנָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכֵּחַ מֵאִתָּנוּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְדַּבֵּק נִשְׁמָתֵנוּ וְגוּפֵנוּ בְּרמ"ח אֵבָרִים וְשס"ה גִּידִין בְּרמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה וְשס"ה לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה 248 איברים שיש לאדם ו־365 גידים וכך גם בחלקי הנפש הרוחניים, וכנגדם יש 248 מצוות עשה ו־365 מצוות לא תעשה. . וְאִם הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה עַל הַכַּוָּנָה הַזֹּאת הָיוּ הֵמָּה מֶרְכָּבָה וְהֵיכָל לִשְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ בְּקִרְבָּם כִּי הֵיכַל ה' הֵמָּה, וּבְקִרְבָּם מַמָּשׁ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה קוֹבַעַת דִּירָתָהּ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה מְאִירָה מִכְּבוֹדוֹ, וּבָזֶה יִהְיֶה קָשׁוּר לְפָמַלְיָה שֶׁל מַעְלָה עִם פָּמַלְיָה שֶׁל מַטָּה וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד עיסוק בתורה על־פי כוונה זו, לדבוק בקב"ה, מביא את האדם להיות משכן לקב"ה, וכך הארץ כולה הייתה מאירה מכבוד ה', וכך מקשרים את הקדושה העליונה לעולם הזה. .
עיסוק בתורה למטרות אחרות מוביל לחורבן:
אֲבָל עַתָּה בזמן שדיברו עליו חכמים, בתקופת בית ראשון. שֶׁעָבְרוּ חוֹק זֶה, שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה כִּי אִם לְצוֹרֶךְ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים לַהֲנָאָתָם, לֵידַע הַדִּינִים לְצוֹרֶךְ מַשָּׂא וּמַתָּן לימוד תרה לשם תועלת צדדית, אישית. , גַּם לְהִתְגָּאוֹת לְהַרְאוֹת חָכְמָתָם, וְלֹא נִתְכַּוְּונוּ לְהִתְעַצֵּם וּלְהִתְדַּבֵּק בִּקְדֻשַּׁת וְרוּחָנִיּוּת הַתּוֹרָה וּלְהַמְשִׁיךְ הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה בָּאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה נִשְׁמָתָם לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה אַחֲרֵי מִיתָתָם אם הנשמה עוסקת בתורה לשמה, היא זוכה להתעלות בעולם הבא. , הִנֵּה בָּזֶה עָשׂוּ פֵּרוּד הפרדה בין האור האלוקי לעולם הגשמי. , שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִן הָאָרֶץ וְעָלְתָה לָהּ לְמַעְלָה, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה בְּגַשְׁמִיּוּתָהּ בְּלִי קְדוּשָּׁה וְזֶה הָיָה גּוֹרֵם חֻרְבָּנָהּ וַאֲבֵדָתָהּ. (בית חדש, טור אורח חיים, סימן מז)
הקב"ה הוא בלתי נתפס לחלוטין, ואולם בתוך התורה הוא הכניס את אורו, ומי שלומד תורה והידע הזה נהפך לחלק ממנו, הרי הוא מכיל בתוכו את אור ה', והוא מאוחד עמו באיחוד שאין כדוגמתו.
אי־אפשר להשיג את ה' אלא על־ידי התורה ומצוותיה:
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אֵין סוֹף, "וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר" (תהלים קמה, ג), וְ"אֵין מַחֲשָׁבָה תּוֹפֶסֶת בּוֹ" כְּלָל (תיקוני הזוהר, הקדמה יז, א), וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ" (ישעיהו מ, כח), וְכָתוּב: "הַחֵקֶר אֱ־לוֹהַּ תִּמְצָא" (איוב יא, ז), וְכָתוּב: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם מובאות המדגישות כי הקב"ה הוא בלתי־נתפס לחלוטין. " (ישעיהו נה, ח), הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: "בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עִנְוְתָנוּתוֹ בצד גדולתו של הקב"ה הרי הוא משפיל עצמו, ולצד זה שהוא בלתי־נתפס, הוא נתן לאדם דרך שיוכל להשיג את אורו הגדול. " (תלמוד בבלי, מגילה לא, א), וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וְנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעֲתָהּ וּלְקַיְּימָן כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה הקב"ה הכניס את אורו הגדול והאין־סופי לתוך התורה שבכתב ושבעל פה, כדי שכל העוסק בה יוכל להשיג את האור הגדול ולהתאחד עמו. ...
כאשר אדם משיג הלכה הרי הוא מאוחד עם ה' וחכמתו:
כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסָק זֶה, כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה תּוֹפֶסֶת בּוֹ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בָּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם כשאדם לומד תורה, ולדוגמה פסק הלכה מדברי חכמינו, וכעת הידע הזה נקלט במוחו והוא מפנים אותו והידע נהפך לחלק ממנו, הרי בידע הזה טמון אורו האין־סופי של הקב"ה, והאדם ואורו של הבורא מאוחדים ממש. , וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
מעלת ידיעת התורה והשגתה על קיום המצוות:
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת וַאֲפִילּוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר וַאֲפִילּוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר, כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה' מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה' הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה' בְּקִרְבּוֹ, מָה שֶׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מָה שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשָׁט־רֶמֶז־דְּרָשׁ־סוֹד בקיום מצווה מעשית 'עוטף' אור ה' את הנפש, אך בלימוד ובידיעת התורה השכל משיג ותופס את חכמת ה', עד כמה שהוא יכול להשיג בכל חלקי התורה, ולמעשה הוא 'מכיל' בתוכו את אור ה', מלבד מה שאורו של הקב"ה מאיר עליו. . (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ד)
כל העולמות תלויים בלימוד התורה שלנו. אם בעולם כולו היו מפסיקים ללמוד תורה, הרי שכל העולמות היו נחרבים. כאשר אנו מוסיפים בלימוד התורה, אור ה' שופע על העולמות, ואם חס ושלום אנו ממעיטים בלימוד, מגיע פחות שפע לעולם.
