ככל שקשה יותר לאדם להיות בשמחה כך השכר עליה גדול יותר. אדם נדרש להתבונן בכך שהזכות לעבוד את ה' היא כמו רווח של כסף רב, וכך לא יחשיב את הצרות הקטנות של החיים.
וְיָדוּעַ שֶׁבְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, לְפוּם צַעֲרָא — אַגְרָא לפי הצער יגיע השכר. . כֵּן לְעִנְיַן הַשִּׂמְחָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא מַר נֶפֶשׁ מִקּוֹרוֹת הַזְּמַן מי שעצוב בשל המאורעות הפוקדים אותו. , אִם בְּעֵת עִסְקוֹ בַּתּוֹרָה וּתְפִלּוֹת וּבְרָכוֹת וּמִצְוֹת, וּבְשַׁבָּת יְפַנֶּה לְבָבוֹ וְיִשְׁכַּח עָצְבוֹ וְרֻגְזוֹ וְיִשְׂמַח בְּעוֹשָׂיו יצליח לנקות את מחשבותיו מדברים מעציבים ולשמוח. , יִגְדַּל שְׂכָרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמִּי שֶׁהוּא שָׁקֵט וְשַׁאֲנָן רגוע, שאין לו צרות וקל לו לשמוח. . וְיִדְמֶה הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּשִׂמְחַת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּמִי שֶׁהִרְוִיחַ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב שֶׁבְּשִׂמְחָתוֹ מְשַׁכֵּחַ צַעַר פְּרוּטָה קְטַנָּה שֶׁאָבְדָה לוֹ, שֶׁיּוֹתֵר מֵהֵמָּה הוּא שִׂמְחַת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ נֶגֶד כָּל מִקְרֵי הַזְּמַן מי שעצוב בשל המאורעות הפוקדים אותו. שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הדבר דומה למי שמרוויח הון רב, שאינו שם לב אם איבד סכום כסף מזערי. כך גם השמחה בעבודת הבורא גדולה בהרבה מהצרות שבחיים, ולא ראוי לשים לב אליהם ולהיעצב. . וַאֲפִילּוּ צָרַת הַנֶּפֶשׁ, כְּגוֹן עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל חֲטָאָיו, שֶׁחוֹבָה לְהִצְטַעֵר וּלְהִתְאוֹנֵן לֹא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת, אֶלָּא זְמַן עַצְבוּת לְחוּד וּזְמַן חֶדְוָה לְחוּד, וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרֵב זָר אפילו בדברים רוחניים שיש להצטער עליהם נדרש האדם להפריד בין זמן השמחה לזמן העצבות, ולא לערב עצבות בשמחה. . (פלא יועץ, שמחה)
הדרך להיות בשמחה תמיד, היא באיתור הנקודות הטובות שיש לאדם והשמחה בהן. כשאדם מתרכז בטוב שיש בו, הוא מסוגל להתרומם.
כשמוצאים נקודות טובות, אפילו קטנות, אפשר להתרומם על ידן:
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִין מְעַט טוֹב, עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת על כף אחת של המאזניים מונחת החובה ובכף השנייה נמצאת הזכות, וכאשר אדם מוצא בעצמו את הטוב הרי הוא עובר לכף הזכות ויכול לחזור בתשובה. וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה... (ליקוטי מוהר"ן, רפב)
רגשותיו של האדם נמשכים אחר מעשיו והתנהגותו. גם כשאדם מרגיש עצבות, יתנהג כאילו הוא שמח, והדבר יקבע שמחה בלבו.
לֹא לְדַבֵּר בְּעִנְיָנִים שֶׁל "מָרָה שְׁחוֹרָה" חַס וְשָׁלוֹם גם מי שיש לו סיבות לדאגה ולעצבות עליו לשמור את פיו שלא לדבר בדברים מעציבים. , רַק אַדְרַבָּה להפך. לְהַרְאוֹת בְּעַצְמוֹ תָּמִיד תְּנוּעוֹת מְשַׂמְּחוֹת כְּאִילּוּ הוּא מָלֵא שִׂמְחָה בְּלִבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ כֵּן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, וְסוֹפוֹ לִהְיוֹת כֵּן. וְהַטַּעַם בָּזֶה הוּא, כִּי לְפִי הַמַּעֲשִׂים וְהַפְּעוּלּוֹת אֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה, נִקְבָּע אַחַר כָּךְ בִּלְבָבוֹ על האדם להקפיד להתנהג במעשיו כאילו הוא שמח, ... הַכְּלָל הָעוֹלֶה מסקנת הדברים. , שֶׁיִּשְׁמוֹר מַחֲשָׁבָה דִּיבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא לְהַרְהֵר בְּעִנְיְנֵי דְּאָגָה וּמוֹרֶךְ לֵב עצבות. , אַדְרַבָּה להפך. לְדַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת כַּנִּזְכָּר לְמַעְלָה תנועות ודיבורים של שמחה. , וְאָז יוּקְבְּעוּ כֵּן הַמִּדּוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וְכָכָה יַעֲרֶה ה׳ רוּחַ מִמָּרוֹם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב השמחה תתקבע גם בלבו, והקב"ה יביא עליו רוח של שמחה. . (אגרות קודש, שכד)
